תוצאות חיפוש

דף כ. רש״י ד״ה יחזירם - מוצאם צ״ע בכוונתו, הרי פשוט שהמוצאו הוא שיחזיר. וביותר יש לתמוה מדוע מיד אח״כ חזר וכפל פירושו בד״ה יחזירם - המוצאם (גם הוסיף ה׳ וצ״ע)

דף יז. רש״י ד״ה ואמר - לאחר זמן פרעתי - ע"פ ב"ד ובסמוך ד״ה ואמר פרעתי - לאחר זמן ע"פ ב"ד יש להעיר מדוע חזר וכפל פירושו ועוד מדוע לעיל חילק לשתי דיבורים וכאן דיבור אחד

דף טו: הכיר בה שאינה שלו ולקחה אמר רב מעות יש לו שבח אין לו ושמואל אמר אפי' מעות אין לו במאי קמיפלגי רב סבר אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום פקדון ונימא ליה לשום פקדון סבר לא מקבל ושמואל סבר אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום מתנה ונימא ליה לשום מתנה כסיפא ליה ק״ק איזה בושה יש בקבלת...

בבא מציעא ב: מציאה לאו מידי חסר ועיין רש״י ד״ה לאו מידי חסר - אינו מפסיד כלום בחנם באה לו ואף בלא טורח. ויש להעיר מרש״י כתובות סו. ומשני אמר רב פפא מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק היא - דרוב מציאות צריך לחזר אחריהם כגון דגים שנשארו ביבשה או צבי שבור או לחפש סימא בקרקע

בבא קמא קיט. ת"ר לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות ולא מן העבדים ולא מן התינוקות אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר כדי לעשות כפה לראשה יש להעיר, השתא חמשה מוכרת ארבעה מיבעיא, וכאן אי אפשר לומר ״ואפילו טובא״ וצ״י. ועיין לעיל קיח: שהגמרא הקשה כה״ג...

בבא קמא קיז. חזא דפרטיה שפוותיה רש״י ד״ה פריטא שפתיה - נקרעה שפתו על ידי מכה מנא ליה לרש״י שנקרעה ע״י מכה ולא שנולד כן

בבא קמא קיג. רש״י ד״ה הורגים - רוצחים. מה כוונתו לפרש בזה?

עיין שיעורי רבינו יחיאל מיכל פיינשטיין שם

בבא קמא קו: רש״י ד״ה ולישני ליה בגונב בן פקועה - שנמצא במעי אמו ופקעה לאחר שחיטה והוציאוהו דאיכא למאן דמכשר ליה בלא שחיטה בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד:) דתנן ר"ש שזורי אומר אפילו הוא בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו ד״ה כר"מ - בשחיטת חולין דתנן השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי כו' יש...

פרשת משפטים רש״י חמשה בקר וגו' . אמר רבן יוחנן בן זכאי חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנשאו על כתפו, משלם חמשה, שה שנשאו על כתפו, משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו. אמר רבי מאיר בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו משלם חמשה, שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה...

דף צב. לא הוה סליק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא כו׳ רש״י ד״ה אליבא דהלכתא - לא הוה מסתייעא מילתא למימר מילתא דתהוי הלכתא כוותיה לא הוה סלקא ליה - כלומר לא היה עולה בידו למימר שמעתתא אליבא דהלכתא יש לעיין מדוע האריך רש״י כ״כ וחזר וכפל דבריו. עוד קשה מדוע הקדים לפרש אליבא דהלכתא קודם לא הוה...

דף צ. רש״י ד״ה ראשון ישנו בדין יום או יומים - אם הכהו בתוך שלשים יום הללו ולא מת תחת ידו אלא עמד יום או יומים חי אינו נהרג כו׳ אבל שני אם הכהו בתוך שלשים יום הללו שהיה בבית ראשון אינו בדין יום או יומים ונהרג עליו אפי' מת מחולי זה לסוף ״שלש שנים״ כו׳ יש לעיין מה הדין אם מת לסוף עשר שנים, עשרים...

דף עט: רש״י ד״ה גמ' בחורשין - ביערות כדמתרגמינן ביער חורשא יש לעיין מדוע לא כתב כן לעיל בתחילת העמוד (ע״ש שכתב שהטמין בחורשין - שנטמן ביער לגנוב בהמות הרועות שם)

שמות יב - כג רש״י ופסח - וחמל. וי״ל [ויש לומר?] ודלג. האם מצינו לשון ״וי״ל״ בעוד מקומות?

בבא קמא עז: רש״י ד״ה אפילו בתמימין - וכ"ש בבעלי מומין בחוץ דשינויא דחיקא הוא כוונת רש״י צ״ב, ולכאורה צ״ל ״דמ״ש [דמה שכתב] כו׳ שנויא דחיקא הוא״

בבא קמא עז: אי רבנן טריפה במכירה איתא ״בזביחה״ ליתא יש לעיין מדוע נקט הגמרא לשון זביחה ולא טביחה

בבא קמא דף עה: משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל יש לעיין מדוע נקט לשון ״פר״ ו״איל״ ולא שור ושה כלישנא דקרא

דבר מעניין ראיתי במסכת בבא קמא שהגמרא מרבה לכתוב ״אמרי״ ובדף עא. עג פד: מצינו כן הרבה מאוד. האם יש איזה ביאור לזה? מה הכוונה ב״אמרי״, בני הישיבה?

בבא קמא דף עד: איתיביה רב חסדא לרב הונא מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה כו׳ רש״י טבי שם העבד לכאורה אינו מובן כוונתו בזה, ואולי כוונתו לאפוקי מלפרש ״טבי״ מלשון טוב דהיינו שעבד טוב הוא, ולכן פי׳ שזה שמו

איפה בדיוק?