תוצאות חיפוש

שבועות מט. רש"י ד"ה לכל מגלגלין (בסו"ד) כדאמר "בכל הנשבעין" לכאורה יש לעיין מדוע לא כתב רש"י כדאמר בפירקין וצע"ק

יחידים

שבועות כה: "בכולן" נאמר ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם וכו' והנה ידוע מבעלי כללים שמשמעות "כל" היינו ג'. וכן מבואר בתוספות כתובות דף ח ובעוד ראשונים בכמה מקומות. והנה עיין שבועות לה. להכי כתבה רחמנא לעדות גבי שבועת ביטוי וגבי טומאת מקדש וקדשיו דבכולן נאמר ונעלם כו' א) ביטוי ב) מקדש ג) קדשיו...

שבועות יח: רש״י ד״ה עונה ״במסכת נדה מפורש״ או יום או לילה אם וסתה ביום יפרוש כל היום ואם וסתה בלילה יפרוש כל הלילה ״והכי מפרש לה במסכת נדה בפרק האשה״ לכאורה כפל לשון הוא, ועיין לשון הר״ן (א: מדפי הרי״ף) וצ״ע. האם יש דפו״ר של רש״י עמ״ס שבועות?

שבועות יג. א"ל אביי דוקא קאמר מר רבי סבר לה כר' יהודה אבל רבי יהודה לא סבר לה כרבי ״או דלמא מדרבי סבר לה כרבי יהודה אף רבי יהודה סבר לה נמי כרבי״ מיהו אורחא דמילתא קתני למימר דתלמיד סבר לה כרביה לכאורה משמע דהא בהא תליא וקשה דבפשטות אין ענין זה לזה כלל וצ״ע

מכות טז. רש״י ד״ה א"ר יוחנן אנו אין לנו כו' - כלומר משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ורבי יוחנן ביטלו ולא ביטלו אית ליה ומשמע ליה משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה ״כשיהרגנה״ ויבטל את העשה בידים כו׳ ובד״ה הניחא בשילוח הקן משכחת לה - ביטלו ״כששחטה״ אלא הכא היכי משכחת לה. צע״ק...

מכות טז. ״ורבי יוחנן״ נמי הא ודאי לאו שאין בו מעשה הוא ״סבר לה״ כי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם א"ר יצחק ״א"ר יוחנן״ ר' יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כו׳ לכאורה הלשון ק"ק שרבי יוחנן סבר לה כמו שאמר הוא בעצמו, וצ"ע. האם מצינו כן בעוד מקומות?

עדיות פרק ח משנה ד: מדוע נשנית משנה זו בארמית?

מכות ז: שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד כו׳ מדוע נקט לשון ״שאני אומר״ ולא אמר סתם ״האומר מותר״ כו׳

אותו דבר

אשמח במקור. למשל שנים העידו על אחד שחייב מלקות ונמצאו זוממין ואח"כ הוזמו כת שניה ונמצא שכת שניה רצו לחייב שני עדים מלקות. כמה מלקות נותנים לכת שניה. ארבעים או שמונים.

ב: אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא כו׳ אלא מחוורתא כדריש לקיש צ״ע בשינוי הלשון. ואולי יש לומר דלעיל יש שאלה בגירסאות (ריב״ל, ר״ל) ועיין מסורת הש״ס שם ולכן לא קאמר כריב״ל אלא כדשנין מעיקרא דהיינו או ריב״ל או ר״ל אבל כאן שיש רק ריש לקיש שפיר קאמר הגמרא מחוורתא כדר״ל ודו״ק

ב. תנא התם קאי כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת ויש עדים זוממין אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה את...

ב. לוקה את הארבעים - רש״י סופג את הארבעים מדוע שינה מלשון המשנה והאם יש חילוק בין לוקה לסופג

בספר עיני כל חי עמ"ס מכות הביא מהחיד"א בשם זקן אחד מקובל ז"ל שאמר שמכות בגי' הרהורים בדיוק ולכן ראוי לבחורים ללמוד מכות ועי"ז מבטל הרהורים רעים כו' עיין שם. ואמרתי להוסיף על דברי הזקן המקובל ז"ל דהנה האותיות הנסתרות ב"מכות" בגימטריא האותיות הנסתרות ב"תאוה" והכוונה כנ"ל שלימוד מסכת מכות מבטל...

נשאלתי: סנהדרין ק. ר״פ אמר כגון דאמר הני רבנן. ע׳ פירש״י צ״ע איך זה חלוק מהא דאשכחן בדוכתי טובא לימא הני תנאי כהני תנאי

צה. ת"ר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה ק״ק מדוע לא חשיב סנחריב נמי כמבואר בגמרא לעיל אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא סגא בחד יומא

ע. מאימתי חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי כו' ויש לעיין אם בדוקא נקט התנא בהאי סדר. בשר קודם יין. והנה בפסוק בפרשת כי תצא כתיב זולל וסובא והיינו בשר קודם יין אולם הפסוק במשלי כתיב בסובאי יין בזוללי בשר, יין קודם בשר. ועיין המשך הגמרא אמר רב חנן בר מולדה כו' בשר חי... יין חי...

סנהדרין מט: אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא כו׳ ועיין רש״י בד״ה לא אתא ובד״ה בפלוגתא ובד״ה ולאפוקי שנקט ״רב סחורא״ לכאורה קשה מירושלמי שבת א, ב רבי חזקיה ר' ירמיה ר' חייא בשם רבי יוחנן - אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה, ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון

סנהדרין מט: רש"י ד״ה ובורית - עשב הוא "ומעביר כתמין" וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א לכאורה קשה, שהרי כולם מעבירים כתמים ומדוע כתב כן אצל בורית דוקא וצ"ע