אולי אפשר כשהגיע למראשותיו הוא יותר חמור מכנף מעילו. ולכן על מראשותיו שייך מחאה, יותר מכנף מעיל.סנהדרין מט.
רש"י ד"ה בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג בור צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו' היה לו לאבנר "למחות" בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך "ולא מיחה" אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנם לוו
ועיין בד"ה וסירה קוץ - כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר "ללמד זכות" על דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה "ולא לימד זכות" אלא אמר שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו.
יש להעיר מדוע שינה רש"י בלשונו, בתחילה כתב שהטענה על אבנר "שלא מיחה" בשאול ולבסוף כתב שהטענה על אבנר "שלא לימד זכות" על דוד, הלא דבר הוא. וצ"ע
עוד יש לעיין מה כוונת רש״י בסוף דבריו ״והוא היה טמון שם וחתכו״
אולי מחמת שמשמעות המילה בורית היא מלשון ניקוי, משא"כ בשאר סמנין המוזכרים שם כרוק תפל וכו'סנהדרין מט:
רש"י ד״ה ובורית - עשב הוא "ומעביר כתמין" וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א
לכאורה קשה, שהרי כולם מעבירים כתמים ומדוע כתב כן אצל בורית דוקא וצ"ע
איך ???לכאורה קשה הרי עשרה הוי בית דין שקול וצ״ע
בגלל הדמ' בהמשך של הפסוק עם המאה כמדומני אם זה שםוק״ק מדוע שינה רש"י מלשון הגמרא "מאה" מנה, ובפרט שעי״ז ממעט חידוש של הגמרא, וצ״ע.
גם לא זה היה תמוה אבל לכאורה כמו שמצינו בגיטין בפ"א שר"ש שנינו לבד בשביל כבודו ובאמת היו עימו עוד אחד וכא זה גם משום כבודו לכן הזכרנו אותו קודם אז למי צריך לחלוק כבוד ודו"קבסנהדרין יד. כתוב: "ר"ש בן זירוד וחד דעימיה ומנו ר' יונתן בן עכמאי, ואמרי לה רבי יונתן בן עכמאי וחד דעימיה ומנו ר"ש בן זירוד".
מה הנפק"מ? הרי אלו אותם אנשים. [בפשטות אפשר לומר שבא לגלות מי החשוב... אא"כ נפרש שמי שנכתב שמו הוא זה שהיה אצלו]
לא קשיא זה בציטוט מהמשנה שכתוב וכו'לכאורה קשה, הרי הגמרא בדף טו לא
הזכיר ברדלס ועל מה קאי רש״י. (ועיין תוספות ודו״ק בזה).
אטו זה שדיבר שם על כה"גיש לעיין מדוע לא בעי על שורו של נשיא ונביא וצ״ב
לא א"א שי לו נסיון פחות כי היא א"א והוא יודע להזהר וגם זה פחות חמור מבחינה דינית אבל בפנויה זה לא שזה פחות נסיו אלא שזה פחות חמור מבחינה דינית אז יבוא להתיר כי היה לו צורך גדול ואעפ"כ לא עשה ודו"קלכאורה נסיון דאשת איש גדולה מפנויה שהרי מים גנובים ימתקו וצ״ע
אולי תלוי בצורת הנס, אם הוא "קפץ" (כעין הנז' בגיטין פד. "הרי זה גיטך ע"מ שתעלי לרקיע", ויעויין בתוס' דאפשר ע"י שם קדוש, וכעי"ז במכות ה. גמלא פרחא, דפירש"י מין גמלים יש שהם קלים במרוצתם כעוף הפורח) או דמיירי שעמד במקומו והדרך נסעה לו מהר כדוגמת מדרגות נעות...צה. ת"ר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה
ק״ק מדוע לא חשיב סנחריב נמי כמבואר בגמרא לעיל אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא סגא בחד יומא
עי תוס'מה ההוה אמינא שזה בורר לו אחד היינו ״בית דין״ אחד, הרי פשטות הלשון משמע שזה בורר לו דיין אחד וכמסקנת הגמרא.