הערות והארות במסכת בבא בתרא

[מנשה]

פרק יש נוחלין ופרק מי שמת שניהם מיירי בעניני ירושה.

מדוע חילקם רבינו הקדוש לשני פרקים.

נ"ל משום שבסוף פרק יש נוחלין מדבר בענין אם הניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות חולקין בשוה התחיל פרק חדש שבו לא חולקין בשוה שהבנות ניזונות על הבנים

 

[דב״ש]

קמג.

רשב״ם ד״ה הראויה מכם - ואין אחיות בכלל ואביי הוא דמוקי לה הכי בקדושין וקי"ל כרב נחמן דאמר דאת וחמור קנה מחצה ״והמזכה לעובר לכשתלד קנה כרב נחמן״ בפירוש רבינו חננאל

לכאורה הך דהמזכה לעובר לא שייך כאן והול״ל לעיל בדף קמב וצ״ב

 

[דב״ש]

קמג:

רשב״ם ואם אמרו גדולים לקטנים - בפני עדים או אמרו לבית דין או בצבור ראו מה שהניח לנו אבא ומזומנים אנו לחלוק ומה שנשביח נשביח מחלקנו ונתעצלו ב"ד לחלוק אז השביחו לעצמן

לכאורה ״או בצבור״ היינו עדים ומה כוונת הרשב״ם להוסיף בזה.

 

[דב״ש]

בבא בתרא קמז. רשב״ם ד״ה ויום טוב של עצרת - דהיינו שבועות כו׳

פשיטא ומאי קמ״ל. ואפשר שכוונתו לאפוקי מתשובות הגאונים (מוספיה) סימן קז שהכוונה לשמיני עצרת. ועיין לעיל קמו. פשתן חדש בעצרת כו׳ ושם לא פירש הרשב״ם כלום.

 

[דב״ש]

קמז.

א"ר זירא אמר רב מנין למתנת שכיב מרע שהיא מן התורה שנאמר והעברתם כו׳ רב נחמן אמר רבה בר אבוה מהכא ונתתם כו׳ ורב נחמן מאי טעמא לא אמר מוהעברתם כו׳ ור' זירא מאי טעמא לא אמר מונתתם כו׳

רב מנשיא בר ירמיה אמר מהכא בימים ההם כו׳ רמי בר יחזקאל אמר מהכא ואחיתופל כו׳

יש לעיין מדוע לא הקשה הגמרא ורמי מ״ט לא אמר כרב מנשיא כו׳

 

[דב״ש]

בבא בתרא קנז:

רשב״ם ד״ה המוקדמים - שנכתבו ביום ט"ו בניסן וכו׳

לכאורה תמוה, הרי אסור לכתוב ביו״ט ומדוע נקט הרשב״ם ט״ו בניסן דוקא

 

[מתגעגע]

בבא בתרא קנז:

רשב״ם ד״ה המוקדמים - שנכתבו ביום ט"ו בניסן וכו׳

לכאורה תמוה, הרי אסור לכתוב ביו״ט ומדוע נקט הרשב״ם ט״ו בניסן דוקא

פלא נשגבה דצייר ט"ו בניסן שהוא יום טוב (נימוקי חיים)
וקשה הא יום ט"ו בניסן יו"ט הוא שאסור במלאכה, ומדוע לו להסביר הענין במשל כזה שיש בו איסור מלאכה ומשא ומתן וצע"ג (ילקוט המאירי)

 

[דב״ש]

בבא בתרא קס. תוד"ה גט פשוט
והאי מילתא שייך למיתני כו' אגב דתנא פרק מי שמת כו'

ועיין תוספות ישנים שכתב משום דלעיל בפרק לא יחפור (כג:) אפקוהו לרב ירמיה מבי מדרשא אייתי האי פרק גט פשוט הראוי לשנות בגיטין משום דעיילוהו לרב ירמיה (קסה:)

ולכאורה תמוה שהרי רבי סידר המשניות ומה דאפקוהו ועיילוהו לרבי ירמיה כו' הוא בגמרא וצ"ע

 

[מתגעגע]

ולכאורה תמוה שהרי רבי סידר המשניות ומה דאפקוהו ועיילוהו לרבי ירמיה כו' הוא בגמרא וצ"ע

והק' דלכאורה צ"ב דהרי רבי סידר פ' גט פשוט בב"ב, ומה דאפקוה לר"י זה רק בגמ', וא"כ היאך זה מתרץ מדוע המשנה סודרה במקום זה.
הצעתי שאלתו קמיה מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי (שליט"א) [זצ"ל] וכתב ליישב בזה"ל: אולי רבי סידרו בגיטין, עכ"ד.
דהיינו דבאמת בסידור המשניות פ' גט פשוט היה בגיטין, ורק בסידור הגמ' שינו מקומו מחמת הטעם שכ' התוס' ישנים. [קובץ זרע יעקב גליון ל' עמוד תרלח]​

 

[יצחק כהן הי"ו]

ברכות למסיימים את המסכת הארוכה בש"ס.

וכמובן צרור ברכות למתחילים

הרב @דב"ש מחכים לחידושים הבהירים והמחכימים שלך.

 

[יצחק כהן הי"ו]

הגימיק של כולל אשמורת במודיעין עילית לרגל התחלת לימוד מסכת סנהדרין בדף היומי. מי שלא סיים ב"ב - זה הזמן להצטרף לסנהדרין.

 

[נשיא]

הגימיק של כולל אשמורת במודיעין עילית לרגל התחלת לימוד מסכת סנהדרין בדף היומי. מי שלא סיים ב"ב - זה הזמן להצטרף לסנהדרין.

הצג קובץ מצורף 29253

קרדיט המעניינים

 

[יצחק כהן הי"ו]

קרדיט המעניינים

לא.

 

[ללמוד וללמוד]

בגמ' בא בתרא קעב במשנה

נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין כיצד יעשו ישלשו ואם היו משולשין יכתבו סימן ואם היו מסומנין יכתבו כהן:

וברשב"ם

יכתבו סימן - יוסף בן שמעון שהוא גוץ או לבן או גיחור לוה מיוסף בן שמעון שהוא ארוך או שחור

תמוה לי מאוד מדוע קודם כותבים את הסימן - נראות חיצונית (דבר שיכול להשתנות, וגם לכתוב גוץ כמ שכותב ברשב"ם מאוד תמוה בעיני) ורק אם הם דומים כותבין כהן או לוי והרי כהן או לוי הוי יותר סימן.

 

[מבין דבר מתוך דבר]

בב"ב קכ"ג א', מקשים שהרי כתוב בפסוק שירדו 70 איש למצרים והרי ירדו בפועל ע"פ החישוב רק 69? עונים תאומה הייתה עם דינה, מרבים מ"ואת" שואלים א"כ אז תרבה שגם לבנימין הייתה תאומה ותרבה מ"ואת" ? ואז יהיו 71! עונים שבסוף הכוונה ליוכבד שנולדה בין החומות של מצרים, התוס' מוסיפים שהיו לכל השבטים תאומות, המהרש"א בחידושי אגדות מסביר שלמה הגמ' לא הקשתה מהתאומות של השבטים? כי אפשר לאמר שכולם מתו לפני הירידה למצרים חוץ מאחת שהשלימה את מניין ה-70, והמהרש"א מוסיף שמי שלומד מ"ואת" לרבות תאומה לדינה - ניחא, והוא מוסיף שא"א להקשות מהלימוד של "אתים" של קין והבל שאותם כן מרבים לתאומות, ששם ספציפית ריבו תאומות וכאן בדינה ובנימין לא ריבו תאומות, והוא מוסיף "דאית לן לאוקמי ריבוי שלהם בחד גוונא ודו"ק"
לא מובן לי 1. המהרש"א כותב שמי שכן דורש "את" של דינה שהייתה לה תאומה לא דורש את לידת יוכבד בין החומות? אז הוא סובר שיוכבד הולדה כבר בתוך מצרים? ומה המקור לשיטה זו?
2. מה הפירוש של המשפט "דאית לן לאוקמי ריבוי שלהם בחד גוונא ודו"ק" בסיום המהרש"א? שמי שלא סובר תאומות לדינה ובנימין מה ילמד מ"את" של שניהם?

 

[מבין דבר מתוך דבר]

בב"ב תחילת דף ק"א מובאת מחלוקת בין רבנן לר"ש, כמה קברים בונים במערת קבורה, כולם מסכימים שע"פ המערות עושים חצר 6 על 6 אמות, לפי רבנן מהחצר בונים 2 מערות קבורה, שבכל מערה יש 8 קברים, 3 בקיר ימין, 3 בקיר שמאל, ו2 מול הפתח, לפי ר"ש מהחצר בונים 4 מערות קבורה, שבכל מערה בונים 13 קברים, 4 קיר ימין, 4 קיר שמאל, 3 בקיר ממול הפתח, ו2 אחד מימין הפתח ואחד משמאל הפתח, כל זה במשנה בדף ק"א, ולפי זה יש ג"כ מחלוקת בגודל המערה, לפי רבנן: 4 אמות על 6, לפי ר"ש: 6 על 8 אמות,

בדף ק"ב הגמ' מביאה משנה ממקום אחר כתוב במשנה: אם נמצא מת אחד - נוטלו ואת תפוסתו, מותר להעביר את הגופה למקום אחר, כי זה לא נראה שהגופה נקברה שם באופן קבוע אלא זמני, המשנה ממשיכה 'נמצאו שנים - נוטלן ואת תפוסתן, (כנ"ל כמו המקרה הקודם) מצא שלושה גופות - אז בודקים אם יש ביניהן מ4 אמות עד 8 אמות הרי זו שכונת קברות, והגופות הללו נקברו שם באופן קבוע ואסור להזיז אותם משם, והמשנה ממשיכה 'ובודק מהגופות ולהלן 20 אמה, (אח"כ הגמ' מבררת לפי מי בדיוק המשנה אמרה זאת) בכל אופן צריך לבדוק כי יכול להיות שהמקום הוא מקום שכולו מערות קבורה וכמו שלמדנו במשנה הראשונה בדף ק"א, שהמרחק בין הגופה במערה אחת לגופה במערה השנייה הוא 20 אמה, לפי זה קשה לי:

1. מאיפה מודדים 20 אמה? הגמרא דנה לפי מי ההוראה הזאת הולכת בדקויות, אז קשה א' מאיזו גופה מודדים, ובגופה עצמה מאיפה מודדים, כידוע המחלוקת בסוטה, האם מודדים מהראש או מהבטן,
2. למדנו שרק אם מצא את ה-3 גופות הללו צמודות במרחק 4 עד 8 אמות, המקום נקרא מערת קבורה, ואם מצא את הגופות במרחק גדול יותר - המקום לא נחשב מערת קבורה וניתן להזיז את הגופות ממקום למקום, לפי זה קשה הרי למדנו שאחר כך הוא בודק 20 אמה לכל כיוון כי כפי שכתוב במשנה הראשונה זה המרחק בין קצה הגופה הראשונה במערה אחת לגופה השנייה במערה השנייה, אז מדוע כשימצא 3 גופות במרחק של עד 20 אמה זה ג"כ לא יקרא מערת קבורה? יכול להיות שהם נקברו גופה אחת במערה אחת וגופה שנייה במערה השנייה וגופה שלישית בקיר ממול, אז מדוע כשימצא גופות בכזה מרחק המקום לא יקרא מערת קבורה?

וא"ת למה שיהיה דבר כזה גופה אחת במערה שלמה? וי"ל שבונים מלכתחילה את ארבעת המערות וכל מערה של משפחה אחרת ובנתיים מת למשפחה הזאת מת אחד, ולמשפחה השנייה ג"כ מת אחד או אפ' שניים,
וא"ת א"כ מדוע כשימצא רק גופה אחת או 2 גופות המקום לא יקרא מערת קבורה? וי"ל כי זה כמות קטנה מדי בשביל שיהפכו את המקום למערת קבורה, ולכן בטוח שהם נקברו שם באופן זמני, כידוע מדין 'מת מצווה'.

 

[מבין דבר מתוך דבר]

בדברים ל"א כ"ד נאמר 'ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם', בגמרא ב"ב ט"ו א' מובאת מחלוקת בעניין שלפי ר"ש משה רבינו כתב את כל התורה כולל הפסוקים מ'וימת משה', לפיו מובן מה שכתוב "עד תומם", אלא לר"י או לר"נ שסוברים שיהושע כתב מ'וימת משה' עד סוף ספר דברים, מה הכוונה בזה שמשה רבינו כתב את התורה "עד תומם"?
וכן קשה גם על ר"ש, כי הוא מקשה על ר"י אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ס"ת, ודו"ק שלא הקשה מהפסוק עד תמם.
אמנם ברמב"ן עה"ת לומד דעד תמם הוא מה שהיה כבר באותו עת באותו מקום ואינו כולל אפילו פרשת וזאת הברכה, ולפ"ז לק"מ. צע"ג.