• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

הערות והארות במסכת סנהדרין

״מתניתין דלא כי האי תנא״ דתניא רבי פלוני אמר כו׳

מצינו לשון זה בסנהדרין דף יד ובהרבה מקומות בש״ס, ויש לעיין מדוע האריך הש״ס ולא נקט בקיצור מתניתין דלא כרבי פלוני דתניא כו׳ וכמו שמצינו בכ״מ וצ״ע
 
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יא עמוד א
פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבינו) אלא שאין דורו זכאי לכך
נכתב בגליון שמהרש"ל מוחק כמשה רבינו מטעם הידוע
ניסיתי טיפה לבדוק מהו הטעם הידוע ולא מצאתי, אודה למי שיחכימני
סוכה דף כח עמוד א רבינו החיד"א זצ"ל בחדושים שנדפסו אחרי הספר פתח עינים בסוכה כתב: מקשים, דהכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, והיכי קאמר ראויים שתשרה השכינה עליהם כמשה רבינו ע"ה וכו' ע"ש ובדף על הדף
גם שם בסוכה מביא בגליון לסנהדרין יא. שהמהרש"ל מוחק זה
 
בסנהדרין יד. כתוב: "ר"ש בן זירוד וחד דעימיה ומנו ר' יונתן בן עכמאי, ואמרי לה רבי יונתן בן עכמאי וחד דעימיה ומנו ר"ש בן זירוד".
מה הנפק"מ? הרי אלו אותם אנשים. [בפשטות אפשר לומר שבא לגלות מי החשוב... אא"כ נפרש שמי שנכתב שמו הוא זה שהיה אצלו]
(אמנם גם בדף י: יש כעין זה, אך שם ראיתי שמיישבים).
בפשטות יותר משום שחייב אדם לומר בלשון רבו אפילו שאין נפקא מינה וכל אחד כך סיפר לו רבו
ראיתי שמציינים כאן ל"מרגליות הים", אולי מישהו יודע?
אין לכבודו חברים שיש להם אוצר החכמה כולל מוסד הרב קוק?
 
סנהדרין ז

אמר ר' יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן

לכאורה קשה הרי עשרה הוי בית דין שקול וצ״ע
הגמרא שם מקשה פשיטא ומתרצת בתלמיד היושב לפני רבו ז"א שהם לא היו דיינים אלא עשרה תלמידים שיושבים לפני הדיין כדי שאם יטעה יאמרו לו וכדי שלמטייה שיבא מכשורא
 
נערך לאחרונה:
וק״ק מדוע שינה רש"י מלשון הגמרא "מאה" מנה, ובפרט שעי״ז ממעט חידוש של הגמרא, וצ״ע.
אין זה קושיא כ"כ שרש"י קיצר שהוא בא לפרש את הענין מאי לאקדומיה וקיצר במה שלא בא לפרש. וכיוצא בזה שרש"י קורא לרבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן (לכאורה א"כ הוא לא היה משתמש בר"ת ריב"ז)
 
סנהדרין ה: רש״י ד״ה גבה עינים - הלך אחר עיניו.

לכאורה קשה מרש״י ישעיה ב׳ י״א "עיני גבהות אדם" - גסות הרוח וכן כל לשון גובה עינים שבמקרא כמה דאת אמר גבה עינים ורחב לבב (תהלים קא)
דייק מרש"י שכתב וכן כל לשון גובה עינים שבמקרא אבל בלשון חכמים יש משמעות אחרת
 
סנהדרין י. מלקות במקום מיתה כו'

רש״י ד״ה וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפה בפני עצמה והרג בפני עצמה הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות

ק״ק מדוע השמיט חנק
גם קשה המשמעות של דבריו מה זאת אומרת סקילה בפני עצמה ושריפה בפני עצמה ונראה שר"ל שאם כתוב מיתה בתורה סתם זה חנק סנהדרין נב:) אבל אם כתוב סקילה זה שינה את העונש לסקילה ואם כתוב שריפה שינה לשריפה ואם הרג שינה להרג כך איפה שעשה עבירה שחייב עליה מלקות הרי זה כאילו נכתב שחייב מיתה אלא שהמיתה היא מלקות ודו"ק
 
״מתניתין דלא כי האי תנא״ דתניא רבי פלוני אמר כו׳

מצינו לשון זה בסנהדרין דף יד ובהרבה מקומות בש״ס, ויש לעיין מדוע האריך הש״ס ולא נקט בקיצור מתניתין דלא כרבי פלוני דתניא כו׳ וכמו שמצינו בכ״מ וצ״ע
נ"ל שאיפה שאותה הברייתא היתה ידועה לכל היה אומר מתני' דלא כר' פלוני דתניא ר' פלוני אומר וכו' - שכולם יודעים שר' פלוני אמר זאת אף לפני שהביא לברייתא אבל איפה שאומר מתני' דלא כי האי תנא דתניא ר' פלוני אומר וכו' - הברייתא לא היתה ידועה לכל ואם היה אומר את שמו בתחילה לא היו יודעים למה נתכוון אבל עדיין צריך בדיקה
 
סנהדרין טו: רש״י ד״ה ברדלס - חיה היא ובלע"ז קורין אות' פוטויו"ש

לכאורה קשה, הרי הגמרא בדף טו לא
הזכיר ברדלס ועל מה קאי רש״י. (ועיין תוספות ודו״ק בזה).

ועיין לעיל ב. רש״י ד״ה ברדלס - חיה היא

וקשה מדוע לא הזכיר הלע״ז שם והמתין עד דף טו.

ועיין שם במסורת הש״ס שכנראה הרגיש בכל זה, וצ״ע
 
סנהדרין טז: זימנין אמר רב כו׳ וזימנין אמר רב כו׳

עיין בבא בתרא דף קמט ודף קעו דפריך הגמרא קשיא דרב אדרב.

וק׳ מדוע כאן לא הק׳ הגמרא כן, ועיין גליוני הש״ס בבא בתרא קעו.
 
סוכה דף כח עמוד א רבינו החיד"א זצ"ל בחדושים שנדפסו אחרי הספר פתח עינים בסוכה כתב: מקשים, דהכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, והיכי קאמר ראויים שתשרה השכינה עליהם כמשה רבינו ע"ה וכו' ע"ש ובדף על הדף
גם שם בסוכה מביא בגליון לסנהדרין יא. שהמהרש"ל מוחק זה
ראיתי בדקדוקי סופרים בסנהדרין שאין שום מקור לגירסה "כמשה רבינו"
 
סנהדרין יח.

רש״י ד״ה ועובר על עשה - לקמן פריך לא סגי דלא עבר

והרי הוא כהדיוט - לקמיה מיתוקמא שפיר

לכאורה מבואר מכאן דלא כמש״כ הבעלי כללים בכללי רש״י סוף מסכת ברכות בחילוק בין ״לקמן״ ו״לקמיה״
 
סנהדרין יח.

רש״י ד״ה ועובר על עשה - לקמן פריך לא סגי דלא עבר

והרי הוא כהדיוט - לקמיה מיתוקמא שפיר

לכאורה מבואר מכאן דלא כמש״כ הבעלי כללים בכללי רש״י סוף מסכת ברכות בחילוק בין ״לקמן״ ו״לקמיה״
י"ל דלקמיה קאי אלקמן פריך ור"ל דלקמן פריך לא סגי דלא עבר ומיד לאחר מכן מיתוקמא להרי הוא כהדיוט שפיר
 
חזור
חלק עליון