הערות והארות במסכת בבא בתרא

[דב״ש]

דף כ.

רש״י ד״ה ה"ג והא עשבים חזו לבהמתו וסופו ליטלן ואפ"ה כל כמה דאיתנהו התם ממעטי ״ותיובתא״ דשמואל

ובד״ה כיון דקשו לכותל שמחלידין אותו כדאמרי' במתני' שקיל להו ואפ"ה ממעט ״וקשה״ לשמואל

יש לעיין בשינוי הלשון.

ועיין רש״י לעיל דף יט: ד״ה הא חזו - לאכילה כולהו הנך ״תיובתא״ דשמואל דאמר מידי דחזי ליטלו משם לאחר זמן אין ממעט בחלון.

וצ״ע

 

[דב״ש]

בבא בתרא דף כד.

רש״י ד״ה מההיא דקרא - לענין יוחסין ובגיטין כו׳ לכאורה צ״ל וגיטין ואות ב׳ מיותר.

אגב יש לעיין מי הוסיף [עי״ש] בתו״ד רש״י ז״ל ומה הכוונה בזה.

 

[מתגעגע]

בבא בתרא דף כד.

רש״י ד״ה מההיא דקרא - לענין יוחסין ובגיטין כו׳ לכאורה צ״ל וגיטין ואות ב׳ מיותר.

אגב יש לעיין מי הוסיף [עי״ש] בתו״ד רש״י ז״ל ומה הכוונה בזה.

אכן ב"ש גרס ולגיטין
אצלי לא כתוב עיי"ש

 

[דב״ש]

דף כז.

ת"ש ר"ע אומר קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים וכותבין עליו פרוזבול ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות כו׳

עיין רש״י בד״ה פרזובול ובד״ה ונקנין שהאריך לבאר. וקשה, מדוע האריך לפרש שלא כדרכו, ועוד קשה מדוע לא פירש כלום על פאה וביכורים.

 

[אויבער חכם]

כמדומני שבפרוזבול רש"י ראה צורך לבאר יותר מאחר והוא דין פחות פשוט, בשונה משאר הדינים המנויים שזה די פשוט שחייבים בקרקע כל שהוא כי אינם דינים בקרקע, משא"כ פרוזבול שבהחלט היה מקום להצריך שטח מסוים כדי שהחוב לא יחשב למחוסר גוביינא ואת זה רש"י בא לשלול בבי' שהצריכו קרקע רק משום שאם אין לו זה מילתא דלא שכיחא (ועיין ברש"י בע"ב שהאריך לפרש גם קנין אגב וא"ש לפמש"כ).
בכל אופן, השאלה מדוע לא פירש על פאה וביכורים (שתורצה בדברי) לא מטרידה אותי במיוחד מאחר ומדובר בדינים מהתורה שידועים לכל וזיל קרי בי רב הוא.

 

[דב״ש]

פרשת השבוע בענין גואל הדם - רשב״ם בבא בתרא לח: כאן בבורח מחמת מרדין - מחמת רציחת נפשות ירא למחות פן יודע מקום תחנותו וירדוף גואל הדם אחריו כי יחם לבבו והשיגו והרגו כו׳

ואגב יש לעיין מדוע פירש דמיירי בגואל הדם ולא כשברח מאימת המלך שרוצה להרגו. ובפרט יש לעיין אם שייך גואל הדם בזמן הזה וצ״ע.

 

[מנשה]

ועיין רש״י בד״ה ולא איתרמי ליה -ארכו כהקיפו. ואח״כ בד״ה איתרמי ליה - ארכו כהקיפו.

ק״ק מדוע חזר רש״י וכפל פירושו אצל איתרמי ליה [ואגב עיין שו״ת מהר״ם פאדווה סימן פד שהעיר על עיקר דברי רש״י מה בעי בזה]

בכל הנוסחאות חוץ מדפוס ווילנא ליתא לדיבור איתרמי

 

[מנשה]

הוצא אמר רב נחמן סינופי יריכי מלבר וניעבד מלגיו עביד נמי חבריה מלבר ואמר דידי ודידיה הוא אי הכי השתא נמי גייז ״ושדי ליה״

יש לעיין מדוע דוקא אצל הוצא נקט הגמרא ושדי ליה וצע"ק

שבכותל שמחבר אבנים וטיט או טח בטיט אם גייז ליה זה נופל לבד ולא צריך לשדי ליה אבל בהוצא שזה נצרים אם גייז ליה זה נשאר שם וצריך לשדי ליה כדי שלא יראה

 

[דב״ש]

בכל הנוסחאות חוץ מדפוס ווילנא ליתא לדיבור איתרמי

איזה אתר ?

 

[דב״ש]

ב"ב דף לט:-מ.

אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו קנין בפני שנים ואינו צריך לומר כתובו וקיום שטרות בשלשה (סימן ממה"ק)

ויש להעיר,

א) לכאורה הודאה חלוק מן השאר דצריך לומר כתובו וא"כ מדוע נקט לה באמצע הני דאין צריך לומר כתובו
ועיין רשב"ם ד"ה ואין צריך לומר כתובו וז"ל והא דלא כייל ותני להו ולימא מחאה ומודעא וקנין בפני ב' ואין צריך לומר כתובו היינו משום דרבא קאמר להו משמיה דר"נ ולאו בחד יומא שמעינהו אלא כל מילתא שמעה באפי נפשיה והדר חברינהו רבא כחדא כסדר כמו ששמען עכ"ל
ולפי"ז אפשר ששמע הודאה אחר ששמע מודעא ודוק'

ב) הכוונה בהסימן הוא מחאה מודעא הודאה קנין,
וראיתי במגילת סמנים (למרן האדרת ז"ל ) שכתב וז"ל תמוה לי על הנחת הסימן הזה שאין כל הבבות מתאמים דהשנים הראשונים והרביעי אין צ"ל כתובו והשלישי צ"ל כתובו עכ״ל

ואולי כוונת הסימן שבכולם צריך שנים משא"כ קיום, ובזה מובן מדוע ליכא עוד 'ק' בהסימן דלא קאי אקיום שטרות כיון דקיום שטרות בשלשה.

ובזה מובן מדוע כתב הסימן אחר "קיום שטרות בשלשה" דלפי הבנת האדר"ת הול"ל קודם קיום וצע"ק

והנה ראיתי בכמה אחרונים שכתבו שצ"ל ממהק"ק (וכ״ה בכת״י ובה״ג) דהיינו מחאה מודעא הודאה קנין קיום ולפי"ז אולי כוונת הסימן לכל הני דינים שאמר ר"נ וצ"ע בכל זה.

 

[מנשה]

איזה אתר ?

https://fjms.genizah.org/ - ישם שם נוסחאות של כל הש"ס מסודר יפה אבל נוסחאות של רש"י יש להם רק פרק ראשון של ב"ב עד דף יד

 

[יצחק כהן הי"ו]

ישר כח גדול

 

[דב״ש]

הא תו למה לי - היינו הך

מצינו לשון זה הרבה פעמים בתלמוד, פעמים ״הא תו למה לי״ ופעמים בהוספת ״היינו הך״ ויש לעיין אם יש חילוק ביניהם ומדוע לפעמים נקט הגמרא שניהם

ועיין בבא בתרא סד: הא תו למה לי כו׳ וכמה שורות אח״כ בגמרא הא תו למה לי היינו הך כו׳ ועיין בזה

 

[תכל'ס]

הא תו למה לי - היינו הך

אולי כי פעמים היינו ממש אותו העניין ופעמים רק דבר שאפשר ללומדו ממה שנאמר (אבל לא בדקתי כלל בש"ס אם נכון).

 

[יצחק משען]

במהרש''א דף עד. כתב שרבב''ח חשב שאותו מת במדבר הוא קורח ולכן חתך טליתו
ויש להעיר שלפי''ד תוס' שם היה זה מאותם שמתו בליל ט' באב ולכן נכנס עם הטלית.

 

[דב״ש]

בבא בתרא עא.

״פירש״ יהודה בן נקוסא לפני רבי זה פירש וזה לא פירש כו׳

האם מצינו לשון ״פירש״ בעוד מקומות? ואולי הוא לשון נופל על לשון.

 

[דב״ש]

ב"ב פ"ב. רד"ה משום דמיחזי כשיקרא - שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע שלן גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים קא) אבל כשקורא בתורה לא מיחזי כשיקרא.

וקשה, מדוע לא הביא הרשב"ם הפסוק "מדבר שקר תרחק." וצע"ק

 

[דב״ש]

דף פב.

רשב״ם ד״ה אמר רב נחמן יקוץ - מתניתין דקתני היוצא מן הגזע שלו לא שיניחנו כך ויגדל אלא הרי הוא שלו על מנת לקצוץ "ולשרוף"

מדוע כתב הרשב"ם שצריך לשרוף היוצא מן הגזע. וצ"ב

 

[מתגעגע]

וקשה, מדוע לא הביא הרשב"ם הפסוק "מדבר שקר תרחק." וצע"ק

מצאנו בחגיגה (יד:) אמר להם ר''ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני,
משמע שכאשר מדובר בבין אדם למקום במקום המקדש או אצל אבני שיש טהור, נוסף על איסור מדבר שקר תרחק גם איסור דובר שקרים לא יכון לנגד עיני,

(ואיסור דובר שקרים שייך גם בנשמות וגם במלאכים, בנשמות כמו שמצאנו באוריה החתי שנעשה רוח שקר ונדחה ממחיצתו של הקב"ה משום דובר שקרים וכו' (סנהדרין קב:), וכן שייך במלאכים כמובא בשערי בינה להרוקח איך שיקרו המלאכים לאחשורוש שאביהם ציוה לקצוץ את גינתו והלוא כתיב דובר שקרים וכו', ומתרץ שהותר להם כיון דליכא דידע לישנא בישא כהמן) ​

 

[דב״ש]

דף פב:

רשב״ם ד״ה ועד ח' אמות - ולא ״עד״ בכלל
ועד ט"ז - ולא ״ט"ז״ בכלל

ק״ק מדוע שינה הרשב״ם בלשונו וצ״ע