• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

הערות והארות במסכת סנהדרין

סנהדרין טו: רש״י ד״ה ברדלס - חיה היא ובלע"ז קורין אות' פוטויו"ש

לכאורה קשה, הרי הגמרא בדף טו לא
הזכיר ברדלס ועל מה קאי רש״י. (ועיין תוספות ודו״ק בזה).

ועיין לעיל ב. רש״י ד״ה ברדלס - חיה היא

וקשה מדוע לא הזכיר הלע״ז שם והמתין עד דף טו.

ועיין שם במסורת הש״ס שכנראה הרגיש בכל זה, וצ״ע
ל"ק דברדלס מופיע פעמים פעם אחת במשנה ופעם שניה בתחילת הפסקא של הגמרא מביאה את המשנה שעליה מדובר
ורש"י על המשנה פי' בקצרה מהו ברדלס וכיון שיש הפרש גדול בין המשנה לפסקא רש"י הוצרך לפרש שוב מאי ברדלס אלא שהפעם האריך קצת יותר וכתב פי' המלה בלע"ז - וכיוצ"ב זכור לי בכמה מקומות שרש"י פי' במשנה ואח"כ פי' שוב על גמרא כיון שיש אריכות ביניהם
 
סנהדרין טז.

בעי רבי אלעזר שורו של כהן גדול בכמה כו׳

יש לעיין מדוע לא בעי על שורו של נשיא ונביא וצ״ב
במשנה שנינו כהן גדול וא"ת ששנינו במשנה גם שבט ופי' רב מתנה נשיא שבט הרי ר' אלעזר עצמו פי' את המשנה לא בנשיא אלא בבאין על עסקי נחלות וכו' ועוד שיש את הפירוש של רבינא בשבט שהודח וכו'
 
סנהדרין טז: זימנין אמר רב כו׳ וזימנין אמר רב כו׳

עיין בבא בתרא דף קמט ודף קעו דפריך הגמרא קשיא דרב אדרב.

וק׳ מדוע כאן לא הק׳ הגמרא כן, ועיין גליוני הש״ס בבא בתרא קעו.
ל"ק איפה שיש תירוץ הקשה כדי לתרץ כאן שאין שום תירוץ וודאי שחזר בו לא הקשה
 
סנהדרין יט:

רש״י ד״ה כראשי לפתות - נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ״ואף על פי שפנויה היתה״ ועמו במיטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במיטה


לכאורה נסיון דאשת איש גדולה מפנויה שהרי מים גנובים ימתקו וצ״ע
 
סנהדרין יט:

רש״י ד״ה כראשי לפתות - נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ״ואף על פי שפנויה היתה״ ועמו במיטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במיטה


לכאורה נסיון דאשת איש גדולה מפנויה שהרי מים גנובים ימתקו וצ״ע
אמת, אך מצד שני בפנויה הוא יותר מורה היתר.

אך נראה שגודל הנסיון הוא יותר מחמת המצב שעמו במיטה. ועיין.
 
כן כן אולם ראיתי דבר פלא בשם דרך המלך על הרמבם שאפשר שיכולה לינשא לשוק בלי חליצה ויבום…
לשון רבינו הרמב"ם ז''ל בפ"ב ממלכים: "ואינו חולץ--שנאמר "וירקה בפניו" (דברים כה,ט), וזה ביזיון; ואפילו רצה, אין שומעין לו--שהמלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול. והואיל ואינו חולץ, אינו מייבם; וכן כיון שאי אפשר לייבם את אשתו--כך אין חולצין לה, אלא תשב לעולם בזיקתה."
 
בדף ג: שלשה מנלן דתנו רבנן ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד.
יש לשאול האם 'אלוקים' זה לשון רבים, וא"כ צריך ששה דיינים?
 
כג. זה בורר כו׳ רש״י ד״ה מתני' זה בורר לו אחד - משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי

מה ההוה אמינא שזה בורר לו אחד היינו ״בית דין״ אחד, הרי פשטות הלשון משמע שזה בורר לו דיין אחד וכמסקנת הגמרא.
 
בחזקוני עה״פ לא תרצח ״ולשון זה של רציחה לא שייך רק במיתה שלא כדין״ וכו׳ וכעין זה כתב הרשב״ם עה״ת

לכאורה צ״ע מסנהדרין דף לה. ״אין רציחה דוחה את השבת״ והכוונה למיתת בית דין
 
בחזקוני עה״פ לא תרצח ״ולשון זה של רציחה לא שייך רק במיתה שלא כדין״ וכו׳ וכעין זה כתב הרשב״ם עה״ת

לכאורה צ״ע מסנהדרין דף לה. ״אין רציחה דוחה את השבת״ והכוונה למיתת בית דין
יתכן שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד?
 
דף לט.

א"ל כופר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא דכתיב (בראשית ב, כא) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה

אמרה ליה ברתיה כו׳ ברתיה של רבן גמליאל או ברתיה של כופר?

ועיין רש״י לקמן צא.
 
סנהדרין מג. והתניא בערב הפסח ״תלאוהו״ לישו והכרוז יוצא לפניו מ' יום קודם שהוא יוצא ״ליסקל״ על שכישף והסית והדיח את ישראל כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו ולא מצאו לו זכות ״ותלאוהו״ בערב הפסח

לכאורה קשה דהול״ל שסקלוהו. ואם כוונת הגמרא שסקלוהו ואח״כ תלאוהו קשה שהרי לפי שיטת חכמים בסנהדרין דף מה: אינו נתלה אלא המגדף והעובד ע''ז.
 
סנהדרין מו. מתני' כיצד תולין אותו משקעין את הקורה כו׳ כי קללת אלהים תלוי וגו' ״כלומר״ מפני מה זה תלוי כו׳ הקרובים באים ושואלים בשלום הדיינין ובשלום העדים ״כלומר״ שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם כו׳

כמדומני שלא מצינו לשון ״כלומר״ בעוד משניות בש״ס וכאן בסנהדרין ב׳ פעמים. הלא דבר הוא!
 
סנהדרין מח: רש"י ד"ה אסור להניח בו מעות - דהזמנה מילתא היא וקשיא לרבא

יש לעיין מדוע כאן דוקא כתב רש"י ״וקשיא לרבא״ ולא כתב כן לעיל בסוגיין וגם לא כתב אף פעם ״וקשיא לאביי״

וחשבתי לומר דהנה בתחילה הביא הגמרא ראיות כנגד רבא ואח"כ הביא הגמרא ראיות כנגד אביי וחוזר הגמרא עכשיו והקשה על רבא ולכן צריך רש"י לפרש שהראיה כנגד רבא ולא כנגד אביי

אולם ק"ק מדוע לא הביא הגמרא ראיה זו לעיל תוך הראיות כנגד רבא וצע"ק
 
סנהדרין מט.

רש"י ד"ה בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג בור צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו' היה לו לאבנר "למחות" בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך "ולא מיחה" אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנם לוו
ועיין בד"ה וסירה קוץ - כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר "ללמד זכות" על דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה "ולא לימד זכות" אלא אמר שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו.
יש להעיר מדוע שינה רש"י בלשונו, בתחילה כתב שהטענה על אבנר "שלא מיחה" בשאול ולבסוף כתב שהטענה על אבנר "שלא לימד זכות" על דוד, הלא דבר הוא. וצ"ע

עוד יש לעיין מה כוונת רש״י בסוף דבריו ״והוא היה טמון שם וחתכו״
 
חזור
חלק עליון