הערות והארות במסכת בבא קמא

[מבין דבר מתוך דבר]

בב"ק פרק ראשון: לכאורה המילים "כשהזיק חב המזיק" נכתבו גם במשנה בדף ב' וגם במשנה בדף ט', אז רש"י בדף ט' על המילים הללו מבאר שהמילים כשהזיק חב במזיק בדף ט', שלמדנו מהם בדף ד' שמרבים מהם קרן, והמילים כשהזיק חב המזיק בדף ב', לא נדרשות כי הם לא קרא יתירא, רשי מצוטט את המילים "כשהזיק חב המזיק" ומפרש - במילים של רש"י: "הא דרשינן ליה בריש פרקין, לאתויי קרן, וכשהזיק חב המזיק דרישא לא דרשינן ליה דלאו יתירא הוא,
קשה לי 1. מדוע רש"י גם ציטט את המילים כשהזיק חב המזיק, וכן הוסיף אותם בפירוש באריכות שכזו? מדוע רש"י בפירוש לא קיצר ואמר במקום "כשהזיק חב המזיק דרישא" היה מקצר כמו תוס' בדף ד' ע"א, שכתב "כשהזיק קמא". אז מדע רש"י האריך בלשונו ולא קיצר כלשון תוס'?
2. ומדוע רש"י סיים את הפירוש במילים "דלאו יתירא הוא"? לפי זה מבינים שה"ייתור" לא באמת יתור, אך לא מבינים מדוע, ואם נאמר שהכשהזיק חב המזיק דרישא נצרך לגופי', אז מדוע רש"י לא קיצר ואמר במקום "דלאו יתירא הוא" - לגופי'??
אוי"ל על השאלה השנייה, שהעניין שזה נצרך לגופי' זה ברור אפי' בלי צורך לכתוב זאת, ומה שרש"י התכוון במילותיו הוא כדי לפרוך מעיקרא את הס"ד ללמוד מה"כשהזיק" קמא, וכתב ברורות שהוא לא מיותר! ואם נכתוב רק לגופי' אז זה פשוט יהיה כביכול תירוץ לשאלה שלמה לא לומדים מזה כי הוא נצרך לגופי', אך עדיין קשה לי העניין,

 

[מבין דבר מתוך דבר]

המשנה האחרונה בסיום הכונס כותבת כך: "מַתְנִי׳ גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק – חַיָּיב. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן, וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנְסָה פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת וְדָלְקָה בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי, וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה – בַּעַל גָּמָל חַיָּיב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ – הַחֶנְוָנִי חַיָּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵר חֲנוּכָּה – פָּטוּר". הגמרא דורשת שמשמע מדברי ר"י במשנה שהוא סובר שנר חנוכה מצוותו בתוך י' טפחים, ואם לא תאמר כך אז יקשה מדוע ר"י אמר במשנה שפטור? הרי היה אפשר לאמר לבעל הבית להניחו למעלה מגמל ורוכבו! אז קמ"ל שמצוותו בתוך י', (כל זה לפי ההו"א של הגמ')
וקשה לי כיצד אפשר ללמוד מדברי ר"י שיסבור שמצוות נר חנוכה דווקא בתוך עשרה? הרי גמל ממוצע הרבה יותר גבוה מי' טפחים, אז מה מפריע הנר כל עוד הוא אינו מגיע למשא? וא"ת שהכוונה למשא, שהמשא של הגמל משתלשל בצדדיו בשקים, עדיין יקשה שהרי כל גמל ומשאו שלו, אין דומה משא זה למשא זה, אז איך הגמ' מסיקה מדברי ר"י (בהו"א) שנר חנוכה מצוותו בתוך עשרה טפחים? ותו לא?
אשמח לשמוע דעת המעיינים,