• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

הבלוג של @הרב דורון רונן - כוונת הלב

מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה יום טוב שביעי של פסח שונה מכל שאר החגים בכך שהוא החג היחיד שאין אומרים בו הלל שלם. וכך פסק הטור (ס' ת"צ סעיף ד) "כל הימים של חוה"מ ושני ימים אחרונים של יו"ט קורין ההלל ואין גומרין אותו". ומצאנו בדברי רבותינו ז"ל ובראשונים כמה טעמים לכך: הטעם העיקרי מוזכר בגמ' בערכין (י ע"ב) שם הגמ' עומדת על ההבדל בין ימי חג הסוכות לימי חג הפסח בעניין אמירת ההלל, ומבארת שימי הפסח אינם חלוקים בקרבנותיהם כמו חג הסוכות, וכך איתא התם: שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, שמונה ימי החג [סוכות]... ויום טוב הראשון של פסח... מאי שנא דחג [סוכות] דאמרינן [הלל] כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן? כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן. ובספר בניהו (לרה"ג יוסף חיים זצ"ל) כתב לבאר טעם זה, דכיון דחלוק...
'פָּסַח' לשון דילוג או הגנה 'פסחתי עליכם' – שני פירושים בחז"ל מקור שמו של חג הפסח נעוץ בארוע המרכזי של סיפור יציאת מצרים – ה' פָּסַח על בתי בני ישראל במכת בכורות וכך ניצלו בכוריהם, וכמו שמפורש קשר זה בתורה: "וַַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (שמות יב כז). פעולה זו של פסיחה המיוחסת לקב"ה מודגשת בתורה בשתי מקומות נוספים, כמו שנא' (שם יג): וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וכן נאמר (שם בפסוק כג): וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי...
חשיבות מצוות קרבן פסח פסוקי התורה העוסקים בקרבן הפסח מלמדים כי קרבן פסח מיוחד הוא בהלכותיו ושונה מכל שאר הקרבנות. כך גם מדויק מלשון המשנה בפרק איזהו מקומן המסווג את הקרבנות ומונה את הלכותיהם העיקריות ולבסוף מציין את הפסח כחריג מכולם: הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי (זבחים פ"ה מ"ח). אך לא רק ביחס לשאר קרבנות – קרבן זה יוצא דופן, אלא גם ביחס לכלל מצוות התורה – למצוה זו של קרבן פסח יש מאפיינים יחודיים, והמעיין בפרשיות העוסקות במצוות קרבן הפסח יוכל להבחין בחשיבות הרבה שהתורה מייחסת לשחיטת קרבן הפסח ואכילתו יותר מכל שאר המצוות: מצוות עשיית קרבן הפסח היא המצוה הראשונה אשר צוו בה כלל ישראל, עוד לפני מצוות חשובות רבות אחרות כגון שבת, ק"ש, תפילין וכד'. עובדה זו שראשית הבכורה ניתנה...
עיקרה של מצוות ההלל היא לומר פרקי שבח בימים מיוחדים כדי להודות ולהלל לה' על הניסים שעשה עמנו. ראשונים לכל הם הימים הטובים שנצטוונו עליהם בתורה, פסח, שבועות וסוכות, שבהם אנו זוכרים את הניסים והחסדים שעשה ה' עמנו בהוציאו אותנו ממצרים ונתן לנו את התורה והוליכנו במדבר לארץ ישראל. חכמנו ז"ל קבעו לומר הלל גם בשמונת ימי חנוכה, וזאת משום שהוא יום טוב שבכל מהותו הוא הלל והודאה, כמו שאומרת הגמ' (שבת כא ע"ב) "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים להלל והודאה". וכן אומרים בעל הניסים "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה". גם מצות הדלקת נרות חנוכה יסודה הוא הודאה, שכל עניין פירוסמי ניסא הוא לפרסם את ניסי ה' עמנו, כדי שיהללו וישבוחו כולם. ולכן זה הזמן וההזדמנות להשקיע בייתר שאת בקריאת הלל שהיא עיקר עבודת היום. ואכן הרמב"ם צירף את הלכות ההלל להלכות...
מדוע שונה ברכת 'שעשה לי כל צרכי' מכל שאר ברכות השחר רבותינו ז"ל סדרו את סדר ברכות השחר ותוכנם בהקבלה לפי סדר פעולות האדם מעת יקיצתו מהשינה עד אשר יוצא מביתו לעסקיו, כאשר הברכה הראשונה היא ברכת 'הנותן לשכוי בינה' כיון שזו הודאה על חוש ההבדלה שהוא החסד הראשון שעושה הקב"ה עם האדם המקיץ משנתו, ולאחריה ברכת 'פוקח עיורים' ו'מתיר אסורים' כיון שהפעולות הראשונות שעושה האדם המתעורר משינתו הם לפקוח עיניו ואחר כך לחלץ עצמותיו, וכך הלאה. כך שתוכן כל ברכה והסדר שלה מלמד אותנו מהו השבח שעליו אנו מברכים[1]. אך שונה היא ברכת שעשה לי כל צרכי משאר ברכות שחר, שבברכה זו נאמרה בלשון כללית ואינה מתייחסת על פעולה כל שהיא שהאדם עושה בבוקר, דהנה איתא בגמ' (ברכות ס' ע"ב) שברכה זו מברכים כאשר נועלים את הנעל, וכך איתא התם "כי מסגי לימא ברוך המכין מצעדי גבר, כי...
ברכות התורה א הזהירות המופלגת הנדרשת בברכת התורה ידוע כי דרכו של מרן השו"ע להביא בעיקר פסקי הלכות ולא עניינים מוסרים, ולכן נדיר הוא שיכתוב סעיף שלם בענין מוסר, אך מצאנו בתחילת ס' מז שיצא מגדרו להזהיר על אמירת ברכת התורה בכוונה ראויה בזה הלשון: "ברכת התורה צריך לזהר בה מאד". ויש לברר מה טיבה של ברכה זו שראה השו"ע צורך גדול מאד לעורר עליה. הטעם לזהירות המופלגת שנדרשת בברכה זו מבואר בטור על פי הפסוק בירמיהו המדבר על סיבת החורבן: מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר: וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ: (ירמיהו ט יא-יב). ומביא הטור את דברי הגמ' במסכת נדרים פ"א...
ע"ז בבית יעקב אבינו - היתכן? פרשיות ויצא ווישלח עוסקות בארועים המשמעותיים ביותר בחייו של יעקב אבינו, אשר בהם התגלה כמי שראוי להמשיך את דרכם של אבותיו – אברהם ויצחק, בהקמת האומה הישראלית, וזאת על ידי ביסוס ברית הנאמנות בינו לבין הקב"ה. והנה בשתי פרשיות אלו מתוארים שני ארועים שונים, הנקשרים להמצאותם והשהייתם של חפצי ע"ז אצל אנשי בית יעקב. הראשון עוסק פרשת גנבת התרפים על ידי רחל, והשני עוסק בעניין תשמישי ע"ז שלקחו בני יעקב מאנשי שכם לאחר שהרגו אותם. פרשיות אלו תמוהות מאד, כיון שהן מעידות שבני ביתו של יעקב הכניסו חפצי ע"ז לרשותו של אבי האומה הישראלית, מי שנאמר עליו שהיתה מיטתו שלמה, ושלא היה פסול בזרעו. ואכן כל המפרשים התקשו לבאר פרשיות אלו, ויעיד על זה לשונו הפסקנית של הראב"ע בעניין מה שביקש יעקב אבינו שיסירו את אלהי הנכר (בר' לה, ב)...
לשון הודאה במקרא המילים 'הודו' 'להודות' 'אודה' שכיחות במיוחד בפרקי התהילים ובפרקי התפילה, ואנו באופן ספונטני מפרשים אותם כשבח והבעת תודה. אמנם יש מקומות שאין ספק שכוונת הכתוב היא לשבח, וכמו שמצאנו בתפילת נשמה ש'הודיה' המצורפת לרשימת פועלי השבח - "להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר", אך פעמים רבות מילים אלו מופיעות ללא מושא ישיר וגם ללא פירוט האובייקט שעליו מודים. דוגמה פשוטה ומוכרת מופיעה בתחילת פסוקי דזמרה - "הודו לשם קראו בשמו". אפשר כמובן לטעון שגם במקרה זה יש כאן הבעת תודה, אך תמוה הוא שאין הסבר למה ועל מה מודים לה'. וכיון שיש כמה עשרות דוגמאות לשימוש זה בתהילים, עלינו לבדוק האם אין כאן כוונה אחרת ממה שאנו נוטים לפרש[1]. הקשר בין אבות למודים דבר מוסכם הוא בקרב הלומדים שברכת אבות חמורה היא משאר ברכות בעניין הכוונה, ואף נפסק להלכה שהיא...
מוריד הטל בימות הגשמים בעניין הזכרת הטל בקיץ והזכרת גבורות גשמים בחורף נפסק ברמב"ם שאם לא אמר מוריד הטל בימות החמה לא חוזר, אך אם לא אמר מוריד הגשם בימות הגשמים צריך לחזור. וכן פסק להלכה בשו"ע (ס' קיד) וז"ל: אם אמר 'משיב הרוח' בימות החמה, או לא אמרו בימות הגשמים אין מחזירים אותו. טעה ולא אמר בימות הגשמים 'מוריד הגשם' אלא 'מוריד הטל' אינו חוזר, ובימות החמה אם לא אמר כלום גם יצא. ויש לשאול על כך כמה שאלות: מדוע בימות הגשמים אם לא אמר כלל לא 'מוריד הטל' ולא 'מוריד הגשם', לא יצא? ואין לומר שכעת אנו זקוקים לגשם לכן לא סגי שלא יזכיר כלום, שהרי אין זה שאלה אלא אזכרה, ועל הגשם מספיק שיבקש בברכת השנים[1]. מרן יוסף קארו בביאורו על הטור (ב"י ס' קי"ד ד"ה ומ"ש ונ"מ) וכן בביאורו על הרמב"ם (כס"מ תפלה פ"י ה"ח) תמה כיון דתנא בטל וברוחות לא חייבו...
חג שבועות - קיום הברית מחדש החיוב המעשי בחג השבועות חג שבועות שהוא יום מתן תורה הוא יום מרומם ונשגב, יום אשר בו עם ישראל כרת ברית עם הקב"ה ובמעמד זה נעשה לעם. ועל מעמד זה נקבע בתורה לעשות יום טוב. ידוע ומוסכם כי לכל מועד ישנה מצוה מיוחדת אשר באמצעות קיומה ניתן לכל יחיד ויחיד מעם ישראל להשיג את היעוד של החג, כלומר להבין את המשמעות המיוחדת של המועד ולהבין מה עליו לקחת עמו ממועד זה, שבסוכות יש את מצות הסוכה, ובפסח מצות אכילת המצה, בראש השנה השופר וביום כיפור הצום[1]. אולם חג השבועות לכאורה נבדל משאר הימים טובים באשר אין בו שום מצות היום יחודית שעל ידה ניתן להשיג את היעוד של יום זה שהוא זכירת מתן תורה. והראיה לכך היא שבספרי הפסיקה לא מובאים הלכות מיוחדות לחג זה, וגם לא הוזכרה בהם שום מצוה יחודית ליום זה, לא בבה"ג לא ברי"ף ולא ברמב"ם. גם...
יום טוב שביעי של פסח שונה מכל שאר החגים בכך שאין אומרים בו הלל שלם. וכך פסק הטור (ס' ת"צ סעיף ד) "כל הימים של חוה"מ ושני ימים אחרונים של יו"ט קורין ההלל ואין גומרין אותו". ומצאנו בדברי רבותינו ז"ל ובראשונים כמה טעמים לכך: הטעם העיקרי מוזכר בגמ' בערכין (י) שם הגמ' עומדת על ההבדל בין ימי חג הסוכות לימי חג הפסח בעניין אמירת ההלל, ומבארת שימי הפסח אינם חלוקים בקרבנותיהם כמו חג הסוכות, וכך איתא התם: שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, שמונה ימי החג [סוכות]... ויום טוב הראשון של פסח... מאי שנא דחג [סוכות] דאמרינן [הלל] כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן? כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן. ובספר בניהו (לרה"ג יוסף חיים) כתב לבאר טעם זה, דכיון דחלוק בקרבנות לכן אינם מתערבים הימים של חול המועד עם יום טוב ראשון אלא כל...
עניין גלות מצרים שנגזרה בברית בין הבתרים על הפסוק (ישע' מו י) "מגיד מראשית אחרית" מפרש רש"י: גלות מצרים וגאולתה הודעתי בבין הבתרים לפני היותה. עכ"ל. בדברי הקב"ה בברית בין הבתרים (בר' טו יג-כא) נאמר לאברהם "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו'", כל' גילה הקב"ה לאברהם שזרעו יגלה לארץ זרה ושם ישעבדו לעם זר ואחר כך יושיעם, והבטיח לו שזרעו ינחל את ארץ ישראל, כמו שנא' שם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". ובהיות אברהם בן תשעים ותשע נגלה שוב הקב"ה לאברהם וחזק את עניין ברית ברית הבתרים שעיקרה ירושת הארץ לזרעו, אך הפעם הוסיף שתכלית כל זה היא על מנת שאהיה לך ולהם לאלהים, כמ"ש "והקמותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך... והייתי להם...
בלשון המקרא יש למילה 'על' מספר משמעויות שונות, אשר את רובן הזכיר כבר הרד"ק בספר השורשים ערך 'עלה': אודות, בעניין. כגון: עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי (תה' ז, א). עם. כגון: וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל־הַנָּשִׁים (שמ' לה, כב); עַל־רֹאשׁוֹ וְעַל־כְּרָעָיו (ויק' ד, יא). בעבור, בשביל, בזכות. כגון: "וְעָשִׂיתָ עַל־הַחשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת" (שמ' כח, כב) כל' לצורך החושן לקבעם בטבעותיו (רש"י); "וּמְשַׁלֵּם עַל־יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה" (תה' לא, כד); "יָשֹׁמּוּ עַל־עֵקֶב בָּשְׁתָּם" (תה' מ, טז); עַל־אֱלֹקִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי (סב, ח); "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט) שהזהיר להוכיח החוטא כדי שלא יענש בגללו (ראב"ע); "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו" (במדבר יח, לב). הנך מת על האשה אשר לקחת (בר' כ, ג); לא יומתו אבות על בנים...
במשך הדורות התחברו פיוטים ותפילות שונות הכוללים שבחים והודאה לקב"ה, מלבד אלו שתקנו לנו חז"ל. ולכאורה אין כל חשש לומר תפילות אלו, וכמו שאמר רבי יוחנן (ברכות כא ע"א) והלואי ויתפלל אדם כל היום כולו. אך בכ"ז מצאנו בכמה מקומות בחז"ל הגבלות בעניין אמירת שבחים לקב"ה שאינם מסדר התפילה. בגמ' בברכות כט (וכן הוא במגילה כה) נאמר: ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא ואמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז היראוי האמיץ החזק. אמר ליה סימתיה שבחא דמרך, השתא הנך תלתא אי לא דאמרן משה רבינו ואתו אנשי כנה"ג ותקנינהו לא הוה אמרי להו – ואת אמרת כולי האי. משל למלך ב"ו שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו. עכ"ל. משמע שאין להוסיף שבחים על מה שתקנו חז"ל לומר, כיון שכל המוסיף גורע. ובמס' מגילה (יח ע"א) נאמר שהמוסיף שבחים לא רק גורע...
מובא בחז"ל שיעקב אבינו בפגישתו עם יוסף לאחר שנים שלא ראה אותו קרא ק"ש, שנא' בפסוק "ויאסר יוסף מרכבתו… ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד" (מ"ו, כט). ומפשט הפסוק משמע שרק יוסף בכה, ופירש"י, ויבך על צואריו עוד - לשון הרבות בכיה... אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. אך אין זו הפעם היחידה שמוזכר שיעקב אבינו קרא ק"ש, כי בילקוט ראובני ובמדרש תלפיות מובא בשם מגלה עמקות שיעקב קיים מצוה זו גם במפגש עם עשיו וז"ל: כשבא לקראת עשו היה קורא את שמע וכמו שאמר מתחלה (בר' לב ה) "כה תאמרון לאדוני לעשו", רמז על כ"ה אותיות שיש בפסוק (דברים ד ו) שמע ישראל וגו', והשתחוה ז' פעמים עד גשתו עד אחיו (בר' לג ג) כי סמאל שרו של עשו יש לו ז' כוחות הטומאה, ובקש להכניע ז' ראשין דיליה, כמו שעשה...
היתכן שיש משמעות נוספת למילה 'חיים' המשמעות הרגילה של המילה 'חיים' היא מלשון חיות, כלומר ההפך ממות ומחידלון. אך ישנם מקומות שמשמעות זו אינה מתאימה לתוכן ולהקשר של העניין. כמו בפסוק: "כי חיות הנה" (שמות א, יט), וכן "כה לחי" "וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם" (ירמיה י, י), שלא מסתבר לפרש את משמעות המילה כמשמעותה הרגילה. גם בפסוק "ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך" (בראשית י"ז) אם ניצמד למשמעות הרגילה של המילה 'יחיה' ניתקל בקושי, כי אמנם בפשטות י"ל שלאחר שאברהם אבינו התבשר שיולד לו בן, הודה על הטובה הגדולה, וביקש מתוך ענוה שלפחות ישמעאל יחיה זמן רב, אך מתוך התשובה "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אותו במאד מאד, שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול", משמע שכביכול ביקש אברהם אבינו נשיאות...
לפני כחודשים התקשרה אלינו אשה צדיקה מב"ב, ומקולה נשמע שהיא מעט מבוהלת ונרגשת. סיפרה אותה אשה שהיא נוהגת בקביעות לומר תהלים של כל יום ויום, והנה קטע אחד נשמע לה מוזר, וככל שהתעמקה לחשוב עליו ראתה שאין זה מסתבר כלל לומר כך. מה שהבהיל אותה היה הפסוק "השתחוו לו כל אלהים" (תה צז ז), שמשמע ממנו כביכול שקיימים עוד אלהים. ושאלה אותי כיצד זה יתכן, ואולי יש טעות בתהלים שלה? הרגעתי אותה ואמרתי לה שהתהלים שלה תקין, ושבחתי אותה שהיא מתבוננת במה שהיא אומרת, בניגוד לכאלו שאומרים תהלים בלי לנסות בכלל להתבונן מה הם אומרים. ואכן השאלה הזו צריכה להטריד כל אחד ואחד מאיתנו, כי אנו מוצאים כמה וכמה פסוקים במקרא שבהן משמע לכאורה שיש מציאות של אלוהות נוספים בעולם, כגון: כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים (תה' קלה ה); נוֹרָא הוּא...
חשיבותה של ברכת כהנים ומשמעותה אילו היינו מתבשרים על כך שרב צדיק גדול קדוש ופרוש, שאינו מקבל אף פעם קהל, מוכן לחרוג ממנהגו ולקבל ליום אחד את הציבור הרוצה את ברכתו ולברך את כולם כאחד, ודאי היו רבים מתרגשים ונוהרים אל אותו צדיק באותו יום לקבל את ברכתו. ואם היו אומרים שהוא יברך כל אחד באופן אישי היו נוהרים אלפים לנצל הזדמנות נדירה זו. ואם היו אומרים הצדיק הזה הוא משה רבינו בכבודו ובעצמו, לא היה נשאר אדם שפוי שלא הייתה אוחזת בו התרגשות עצמו רק מעצם הידיעה, וודאי שכולם היו רצים לקבל ברכה ממנו. והנה ברכת כוהנים איננה ברכה מצדיק, וגם לא ברכה מפי משה רבינו, אלא ברכתו של הקב"ה בעצמו, שכך נאמר "ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם". ולמרות זאת לא רק שלא רואים שאנשים מתרגשים יותר בזמן ברכת כהנים, אלא רוב הציבור אפילו מראה סימני אדישות בזמן הזה, וכביכול...
שואלים אותי לא פעם למה עיקר עיסוקי הוא דווקא בתפילה? התשובה לכך היא פשוטה. גם אדם שהוא שומר תורה ומצוות, אינו עוסק רוב שעות היום במצוות ועבודת השם, אלא מקדיש זמן רב לעיסוקים של חול, עבודה אכילה, מטפל בצרכי הגוף מדבר עם בני משפחתו וחברים. רק חלק משעות היום מוקדש ישירות לעבודת השם, וגם בחלק הזה שהוא קודש נטו, את רובו אנחנו מקדישים לתפילה. בבוקר מתפללים כשעה, צהרים וערב עוד כמעט שעה, ברכת מזון, ברכות נהנין, ק"ש על המיטה..., יוצא שזו בעצם העבודה והמצווה העקרית שלנו בימי החול וכל שכן ביום השבת וימים טובים. ואפילו בחורי ישיבות ואברכים שרוב עיסוקם בתורה, גם הם מקדישים זמן רב לתפילה. ודוקא בגלל זה, צריך ללמוד עת ענייני התפילה כל הזמן, כי כותב הרמח"ל במסילת ישרים שישנם מצוות אשר כפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי...
יש לשאול לגבי אדם שזה מקרוב חזר בתשובה, ולכן אינו מורגל בקריאה לפי כללי הדקדוק המדויקיים, כגון שמבטא אות עין כאלף, וכן לא יודע מתי להניע השווא וכד', ואומר אותו אדם שאם הוא ישתדל לדקדק בכל הענינים הללו וודאי שיפסיק את כוונת התפילה הנצרכת. ויש לשאול מה הדרך הנכונה להורות לו. דרשו חז"ל במדרש שיר השירים רבה (פרשה ב פסקה סו) על הפסוק הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה וגו', אמר ר' אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה כגון ואהבת ואייבת אמר הקב"ה ודילוגו[1] עלי אהבה. אמר ר' יששכר תינוק שקורא למשה מַשַה לאהרֹן אהרַן לעפרֹן עפרַן אמר הקב"ה וליגלוגו[2] עלי אהבה ע"ש. וביאר מדרש זה היפה קול שם: כל הדרשות אלו סובבים על הוראת 'ודגלו', כי הוא מלשון הכחשה ומעילה. וכן כתב התוספות בעבודה זרה (כב ד"ה רגלא) שני תלמידי חכמים המדגילין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר...
חזור
חלק עליון