תוצאות חיפוש

סנהדרין מט. רש"י ד"ה בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג בור צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו' היה לו לאבנר "למחות" בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך "ולא מיחה"...

סנהדרין מח: רש"י ד"ה אסור להניח בו מעות - דהזמנה מילתא היא וקשיא לרבא יש לעיין מדוע כאן דוקא כתב רש"י ״וקשיא לרבא״ ולא כתב כן לעיל בסוגיין וגם לא כתב אף פעם ״וקשיא לאביי״ וחשבתי לומר דהנה בתחילה הביא הגמרא ראיות כנגד רבא ואח"כ הביא הגמרא ראיות כנגד אביי וחוזר הגמרא עכשיו והקשה על רבא ולכן צריך...

סנהדרין מו. מתני' כיצד תולין אותו משקעין את הקורה כו׳ כי קללת אלהים תלוי וגו' ״כלומר״ מפני מה זה תלוי כו׳ הקרובים באים ושואלים בשלום הדיינין ובשלום העדים ״כלומר״ שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם כו׳ כמדומני שלא מצינו לשון ״כלומר״ בעוד משניות בש״ס וכאן בסנהדרין ב׳ פעמים. הלא דבר הוא!

סנהדרין מג. והתניא בערב הפסח ״תלאוהו״ לישו והכרוז יוצא לפניו מ' יום קודם שהוא יוצא ״ליסקל״ על שכישף והסית והדיח את ישראל כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו ולא מצאו לו זכות ״ותלאוהו״ בערב הפסח לכאורה קשה דהול״ל שסקלוהו. ואם כוונת הגמרא שסקלוהו ואח״כ תלאוהו קשה שהרי לפי שיטת חכמים בסנהדרין דף...

דף לט. א"ל כופר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא דכתיב (בראשית ב, כא) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה ברתיה כו׳ ברתיה של רבן גמליאל או ברתיה של כופר? ועיין רש״י לקמן צא.

מכות פרק א משנה א: מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז כו׳ משנה ב: מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים זוז כו׳ יש לדקדק מדוע במשנה א׳ נקט אלף זוז ובמשנה ב׳ מאתים וצ״ב

בחזקוני עה״פ לא תרצח ״ולשון זה של רציחה לא שייך רק במיתה שלא כדין״ וכו׳ וכעין זה כתב הרשב״ם עה״ת לכאורה צ״ע מסנהדרין דף לה. ״אין רציחה דוחה את השבת״ והכוונה למיתת בית דין

תוספות יו״ט סנהדרין פרק ג משנה ז ״ושוב מצאתי בפרק הגוזל קמא״ וכמדומני שראיתי פעם בבית יוסף שכתב ״שו״ר במסכת בבא קמא״ כו׳

מלכים פרק י״ג ח וַיֹּ֤אמֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אִם־תִּתֶּן־לִי֙ אֶת־חֲצִ֣י בֵיתֶ֔ךָ לֹ֥א אָבֹ֖א עִמָּ֑ךְ וְלֹא־אֹ֤כַל לֶ֙חֶם֙ וְלֹ֣א אֶשְׁתֶּה־מַּ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ ט כִּי־כֵ֣ן ׀ צִוָּ֣ה אֹתִ֗י בִּדְבַ֤ר יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־תֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְלֹ֣א תִשְׁתֶּה־מָּ֑יִם וְלֹ֣א...

כג. זה בורר כו׳ רש״י ד״ה מתני' זה בורר לו אחד - משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי מה ההוה אמינא שזה בורר לו אחד היינו ״בית דין״ אחד, הרי פשטות הלשון משמע שזה בורר לו דיין אחד וכמסקנת הגמרא.

מלכים א פרק ח פסוק כ״ט להיות עיניך פתחת אל הבית הזה ״לילה ויום״ כו׳ פסוק נ״ט ויהיו דברי אלה כו׳ קרובים אל ה׳ אלוקינו ״יומם ולילה״ כו׳ מדוע בתחילה הקדים לילה ליום ולבסוף הקדים יום ללילה. עוד יש להעיר מדוע בתחילה נקט לשון ״יום״ ולבסוף לשון ״יומם״ ומה החילוק ביניהם.

הרמב״ם כתב כן על אשתו של מלך.

כן כן אולם ראיתי דבר פלא בשם דרך המלך על הרמבם שאפשר שיכולה לינשא לשוק בלי חליצה ויבום…

סנהדרין יט: רש״י ד״ה כראשי לפתות - נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ״ואף על פי שפנויה היתה״ ועמו במיטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במיטה לכאורה נסיון דאשת איש גדולה מפנויה שהרי מים גנובים ימתקו וצ״ע

סנהדרין יח. המלך כו׳ לא חולץ כו׳ מאי תקתנא דהאי אשה, תישאר עגונה לעולם?

סנהדרין יח. רש״י ד״ה ועובר על עשה - לקמן פריך לא סגי דלא עבר והרי הוא כהדיוט - לקמיה מיתוקמא שפיר לכאורה מבואר מכאן דלא כמש״כ הבעלי כללים בכללי רש״י סוף מסכת ברכות בחילוק בין ״לקמן״ ו״לקמיה״

סנהדרין טז. בעי רבי אלעזר שורו של כהן גדול בכמה כו׳ יש לעיין מדוע לא בעי על שורו של נשיא ונביא וצ״ב

סנהדרין טז: זימנין אמר רב כו׳ וזימנין אמר רב כו׳ עיין בבא בתרא דף קמט ודף קעו דפריך הגמרא קשיא דרב אדרב. וק׳ מדוע כאן לא הק׳ הגמרא כן, ועיין גליוני הש״ס בבא בתרא קעו.

סנהדרין טו: רש״י ד״ה ברדלס - חיה היא ובלע"ז קורין אות' פוטויו"ש לכאורה קשה, הרי הגמרא בדף טו לא הזכיר ברדלס ועל מה קאי רש״י. (ועיין תוספות ודו״ק בזה). ועיין לעיל ב. רש״י ד״ה ברדלס - חיה היא וקשה מדוע לא הזכיר הלע״ז שם והמתין עד דף טו. ועיין שם במסורת הש״ס שכנראה הרגיש בכל זה, וצ״ע

התגובה שלי לבנימין