תוצאות חיפוש

עוד שני מקומות שמצאתי למרן זיע"א שמזכיר את הר' מזוז עם "שבחים ותארים" [בנוסף על ה- 3 שהובא לעיל]. ד. יביע אומר ח"ז או"ח סי' לז ס"ק א- ושו"ר לידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי הרה"ג נאמ"ן נר"ו בסוף שו"ת איש מצליח שהעיד בגודלו שאף מר אביו הגאון הקדוש וכו'. ה. חזון עובדיה פורים בהקדמה-...

דברים אלו מרפסין איגרא ונסתרים מדברי מרן זיע"א גופיה, שכתב לנכדו [כפי שהביאו כאן] שרק מכיון שעושה בנחת ואינו משתמש בכח רק אז שרי.

העניין הוא כזה כל מה שהראשונים הנ"ל למדו כר"ת הוא מחמת שהיו נמצאים באיזור שבו יכול להסתדר עם היישוב של ר"ת גבי הסתירה בין ר' יהודה דשבת ולבין ר' יהודה דפסחים אולם כיון שאנו יודעים שהמציאות בא"י וגלילותיה שונה, א"כ מוכרחים אנו לומר שהיישוב לסתירה היא אחרת. וכגון יישובו של היראים [תלמיד ר"ת]...

מצאתי עוד שני מקומות שמרן זיע"א מזכיר את הר' מזוז עם שבחים ותארים [בנוסף על המקום שהבאתי לעיל] א. יביע אומר ח"ז או"ח סי' לב' ס"ק ה [לקראת סופו]- וגם הלום ראיתי לידידי הרה"ג זך השכל והרעיון בנש"ק רבי מאיר מאזוז שליט"א. ב. יחוה דעת ח"ו סי' כ'- וכמו שהעיד בגדלו ידידנו מר בריה דרבינא הרה"ג חריף...

תראה בציטוט השלישי שהבאתי דשם כתב שבדיעבד אם בירך וחבירו נתכווין לצאת אלא שלא ישבו יחד המברך וחבירו בדיעבד יצא להדיא- כל מה שכתב שהבדיעבד מועיל זה בתנאי שיתכוין לצאת, דאז יועיל בדיעבד אף אם לא ישבו יחד

אבל תסתכל בהע' י' שציין [הבאתי זאת לעיל עם הדגשים] ותראה שהנושא הוא על "מצוות" ולא על "נהנין". ואיפכא- לעיל הבאתי להדיא שכתב בנהנין שאם לא התכוין לצאת לא יצא [וכתב זאת כמה פעמים כפי שהבאתי ג"כ לעיל]

לא רק על ברכות הנהנין, אלא גם על ברכת המצוות, באותו סימן סמוך מיד אחרי ברכת הנהנין

מה שמצאתי גבי ברכת הנהנין מה שמצא ואילו מה שהבאתי לעיל יעויין בהע' שכל הנושא שם מצוות דאו' או דרבנן, מצוות שכל כולם באמירה [כמו ספירת העומר וכו'] דהיינו ברכת המצוות ולא הנהנין, וכן מההמשך שם מביא "שופר" וכו' יעו"ש בהרחבה

האם כוונתך לזה?? כי א"כ, לא מובן הקישור בין הדברים כי מרן שליט"א איירי גבי ברכת הנהנין שאם בירך המוציא וכד' ושמע וענה אמן אך מאידך מה שבספר הלכ"ב- איירי גבי ברכת המצוות וכמו שמבואר שם בהע' י' גבי ברכת שופר וכד' שאם ענה אמן ושמע את כל הברכה שלא יחזור ויברך. אך גבי ברכת הנהנין "מאן דכר שמיה"

עיין בדבריו המודגשים

קיבלתי [ומודה ועוזב..]

חוזר ונעור

הקשר אלינו הוא שהרבה מספרי הראשונים והגאונים נכתבו בשפה הזו, אז זה לא סתם קשר אלא קשר הדוק

אמת ואעפ"כ הרמב"ם כתב את חיבורו למשנה בשפה הערבית וכן ר' סעדיה גאון ועוד כתבו חיבוריהם בשפה זו [ודאי שיש הבדל, כי הם חיו בין הערבים וזה היה השפה העיקרית המוקומית, מ"מ על אף ההבדל כבר היה כן לעולמים]

האמת שענו על זה בפחות מ- 3 שנים על דברים טכניים בפורום באשכול הזה

אם הוא "אחמד בן שרה" אזאי כן צריך [והקונה ממנו נחשב חמץ שעבר עליו הפסח]

גבי מה הכרמלית, הרכבלית, כביש המנהרות.

יה"ר שזה יהיה הניתוח האחרון לכל ימי חייו ושנותיו. ויבריא מהר ויחזור לאיתנו הראשון וכן לשאר כל חולי ישראל אכי"ר

לכאורה הסיבה היא כדכתב הב"י בשם שבלי הלקט גבי אדם שמברך המוציא ומוציא את חבירו צריך שיאמר "ברשות" וכן הרמ"א שם בדרכי משה בשם האו"ז הביא עוד טעם בעניין והטעמים שיש שם זה רק לדוגמא לדבר שאדם מברך ומוציא את חבירו ואולי כיון שהוא שליח ציבור, אז אע"פ ששאר הציבור גם מברכים והוא לא מוציא אותם יד"ח...

תודה על התיקון והעדכון