תוצאות חיפוש

תשובה מדויקת, לזה כיוונתי! הדברים היו לי חידוש גדול, ואמרתי לשתף בזה את חברי!

היכן כתוב על זה לאו בתורה? [זו לא שבועת שקר ולא שבועת שוא!]

היכן מצינו שאדם מבטיח לעבור עבירה [לדוגמא מבטיח שיחלל שבת, שיאכל טרף, שיבוא על עריות וכעזה"ד] וכבר בעצם ההבטחה עבר על לאו מפורש בתורה? [נ.ב. - לא קשור לע"ז].

יש כאלה שגם מה שלמדו היום אין מבינים, לפחות אתה הבנת ודייקת ברש"י ואף זכרת!

מקור מדויק! אכן זו שיטת רש"י במסכת מכות דף ה. וכפי שציטטתם. תוס' [ד"ה דבעידנא] מתקשים בדבריו שלא מצינו כזה דבר בש"ס שחייבי מיתות שיודו נפטרו, אך הערל"נ סובר שעכ"פ כן הוא דעת רש"י. יש אחרונים שרוצים לתת הסברים אחרים, אך דבריהם דחוקים.

אנו יודעים ש'מודה בקנס פטור', אם אדם מודה לדוגמא שגנב, פטור מן הכפל, וכעזה"ד. היכן מצינו שאדם רצח, עם עדים והתראה, ואם ירוץ לביה"ד לפני שיעידו עליו - נפטר מדין מיתה?

תשובה: אדם ששתה מים טמאים, וטבל במקוה, המים נטהרו מדין 'השקה' הגם שכלל לא נגעו במי המקוה! מקורות: משנה מסכת מקוואות פרק י משנה ח "אכל אוכלים טמאים ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים מפני שאינן טהורים בגוף. שתה מים טמאים טבל והקיאם טהורים מפני שהם טהורים בגוף". כתב הברטנורא: שתה מים טמאין וטבל...

תשובה: הגמ' בסנהדרין קיב. דנה כיצד דנים את אנשי עיר הנידחת, בבת אחת אי אפשר, וגם אחד אחרי השני אי אפשר - אתה מענה את דינם כשמעכבים מיתתם. עולא אומר - דנין וסוקלין, דנין וסוקלין [כדין יחיד עע"ז, שדינו בסקילה], וכשמגיעים לרוב - מכאן ואילך דנין וממיתים בסייף, שכשרוב העיר הודחו אז יש לעיר דין עיר...

א. זה לא דין השקה לטהר המים. אלא רק שהמים מחוברים למקוה להחשב כמ' סאה. ב. אני מחפש מצב בו אין המים נוגעים כלל במי המקוה. בדוגמא שנתת חייב שיהיה מגע של מי האדם במי המקוה.

אז יש מגע כקליפת השום... זו השקה!

אם יש פחות ממאה איש הרי היא נידונת כיחידים על כל המשתמע, דהיינו בסקילה וממונם פלט.

ההלכה היא שעובד ע"ז יחידי נידון בחומרה מחד גיסא - בסקילה, אך מקילין בו מאידך - שממונו פלט. מאידך - אנשי עיר הנדחת מקילים להם מחד גיסא - שדינם בסייף, אך מחמירים עליהם מאידך - שממונן אבד [ואת כל שללה תשרוף וגו']. [המקור - משנה מסכת סנהדרין פרק י מ"ד - "זה חומר ביחידים מבמרובים שהיחידים בסקילה...

ניתן לטהר מים טמאים על ידי השקה למי המקוה, כיצד יתכן שמים ייטהרו מכח השקה, הגם שאינן נוגעים כלל במי המקוה?

כעת ראיתי שפרסמו מהגר"ד יוסף באתר הידברות שהסכום השנה - תשפ"ה - 40 ש"ח.

מרן הרב יצחק יוסף או הרב דוד יוסף - שליט"א, דיברו בזה דברים מפורשים?

זה דין הנלמד ממשנה במסכת מקוואות [פ"ז מ"ה]: "שלשה לוגין מים, ונפל לתוכן קרטוב יין, והרי מראיהן כמראה היין, ונפלו למקוה, לא פסלוהו" וכתב בביאור הענין התפארת ישראל: לא פסלוהו: משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין, [אלא] רק בשינוי מראה...

למעשה כשכתבתי - "בור שלם ללא חיבורים למקום אחר" התכוונתי לשלול כל מצב שבו חילקו את המקוה בכל צורה שהיא, ולכן הדגשתי שהבור שלם ללא חיבורים למקום אחר כו'.

לענות את התשובה?

אכן תשובה נכונה! המשנה אומרת [מקוואות פ"ז מ"ג] שיין או מוחל פוסל את מימי המקוה כאשר נשתנה מראהו. אומר המאירי, וכך פוסק הבית יוסף, ואכן - גם הש"ך אחריהם - כשחלק ממי המקוה השתנו בעקבות נפילת מים או מוחל הפוסלים את המקוה אך יש 40 סאה שלא השתנו, יכול לטבול ב-40 סאה שלא השתנו, אך אסור לו לטבול...

מה זה? מי אמר שדין מקוה תלוי ב"טעם המים"??