תוצאות חיפוש

יש ספר שהוציאו בבית מדרש מאור ישראל על הלכות שבת (נראה כמו החזון עובדיה רק בצבע כחול אם אני לא טועה) ושם שאלו את מרן הגרע"י על הגדרת מיעוט ורוב והובאה שם תשובת מרן בכתב ידו, ושם חילק בין מרק לרוטב. וזכורני שבמרק הוא כתב מעט מאד. לא זוכר את השנה שהוציאו את הספר הנ"ל.

לכא' לדינא אין נפק"מ בזה שהוא שותה לשיעורים, כי להלכה דין זה שייך רק בדאורייתא שיש הבדל בין פחות מכשיעור שהוא רק בלאו ליותר שהוא בכרת. ומעוברות שמותר להן לשתות, צריכות לשתות כרגיל ולא לזלזל בפרט בימים אלו שהם חמים. ושיעשו מעשים אחרים בשביל החורבן. לא חסר. וככתוב וירא את שקם ואת תעניתם לא...

ולכן הדרינן למה שהביא מרן הגרע"י שם בהמשך דבריו את הגאון מבוטשטאטש שאין בזה משום גורם ברכה שאינה צריכה כל שעושה לצד הידור מצוה או לאיזה תועלת וכו'. וכל שכן אם המזוזה הקודמת היתה של אשכנזי והדייר החדש הוא ספרדי או להפך. אמנם אם המזוזות שוות ביראת שמים של הסופר וביפים ובעלים הראשונים לא דורשים...

לכא' יהיה תלוי במחלוקת הפוסקים האם עיקר הברכה על הטעימה (כשמכוין לאכול ולא לטעום) או על הבליעה. והעלה שם שדברי רוב אחרונים וכן הוכיח מתלמידי מהרא"י ומהמאירי שמספיק שמכניס לפה כבר לא הוי הפסק ושכן הוא מעיקר הדין. ולכן בקדיש וקדושה ובענית אמן יענה אמן אלא אם כן האוכל קרוב לבית הבליעה לא יענה מצד...

זה מה שמצאתי בפרקי אבות פרק ו משנה א ד"ה ומגלים לו רזי תורה (אולי תחפש משהו בכיוון הזה)

עכ"פ תשובה שהרב ערך ליחוה דעת ח"ז זה משנה אחרונה

עיין ביחוה דעת ח"ז סי' פט בתשובה לחלק הנוכחי שכתב לגבי מעוברת בתשעה באב "דחוי" שאם תרגיש חולשה או מיחוש תפסיק את התענית שלה, ותאכל כדי קיום הולד. ומשמע שברגיל לא חזר בו. ע"ש. והובא בקיצור חזון עובדיה מועדים עמ' שע. ולא ציינו שחזר בו. וצע"ג על מה שכתוב בספר הנזכר.

והאי טעמא דנקטי מהודרות, משום מה שכתב ביבי"א שם סי' יח שיש פוסקים שכתבו שיש בעיה לתת הוציא מזוזה בלי שום סיבה. ומרן הגרע"י העלה שאם רוצה לתת נאה הימנה שפיר דמי ואין בזה זלזול במצוה. והביא שיש מחמירים אם לוקח אותה לגניזה. ובמקרה דנן זה הולך לבעלים שפיר דמי. ושו"ר בהליכות עולם שפסק את ההר צבי...

דבר ראשון מאיפה הוא יודע שהמזוזות של הדייר הקודם אינם פסולות? ואם אתה משיג אתה מסיג על מרן, כי אני רק הסיכמתי את דבריו. ומה שכתב כת"ר "מהודרות כלשונך" התבלבל מר בין מה שאני הבאתי מיבי"א למה שהביאו לפני מהיחוה דעת. ועיין טוב בדבריי וטענתכם כבר מובאת בהליכות עולם ח"ח עמ' רמא בשם התבואות שמש. וזה...

למבואר מעיקר הדין רשאי לברך ומן הראוי לשלוח לבדיקה וממידת חסידות גם לאחר שתגיע המזוזה מהבדיקה לשהות זמן ארוך בעסקים אחרים ואחר כך לקבוע המזוזה בברכה

נ.ב. ביבי"א שם כתב שיעשה היסח הדעת כמו שכתב הבן איש חי והכף החיים (סי' קפט). ע"ש. וצ"ל (סי' קצא סק"ז). ולשון הכף החיים שם, והיינו אם בא לקובעה באותה שעה תכף אחר הבדיקה, אבל אם שהה בנתיים ועשה הסח הדעת שעסק בעסקים אחרים, כל כהא יברך כשיבוא לקבוע אותה. ובבן איש חי כתב, ועוד העליתי שם (רב פעלים...

בשביל שדעת מרן תהיה מבוארת יותר נבאר שבתחילת אות י דן בשליחת מזוזה לבדיקה אי מברכים עליה והעלה שמכח שהעידו האחרונים שהמנהג לברך דהכי נקטינן. ואח"כ הוסיף ובסוף אות י כתב כפי שהבאתי. ומבואר שדעתו כפי שהבין במשפט השכירות. וזה שו"ת הר צבי יו"ד סי' רלו, שמביא שגדולה מזו כתב רעק"א לברך על המזוזה...

יבי"א ח"ג חיו"ד סי' יז אות י. הובא והובא במשפט השכירות וכ"כ בספר מעדני אשר עמ' קנח בשם שו"ת הר צבי סי' רלו וספר שבות יצחק (נר שבת פ"כ הערה טז או באיזור) בשם הגרי"ש אלישיב.

זבחים קא: מח' אי פנחס קיבל את הכהונה אחרי הריגת זמרי או בכלל בזמן יהושע. א"כ פנחס לא היה כהן, ושוב אין קושיא. ומה שכתוב במדרש, שלא נטף דמם שלא יטמא פנחס, ושלא מתו באהל שלא יטמא פנחס וכו'. אפשר לומר שהוא אליבא דר' חנינא ושבאותו רגע שהרג את זמרי התקדש לכהונת עולם ונעשה לו נס. וממילא כשבא להרוג...

בקיצור שלחן ערוך חזון עובדיה (פ"ה ה"ח) כתבו, ובליל י"ז בתמוז, יש מקלילים לברך שהחיינו, ומרן החיד"א דעתו להחמיר בזה. ושלחו לעיין בעמ' קלד ד"ה וראיתי ולעמ' קמח הערה ב ששם הביא שיש מחלוקת בדין זה (מצ"ב מתוך הילקו"י שהביא דברי החזון עובדיה). ובמרן החיד"א מזכיר שיש מנהג להחמיר מליל י"ז בתמוז. ובספר...

השנה שהוא מוצאי שבת אני לא חושב שיש ענין להחמיר, ויכוין שהוא לכבוד ליווי שבת המלכה.

*אמנם "אין" זה מעיקר הדין וכו'

גרע וגרע, אלא שמרן כתב סי' תקנא ס"ז י"א שאסור "לתקן" בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה, (שדהיינו שבוע שחל בו), ויש להחמיר בזה מראש חדש. הגה והוא הדין דאסור לקנותן. וכן פסק מרן הגרע"י בחזון עובדיה עמ' רח טור א, שאפילו קונה בגדים חדשים או מנעלים חדשים על מנת ללובשם אחר ט' באב, "יש להחמיר". ע"ש...

כתב מרן (סי' תקנא ס"יז) טוב ליזהר למור שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר ולא יחמיץ המצוה. הגה וכן בפרי שלא ימצא אחר תשעה באב מותר לברך ולאכלו בין המצרים. ע"ש. ובמ"ב שם כותב, שהגר"א חולק על זה ועוד ולכן בשבת אפשר להקל לברך. ע"ש. ובסי' רכג ס"ג-ד כתב מרן, בנה בית חדש...

בסתמות כל אדם יש לו איזה בית כנסת אחת או שתיים שרגיל בהם. ואם כן אזי הוא רגיל בפרוכת שלהם. והיה למרן לציין זאת דבר שהוא מצוי מאד. ודו"ק.