תוצאות חיפוש

כנראה לא הבנת על איזה שיר מדברים כאן...

כלפי לייא?! אני מסביר לך שכאן הציבור לא רוצה ולא מרגיש בנוח עם זה חוץ מכמה צווחנים שמתעקשים... ואתה מביא לי דוגמא שהרב התחשב ברגשות הציבור...

כבוד התורה של מרן נוגע לכולנו

וחוץ מזה לדעתי אין נחיתות גדולה מלחשוב שללמוד דברים טובים שיש באחרים זה נחיתות...ודוק! איזהו חכם הלומד מכל אדם... אתה יודע יותר טוב ממני (בטח גם בישיבה שלך) כמה דברים ומאפיינים ותרבות הציבור שלנו למד מהאשכנזים ואפילו מרן שליט"א אומר את זה הרבה שיש דברים ללמוד מהם, ובלי קשר אני חושב שלאשכנזים יש...

גם אני מצטרף ובטוחני שכולנו סוף סוף מעלים את זה לדיון, מזמן זה הפריע לי... בפרט שמי ששם לב בזמן האחרון בשלב הזה בקושי הציבור שר (מובן מאד למה - לפי הציבור האיכותי שם ב"ה...) ויש אחד או שניים מעוזרי\תלמידי הרב הקבועים מקדימה שמגביהים קול ומנסים לסחוף את כולם לשיר הזה (ללא הצלחה...) שזה דבר שבפני...

מחילה אבל מה זה קשור לשאר איסורים זה בשר בחלב... ולמעשה בשני המקרים הנ"ל וודאי צריך הכשרה רק שטוסטר קשה (אם בכלל) להכשיר

לכן כתבתי עיין היטב בהערות ובמקורות הפוסקים שם...

עיין שם היטב בחזו"ע ובהערות, ויוצא ברור שהתיר לברך לאו דווקא על קפה במפעל, אלא אפילו היום בשקית בבית של הקפה אם אתה נוטלו כדי להריח בו ונהנה מהריח, תברך הנותן ריח טוב בפירות. ועכ"פ לנדון דידן השאלה היא לא באופן שמריחים את השמן בבקבוק שזה וודאי יש לו עיקר, אלא באופן שהריח שמריחים הוא רק מהאדים...

אכן כבודו צודק, נידון שאלתך אכן שונה, ובאדים יש סברא גדולה לומר שיברך שזה ממשות הניכרת...

זה דווקא בצלי רותח, כאן לכאו' זה מחמת בישול, לא?

אם תשים את היד אה"נ תברך השאלה הייתה כשמתפזר בחלל האויר ובזה פשוט כנ"ל שאין לו עיקר...

נראה ספר נפלא! מ"מ לכאו' אינו עניין לכאן, שהרי כאן אינו ניכר כלל ואי"ז אלא עורבא פרח וכעת הריח אינו מעיקרו אלא מהרושם הנותר בחלל החדר... וכבר כתבתי כן בשם מחברי הזמן

אבל אינו ניכר ונראה לעין כלל, ובין רגע הוא נעלם, ואיך זה ייקרא דבר שיש לו עיקר? ושו"ר שגם בס' וזאת הברכה כתב כן בברכות הריח

תסביר מה דעתך?

לכאו' פשוט שאין לו עיקר וכ"כ בהליכות ברכות סימן רי"ז

כדאי הוא המשנ"ב להאמין לו שדייק בדבריו מספיק ואולי כבודו לא יודע היכן הוא נמצא ואעפ"כ דוחה דברינו...? ובהליכו"ב לשיטתו שלא לברך על כל מין ומין, וגם נקט שם שהעיקר זה הבשר, אך דעתו שם להדיא שתלוי בכל אדם, ועכ"פ למרן זיע"א אינו כן כידוע הא יכול לברך על כל מין ומין.

מה מקורו? כי לע"ע אינני מוצא פמ"ג כזה

ראשית שפת הוויכוח שלך איננה מתאימה למו"מ בהלכה כראוי לפורום מכובד ואשמח אם תרצה לדון בכובד ראש בדבר ה' זו הלכה, ולא להתייחס בביטול ובזלזול כלפי מי שלא חושב כמוך... ולגופו של עניין: המג"א כותב להדיא (אחרי מה שהדגשת) שבדבר שהוא עיקר מצ"ע כמו לדוגמה ה' מיני דגן מברך עליו אפילו שאינו רוב, והן הן...

העידותי נאמנה שבאזני שמעתי כו"כ פעמים ממרן שליט"א שדעתו אדמה (וידוע מה עדיף ואכמ"ל)