בספר מקבציאל , שם הבן איש חי , מסביר את דעתו לגבי הדלקת נרות,
ודעתו שם, שמסכים שדעת מרן לברך קודם כי צריך עובר לעשייתן,
אך הבן איש חי כותב שם כלל:
איפה שיש צורך, לא נוקטים 'עובר לעשייתן'
כלומר,
למה מעיקר הדין הראשון לציון, לא חושש שיש שם חרקים מתחבאים
ו'רק' מי שלא מבין בחרקים לא יכול למצאם ? (אשמח להבהרה, כי אני רוצה ללמד
תשובה זו בשיעור)
לא כ"כ הבנתי, במכתב הארוך של הראשון לציון על אכילת תותים,
הוא כותב" בדרך חומרא חשובה מאוד לשים את התותים במי אמה ולנקותם"
מה דעת הראשון לציון שמעיקר הדין מותר לאכול תות (שדה) מבלי שטיפה ?
ודי בראיה?