תפילה

נשאלתי באחד שעשה קידוש לפני שחרית של שבת ובירך שהכל. האם לאחר מוסף לאחר שקידש צריך לברך שהכל שוב על טונה/ביצה? מסברא חשבתי שכן שאע"פ שתפילה לא הפסק סוף כל סוף מוסף אוסר אותו מלאכול. אשמח אם יש מקור

למה ש"צ הקורא ק"ש בעמידה אינו נחשב עבריין?

מה דינו ועיין בילקי מהדורא ראשונה עמוד רנז

ברך עלינו

האם עדיף שיקראו פרשת 'קדש לי' לפני יהי חסדך שלאחר חזרת הש"צ?

מה שמרן כ' ביביע אומר/יחוה דעת שעדיף להתפלל יחיד בימים הנוראים. האם נאמר גם לשאר ימות השנה? ונפק"מ אם יוכל להתפלל ערבית של שבתות ושאר ימים טובים עם ש"צ פסול?

האם זה כבוד הציבור אצלנו הספרדים שבני 13 14 חזנים והאם יותר קל שבגילאי 7 קוראים קורבנות

אדם שלא אמר המזמורים שלאחר הנפילת אפיים בימים שני וחמישי. האם עובר על איסור?

אדם שנזדמן למניין של אשכנזים. שלאחר שיעור תורה קוראים קדיש על ישראל. ולאחר מכן מתפללים מיד ערבית והם נוהגים לקרוא חצי קדיש לפני התפילה. האם ספרדי יענה אמן אחר החצי קדיש?

הובא בהלכה יומית של היום. יש למאן דהו מושג בדבר?

זכור לי הרב עובדיה שאם לא אמרו קדיש קורבנות יאמרו אפילו לאחר ברוך שאמר אך נעלם ממני המקור (הייתי בטוח שהליכוע חלק א מסתבר שלא) אשמח לעוזרים

מצורף תשובה בענין זה.

ידוע פסק מרן זצ"ל שצריך לפסוע בסיום תפילת שמונה עשרה 3 פסיעות - שתי פסיעות עקב בצד הגודל והפסיעה השלישית משלימה. לעומת זאת בספר ארחות מרן לרב דוד יוסף שליט"א כתב שמנהג מרן היה לפסוע 4 פסיעות - שלוש פסיעות עקב בצד הגודל ופסיעה רביעית משלימה. אשמח לעזרה בדעת מרן והאם חזר בו בעניין זה?

כתב המהר"ל, ששכר פסיעות הוא רק בתפילה, כיון שתפילה היא קירבה לקב"ה, [עי' פרשת וירא (יח כג) "ויגש אברהם", ועי' רש"י שם מ"ויגש אליהו"]. אמנם כמדומה שיש חולקים על זה, וס"ל שאף בלימוד יש שכר.

כתב מרן זצ"ל (הובא בילקו"י סי' ד' סי"ט) שמי שניגב ידיו יכול לברך "על נטילת ידיים" בנטילה של בוקר, וכתב שיש נוהגים לברך על נטילת ידיים בביהכנ"ס עם שאר ברכות השחר, ויש להם על מה שיסמוכו. [אך לכתחילה יש לנהוג כנזכר]. מי ששכח לברך אחרי הנטילה בביתו "על נטילת ידיים", ונזכר בביהכנ"ס, האם יברך שם...

שלחן ערוך סי' נג סעיף טז: וכמדומה שהרבה אינם מקפידים בזה. ויל"ע מדוע.

עלון הילכתי לפרשת וארא דיני ברכת כהנים -א'

בס"ד לכבוד הרבנים והת"ח החשובים שליט"א רבים נדרשו למקור למנהג הנהוג אצל רבים להניח הידים על בניהם בברכת כהנים, וראיתי שיש שכתבו שלא נמצא מקור למנהג, אך ישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ולא אלמן ישראל, ובס"ד עלה בידינו למצוא מקורות למנהג זה, ומצו"ב המקורות למנהג. אודה לרבנים ולת"ח שיוסיפו...

כל מי שראיתי, כולל ת"ח וכד' ראיתי שכשיש קדיש והם עומדים, אינם יושבים עד לאחר שהחזן מסיים דאמירן בעלמא ואמרו אמן. אך באמת ל"צ לעמוד עד לשם, אלא ברגע שהעונה מסיים דאמירן בעלמא, אז אפשר לשבת (מלבד דעת הא"ר שמצריך עד שהחזן יסיים, אך כל האחרונים כתבו דלא כדבריו)

האם ידוע לכם היכן הרב דיבר בדין זה?