ב"ב קע"ג ב':
ועיי"ש בהמשך הגמ', שדנה שזה ערב קבלן; כלומר שיכול לתבוע ישירות את הערב ללא שתובע את הלווה.
ובעלים לתרופה פר' וישב הובא מהריטב"א בשם רבו [וכן היא גירסת הגמ' לפי השאלתות] שהוא היה לווה.
והרשב"א (בתשובות המיוחסות סי' רכ"ה) מוכיח מכאן שגם כשאין שום לווה שמתחייב - שייך ערבות; כגון שאמר תן מתנה לפלוני ואתחייב אני לך, כי כאן בהורדת בנימין למצרים לא היה שום לווה ורק יהודה היה ערב.
והריטב"א עצמו סובר שהלווים היו שאר האחים ויהודה היה ערב קבלן.
ובתומים סי' קכ"ט סקי"א נוקט שיוסף שביקש שיביאו לו את בנימין - הוא היה הלווה, ע"כ מעלים לתרופה. ועיי"ש בתומים שזו מחלוקת אמוראים אם יהודה היה ערב קבלן או ערב רגיל.
ולכאורה כוונת התומים שיוסף התחייב כי אמר "ואשימה עיני עליו", כמו שנאמר בתחילת פר' ויגש, וממילא הוא היה הלווה, ויהודה היה הקבלן.
ויוצאים כאן ארבע אפשרויות שהן חמש:
א. יהודה היה הלווה (שאלתות ורבו של הריטב"א).
ב. לא היה כלל לווה (הרשב"א במיוחסות).
ג. האחים היו הלווים, ויהודה היה ערב קבלן (ריטב"א, ויתכן שגם הוא יכול לסבור כהתומים שיש מ"ד שהיה ערב רגיל).
ד. יוסף היה הלווה, ויהודה היה ערב קבלן (תומים).
[ה. כנ"ל, רק שיהודה היה ערב רגיל].
למעשה, כתב התומים שהיה אפשר לתבוע את יהודה בלי לתבוע את יוסף, כין שאדוני ארץ מצרים הוא כאיש אלים; וכ"ה בבהגר"א סקל"ה (פרט זה ג"כ הובא בעלים לתרופה).
ובעלים לתרופה פר' וישב הובא מהריטב"א בשם רבו [וכן היא גירסת הגמ' לפי השאלתות] שהוא היה לווה.
והרשב"א (בתשובות המיוחסות סי' רכ"ה) מוכיח מכאן שגם כשאין שום לווה שמתחייב - שייך ערבות; כגון שאמר תן מתנה לפלוני ואתחייב אני לך, כי כאן בהורדת בנימין למצרים לא היה שום לווה ורק יהודה היה ערב.
והריטב"א עצמו סובר שהלווים היו שאר האחים ויהודה היה ערב קבלן.
ובתומים סי' קכ"ט סקי"א נוקט שיוסף שביקש שיביאו לו את בנימין - הוא היה הלווה, ע"כ מעלים לתרופה. ועיי"ש בתומים שזו מחלוקת אמוראים אם יהודה היה ערב קבלן או ערב רגיל.
ולכאורה כוונת התומים שיוסף התחייב כי אמר "ואשימה עיני עליו", כמו שנאמר בתחילת פר' ויגש, וממילא הוא היה הלווה, ויהודה היה הקבלן.
ויוצאים כאן ארבע אפשרויות שהן חמש:
א. יהודה היה הלווה (שאלתות ורבו של הריטב"א).
ב. לא היה כלל לווה (הרשב"א במיוחסות).
ג. האחים היו הלווים, ויהודה היה ערב קבלן (ריטב"א, ויתכן שגם הוא יכול לסבור כהתומים שיש מ"ד שהיה ערב רגיל).
ד. יוסף היה הלווה, ויהודה היה ערב קבלן (תומים).
[ה. כנ"ל, רק שיהודה היה ערב רגיל].
למעשה, כתב התומים שהיה אפשר לתבוע את יהודה בלי לתבוע את יוסף, כין שאדוני ארץ מצרים הוא כאיש אלים; וכ"ה בבהגר"א סקל"ה (פרט זה ג"כ הובא בעלים לתרופה).