פִּתָרוֹן
שסניק
Well-known member
פותח הדיון
פותח הדיון
מתגעגע
Active member
פותח הדיון
פותח הדיון
מתגעגע
Active member
אחד מהם נמצא במקור הנ"ל
נערך לאחרונה:
פותח הדיון
פותח הדיון
מתגעגע
Active member
מי יפענח לנו רזא?
נערך לאחרונה:
פותח הדיון
פותח הדיון
מתגעגע
Active member
זה אחד מהמתנות
פותח הדיון
פותח הדיון
מתגעגע
Active member
א] וּבָשָׂר בַּשָֹּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ, לָמָּה לַכֶּלֶב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיָּבִים אַתֶּם לַכְּלָבִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְהָיוּ הַמִּצְרִיִּים יוֹשְׁבִין כָּל הַלַּיְלָה וְקוֹבְרִין מֵתֵיהֶם וְהַכְּלָבִים נוֹבְחִין לָהֶם וּלְיִשְׂרָאֵל אֵינָן נוֹבְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְפִיכָךְ אַתֶּם חַיָּבִים לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ. (מדרש רבה משפטים פ' לא סי' ט)
ב] רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התענה חמש ושמונים תעניות, אמר, כלבים שכתוב בהם (ישעיה נו, יא) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, יזכו לומר שירה. ענה לו מלאך מן השמים ואמר לו, ישעיה עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים ליזקק אליך להגיד לך במה זכו הכלבים לומר שירה, לפי שכתוב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם שכותבים בהם תפלין ומזוזות וספרי תורה, על כן זכו לומר שירה. ולענין השאלה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. (סוף פרק שירה בילקוט שמעוני פ' בא רמז קמז) וראה גליון הש"ס ברכות כה. רש"י ד"ה בעבוד העורות.
ג] שמעתי כי בארץ ישראל פסלו ס"ת המעובד בצואת כלבים וכו', ועוד טעו בהלכה פשוטה בכמה מקומות בתלמוד דאמר אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, כי בשביל ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו זכו כלבים לעבד מצואתן עורות לכתוב בהן ס"ת תפילין ומזוזות, והקב"ה אינו מקפח שכר הכלבים, והם באו ומקפחין את שכרם ופוסלים ס"ת, וגם בכתיבתן נהגו כל ישראל לתת בדיו החרי"ת, והוא קנקנתום דתנן חרתא דאושכפי, הנקרא איירמנט, שנעשה מצואת הכלבים ומחומץ שלהם וכו'. (המנהיג הלכות תפילין)
ד] נפלינו אני ועמי החברים פליאה על החכמים, איך שכחו ההלכה הפשוטה בתלמוד דאמרו אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שבשכר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו זכו כלבים לעבד מצואתם עורות לכתוב בהם ס"ת תפילין ומזוזות, ומדקאמר זכו הא למדת שהעיבוד ההוא טוב מאד מכל שאר העיבודים, דאי לא תימא הכי, מאי האי דקאמר זכו, ומי יודע שבאותו עבוד מעבדין כלל, והקב"ה אינו מקפח את שכר הכלבים, והם באין ומקפחים את שכרם לפסול את הספר המעובד בצואתם, לא יפה הם עושים, ולא יתכן כלל ליראי שמים. (תשובה שכתב הראב"ן-המנהיג, לחכמי אראגון)
ה] מותר לעבד עורות ספר תורה בצואת כלבים, דהוי פירשא בעלמא, ואין כאן איסור מן המותר בפיך. וכתב בספר המנהיג שמעתי שבארץ ישראל פסלו ספר תורה המעובד בצואת כלבים, וזו שגגה וכו', עוד טעו בהלכה פשוטה בתלמוד אין הבורא ב"ה מקפח שכר בריה, שבשכר לא יחרץ זכו הכלבים לעבד מצואתן עורות. ומה שכתב בתלמוד, איני יודע מקומו בש"ס. (גדולי הקדש הלכות ס"ת יו"ד סי' רע"א אות ט').
ו] ויאמר הכלב: עתה ידעתי וכו' ואני מזרע הנבחר, אשר ה' בחר, זקני היה במצרים בעת הגאולה, לשם ולתהילה, ועשה חסד עם בני ישראל, בעבור המלאך הגואל, ועל זקני נאמר, מהלל חשוב ונשמר, בעשותו מאמר קונו, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, על כן זכה להעבד בגללו עורות, לספרי תורות, ובעת כל הבריות חרדו ורהו, וישראל ראו ויתמהו, עמדו רגליו ביום ההוא, וניתן לו מנה יפה, כאשר ניתן לכהן חזה התנופה, בשר בשדה טרפה. ותאמר הפרה: איך תתפאר ותתהלל, ואמרי פיך תחלל, הלא הנביא שת מעלתך גרועה, באמרו דרך כלל נבואה ידועה, והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ויאמר לה הכלב: אם קרית לא שנית מילולך, ואם שנית לא פירשו לך, הלא הכתוב מעיד על מעלת חוקינו, ומתנת חלקנו, ונתן סמך לחכמתינו, וראיה לעצתינו, כי החכם צריך לשמור גופו ממחלה, פן יעשה לנפשו כלה, וימנע במחלתו ואונו, מעבודת קונו, ואין לך שמירה מעולה, ומעלה גדולה, לבריאים ולחולים, כשמירת המאכלים, ואמר החכם לבל ילכד איש במוקשו, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, וכו', ועל זה הכלבים לא ידעו שבעה, פן נפול ברעה. (משל הקדמוני לר"י אבן סהולה שער א' אות י"ג)
ז] בשכר לא יחרץ זכו לעצמות של בשר, שהרי אמרו חז"ל משחרב בית המקדש ניטל טעם הבשר וניתן בעצמות. (מושב זקנים ופענח רזא פ' בא בפסוק לא יחרץ כלב) ואינו נמצא במדרשים שלנו. ובספר חמד משה (או"ח סי' רמט סק"ד) מביא מאמר זה משמיה דגמרא, והעיר על כך בספר נתן פריו (פסחים קיט.) לא מצאתי היכן נמצא כן בגמרא. ובהגהות רזא דמאיר על הפענח רזא (אות ל"ז) כתב דכן הוא בש"ס זבחים קב. ושמו"ר פ"ה ועוד בכמה דוכתי בש"ס ומדרשים, וגם על כך העיר בספר נתן פריו: לא מצאתי שם. עכ"ל. ואולי לכן הוא מוקף בסוגריים.
ב] רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התענה חמש ושמונים תעניות, אמר, כלבים שכתוב בהם (ישעיה נו, יא) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, יזכו לומר שירה. ענה לו מלאך מן השמים ואמר לו, ישעיה עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים ליזקק אליך להגיד לך במה זכו הכלבים לומר שירה, לפי שכתוב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם שכותבים בהם תפלין ומזוזות וספרי תורה, על כן זכו לומר שירה. ולענין השאלה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. (סוף פרק שירה בילקוט שמעוני פ' בא רמז קמז) וראה גליון הש"ס ברכות כה. רש"י ד"ה בעבוד העורות.
ג] שמעתי כי בארץ ישראל פסלו ס"ת המעובד בצואת כלבים וכו', ועוד טעו בהלכה פשוטה בכמה מקומות בתלמוד דאמר אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, כי בשביל ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו זכו כלבים לעבד מצואתן עורות לכתוב בהן ס"ת תפילין ומזוזות, והקב"ה אינו מקפח שכר הכלבים, והם באו ומקפחין את שכרם ופוסלים ס"ת, וגם בכתיבתן נהגו כל ישראל לתת בדיו החרי"ת, והוא קנקנתום דתנן חרתא דאושכפי, הנקרא איירמנט, שנעשה מצואת הכלבים ומחומץ שלהם וכו'. (המנהיג הלכות תפילין)
ד] נפלינו אני ועמי החברים פליאה על החכמים, איך שכחו ההלכה הפשוטה בתלמוד דאמרו אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שבשכר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו זכו כלבים לעבד מצואתם עורות לכתוב בהם ס"ת תפילין ומזוזות, ומדקאמר זכו הא למדת שהעיבוד ההוא טוב מאד מכל שאר העיבודים, דאי לא תימא הכי, מאי האי דקאמר זכו, ומי יודע שבאותו עבוד מעבדין כלל, והקב"ה אינו מקפח את שכר הכלבים, והם באין ומקפחים את שכרם לפסול את הספר המעובד בצואתם, לא יפה הם עושים, ולא יתכן כלל ליראי שמים. (תשובה שכתב הראב"ן-המנהיג, לחכמי אראגון)
ה] מותר לעבד עורות ספר תורה בצואת כלבים, דהוי פירשא בעלמא, ואין כאן איסור מן המותר בפיך. וכתב בספר המנהיג שמעתי שבארץ ישראל פסלו ספר תורה המעובד בצואת כלבים, וזו שגגה וכו', עוד טעו בהלכה פשוטה בתלמוד אין הבורא ב"ה מקפח שכר בריה, שבשכר לא יחרץ זכו הכלבים לעבד מצואתן עורות. ומה שכתב בתלמוד, איני יודע מקומו בש"ס. (גדולי הקדש הלכות ס"ת יו"ד סי' רע"א אות ט').
ו] ויאמר הכלב: עתה ידעתי וכו' ואני מזרע הנבחר, אשר ה' בחר, זקני היה במצרים בעת הגאולה, לשם ולתהילה, ועשה חסד עם בני ישראל, בעבור המלאך הגואל, ועל זקני נאמר, מהלל חשוב ונשמר, בעשותו מאמר קונו, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, על כן זכה להעבד בגללו עורות, לספרי תורות, ובעת כל הבריות חרדו ורהו, וישראל ראו ויתמהו, עמדו רגליו ביום ההוא, וניתן לו מנה יפה, כאשר ניתן לכהן חזה התנופה, בשר בשדה טרפה. ותאמר הפרה: איך תתפאר ותתהלל, ואמרי פיך תחלל, הלא הנביא שת מעלתך גרועה, באמרו דרך כלל נבואה ידועה, והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ויאמר לה הכלב: אם קרית לא שנית מילולך, ואם שנית לא פירשו לך, הלא הכתוב מעיד על מעלת חוקינו, ומתנת חלקנו, ונתן סמך לחכמתינו, וראיה לעצתינו, כי החכם צריך לשמור גופו ממחלה, פן יעשה לנפשו כלה, וימנע במחלתו ואונו, מעבודת קונו, ואין לך שמירה מעולה, ומעלה גדולה, לבריאים ולחולים, כשמירת המאכלים, ואמר החכם לבל ילכד איש במוקשו, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, וכו', ועל זה הכלבים לא ידעו שבעה, פן נפול ברעה. (משל הקדמוני לר"י אבן סהולה שער א' אות י"ג)
ז] בשכר לא יחרץ זכו לעצמות של בשר, שהרי אמרו חז"ל משחרב בית המקדש ניטל טעם הבשר וניתן בעצמות. (מושב זקנים ופענח רזא פ' בא בפסוק לא יחרץ כלב) ואינו נמצא במדרשים שלנו. ובספר חמד משה (או"ח סי' רמט סק"ד) מביא מאמר זה משמיה דגמרא, והעיר על כך בספר נתן פריו (פסחים קיט.) לא מצאתי היכן נמצא כן בגמרא. ובהגהות רזא דמאיר על הפענח רזא (אות ל"ז) כתב דכן הוא בש"ס זבחים קב. ושמו"ר פ"ה ועוד בכמה דוכתי בש"ס ומדרשים, וגם על כך העיר בספר נתן פריו: לא מצאתי שם. עכ"ל. ואולי לכן הוא מוקף בסוגריים.
פִּתָרוֹן