זה ברור היזהרו מת"ח שנשיכתן וכו, ובהקשר הזה אנו רואים מסיפור המגילה שנענשו על שנהנו מסעודתו של רשע, והוא תמוה כי הרי בגמ' אמרו זאת לרשב"י ודחה זאת והסיק משום שהשתחוו לצלם בזמן נבוכדנצר, א"כ למה נוקטים כולם את הטעם הנ"ל, ועוד א"כ למה לא נענשו כבר בזמן נבוכדנצר, וראיתי בספרים שביארו (עיין פרחי כהונה מגילה יב, א) והענין הוא כי באמת ע"י שהשתחוו לצלם נתחייבו מיתה דעובד ע"ז חייב בסקילה אלא שהי"ל איזה מצות וזכות שהיו מגינות עליהם ותולים להם אותה גזירה שלא להתקיים וכמ"ש יש זכות תולה אך בימי המן שנסוגו אחור מדרכי התורה והיראה וירדו לשפל המדרגה עד דיוטא אחרונה כמו שמורה ע"ז מה שנהנו ושמחו בשמחתו של אותו רשע שאבד מהם כל רגש מוסרי ולאומי ודתיי גם יחד ולא שזה היה טעם הגזירה אלא שזה הוכיח על מצבם השפל בתורה וביראה באותו זמן ויגיד עליו רעו שכל ישראל בכללם הגיעו לאותה מדה והמדרגה השפלה בתורה ויראה וכך גלוי וידוע לפניו יתברך שלא נשאר להם עוד אותם מצות וזכיות שהיו מגינות עליהם ותולין את הגזירה ולכך נגזרה אז אותה גזירה על שהשתחוו לצלם, וכתוב בספרים שעיקר העונש היה שלאר שמעו בקול מרדכי ובית דינו שהכריזו לבל יהין איש ללכת למשתה כמו שמובא במדרש (עי' בשפתי חיים מועדים ב), וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד, ב) ואמרתי שהתיקון שלהם היה במה שאמר מרדכי צומו עלי וכו' וזה היה ערב פסח כמו שמובא בגמ', ויכלו לומר אין בכוחך לבטל מצווה דאורייתא, ובכל זאת שמעו בקולו, ובזה תיקנו את העבריה של זילזול בת"ח, ועיין בשו"ת דברי יציב (חאו"ח סימן רצב') שמביא דאפשר דנשים לא צריכות לצום, שהתענית היה לתשובה על שנהנו מסעודתו של אותו רשע, וכ"ה להדיא בילקוט [רמז תתרנ"ו] על לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, מהו הנמצאים אותם שאכלו שם יצומו עיין שם. ולא נזכר שהנשים נהנו מהסעודה, ע"ש, (אלא שיש להעיר א"כ למה אמרו בגמ' שאף נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס, הרי לפי האמור לא היו בכלל הגזירה, וי"ל.