מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי (כב יח)
פירש רש"י, למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. ובאבות פ"ו מ"ט "אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד". והקשה מהר"ש פרימו זצ"ל בדרשות אמרי שפר לפרשת בהר, איך אמר רבי יוסי "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם", הרי לכאורה אמירה זו היא נפש רחבה, כמו בלעם ח"ו.
ותירץ שם, שדוקא כשיאמר אדם דבר ששייך במציאות, אנו אומרים ששמע מינה שזוהי משאלת לבו, והרי זה נפש רחבה. אבל בדבר שלא יכול להיות, כמו "כל כסף וזהב שבעולם", ודאי אין זו מחשבת לבו שבאמת רוצה זאת, כיון שהוא דבר שאינו שייך.
עוד תירץ שם, כי בלעם הרי בלק לא הציע לו עכשיו כסף וזהב בשביל לעבור על פי ה', וגם מלכתחילה לא אמר לו אלא "כבד אכבדך מאד", ובלעם בעצמו פנה אל הכסף ואל הזהב, אבל כאן שאותו אדם פתח עמו בדברים לתת לו כסף וזהב, שפיר ענה לו מענין דבריו.
וכעין זה יש לומר, על פי מה שכתב הרא"ם על דברי רש"י כאן שנפשו של בלעם היתה רחבה, "דאם לא כן למה תלה העברת פי ה' בכסף וזהב, היה לו לומר אם יהרגני, לא אוכל לעבור את פי השם", ע"כ. מה שאין כן רבי יוסי בן קיסמא, שלא מדובר שם בדבר שצריך למסור את הנפש עליו.
עוד תירץ באמרי שפר שם, שבלעם אמר "לא אוכל לעבור", משמע שאם היה יכול, היה רוצה לקחת, אלא שאינו יכול. מה שאין כן רבי יוסי בן קיסמא שיכול לבוא לדור עמו, ומכל מקום אומר איני דר אלא במקום תורה.
עוד יש ליישב, דבאמת יתכן שני פירושים לדיבור כזה, או שהוא בא מנפש רחבה לגנאי, או שהוא בא להיפך לומר כמה נחרצה אצלו שאין הכסף חשוב בעיניו, ומה שדרשינן בבלעם לגנאי, הוא משום דאמרינן בסנהדרין קו: "אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה, בכולהו לא תפיש למדרש, לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה", ופירש רש"י שכל מה שתמצא לדרוש לגנאי בפרשת בלעם, דרוש. ופירש המהר"ל בחידושי אגדות שם, כי לגודל רשעתו חטא בכל, וכל שאפשר לדרוש ולומר מה שאפשר לך הכל הוא אמת, כי אי אפשר לפרש סוף רשעתו, עכ"ד. מבואר שכך היא המידה בענין פרשת בלעם, שכאשר יש אפשרות לדרוש לגנאי דרשינן. אבל בדברי רבי יוסי בן קיסמא, כוונתו היתה כאופן השני.
והנה מצינו בעידו הנביא, בספר מלכים א יג ז "וידבר המלך אל איש האלקים באה אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת, ויאמר איש האלקים אל המלך אם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה, כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים וגו'. והקשה בספר עוללות שמואל (לרבי שמואל שמעלקא טויבש זצ"ל, בנו של בעל קרני ראם על המהרש"א), מדוע אין זה נחשב נפש רחבה. ויש לפלפל בזה לפי התירוצים הנ"ל.
אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי (כב יח)
פירש רש"י, למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. ובאבות פ"ו מ"ט "אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד". והקשה מהר"ש פרימו זצ"ל בדרשות אמרי שפר לפרשת בהר, איך אמר רבי יוסי "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם", הרי לכאורה אמירה זו היא נפש רחבה, כמו בלעם ח"ו.
ותירץ שם, שדוקא כשיאמר אדם דבר ששייך במציאות, אנו אומרים ששמע מינה שזוהי משאלת לבו, והרי זה נפש רחבה. אבל בדבר שלא יכול להיות, כמו "כל כסף וזהב שבעולם", ודאי אין זו מחשבת לבו שבאמת רוצה זאת, כיון שהוא דבר שאינו שייך.
עוד תירץ שם, כי בלעם הרי בלק לא הציע לו עכשיו כסף וזהב בשביל לעבור על פי ה', וגם מלכתחילה לא אמר לו אלא "כבד אכבדך מאד", ובלעם בעצמו פנה אל הכסף ואל הזהב, אבל כאן שאותו אדם פתח עמו בדברים לתת לו כסף וזהב, שפיר ענה לו מענין דבריו.
וכעין זה יש לומר, על פי מה שכתב הרא"ם על דברי רש"י כאן שנפשו של בלעם היתה רחבה, "דאם לא כן למה תלה העברת פי ה' בכסף וזהב, היה לו לומר אם יהרגני, לא אוכל לעבור את פי השם", ע"כ. מה שאין כן רבי יוסי בן קיסמא, שלא מדובר שם בדבר שצריך למסור את הנפש עליו.
עוד תירץ באמרי שפר שם, שבלעם אמר "לא אוכל לעבור", משמע שאם היה יכול, היה רוצה לקחת, אלא שאינו יכול. מה שאין כן רבי יוסי בן קיסמא שיכול לבוא לדור עמו, ומכל מקום אומר איני דר אלא במקום תורה.
עוד יש ליישב, דבאמת יתכן שני פירושים לדיבור כזה, או שהוא בא מנפש רחבה לגנאי, או שהוא בא להיפך לומר כמה נחרצה אצלו שאין הכסף חשוב בעיניו, ומה שדרשינן בבלעם לגנאי, הוא משום דאמרינן בסנהדרין קו: "אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה, בכולהו לא תפיש למדרש, לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה", ופירש רש"י שכל מה שתמצא לדרוש לגנאי בפרשת בלעם, דרוש. ופירש המהר"ל בחידושי אגדות שם, כי לגודל רשעתו חטא בכל, וכל שאפשר לדרוש ולומר מה שאפשר לך הכל הוא אמת, כי אי אפשר לפרש סוף רשעתו, עכ"ד. מבואר שכך היא המידה בענין פרשת בלעם, שכאשר יש אפשרות לדרוש לגנאי דרשינן. אבל בדברי רבי יוסי בן קיסמא, כוונתו היתה כאופן השני.
והנה מצינו בעידו הנביא, בספר מלכים א יג ז "וידבר המלך אל איש האלקים באה אתי הביתה וסעדה ואתנה לך מתת, ויאמר איש האלקים אל המלך אם תתן לי את חצי ביתך לא אבא עמך ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה, כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים וגו'. והקשה בספר עוללות שמואל (לרבי שמואל שמעלקא טויבש זצ"ל, בנו של בעל קרני ראם על המהרש"א), מדוע אין זה נחשב נפש רחבה. ויש לפלפל בזה לפי התירוצים הנ"ל.
