מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה (א ז)
במדרש רבה פרשה ב' סי' י"ב, אמר ר' יהודה א"ר יוחנן עברו על שורת הדין והלכו ביו"ט. וקשה, איך היה מותר להם לעבור על דיני תחומין וללכת ביום טוב.
ובביאור הרד"ל כתב שעשו כן מפני מצות החזרה לארץ ישראל, וצריך ביאור הרי אין זה דוחה איסור תחומין. ובספר קרבן מנחה למהר"י חגיז זצ"ל (בעל שו"ת הלכות קטנות) אות י"א, כתב שהיו מוכרחות ללכת ביום טוב, מפני שבשאר הימים היו עליהן שומרים שלא תלכנה, ומצד איסור יום טוב שינו את מהלכן כמוציא לאחר ידו, והיו מהלכות יושבות ומגררות רגליהן וגופן, עכ"ד.
ויש לעיין בזה, דתחומין אינה מלאכה אלא איסור נפרד, ומה"ט לא הותר איסור תחומין ביו"ט לצורך אוכל נפש, וא"כ ליכא בזה דין של כלאחר יד, שיסודו הוא מדין מלאכת מחשבת, וצ"ע.
ונראה ליישב דהנה קי"ל דאיסור תחומין הוא מדרבנן, וכתב הרמב"ן בהשגות לספר המצוות להרמב"ם שורש א', דתחומין הוא תקנת שלמה המלך בכלל "עירובין", ונתקשה הרמב"ן שם דא"כ איך אמרינן ביבמות מז: שאמרה נעמי לרות "אסיר לן תחום שבת", הרי עדיין לא נצטוו על כך, שהרי דוד המלך ושלמה בנו היו מצאצאי רות, וכתב שם שנעמי ידעה זאת ברוח הקודש שתחומין עתידים להיות אסורים מדרבנן.
ולפי"ז צ"ל דמה שאמרו חז"ל שעברו על שורת הדין והלכו ביו"ט, אין הכוונה שעשו איסור ממש, שהרי עדיין לא נצטוו על התחומין, אלא די"ל דכמו שאברהם אבינו קיים את כל התורה עד שלא ניתנה ואפילו איסורים דרבנן כגון עירוב תחומין, כך גם הם קיימו זאת מדין קיום התורה עד שלא ניתנה. ומיושבת הקושיא הנ"ל, משום שבשעת הצורך מפני מצוה גמורה של ישוב ארץ ישראל יכולים לדחות את קיום דיני תחומין קודם שניתנו, כיון שאינם בתורת חיוב אלא בתורת רשות, וק"ל.
ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה (א ז)
במדרש רבה פרשה ב' סי' י"ב, אמר ר' יהודה א"ר יוחנן עברו על שורת הדין והלכו ביו"ט. וקשה, איך היה מותר להם לעבור על דיני תחומין וללכת ביום טוב.
ובביאור הרד"ל כתב שעשו כן מפני מצות החזרה לארץ ישראל, וצריך ביאור הרי אין זה דוחה איסור תחומין. ובספר קרבן מנחה למהר"י חגיז זצ"ל (בעל שו"ת הלכות קטנות) אות י"א, כתב שהיו מוכרחות ללכת ביום טוב, מפני שבשאר הימים היו עליהן שומרים שלא תלכנה, ומצד איסור יום טוב שינו את מהלכן כמוציא לאחר ידו, והיו מהלכות יושבות ומגררות רגליהן וגופן, עכ"ד.
ויש לעיין בזה, דתחומין אינה מלאכה אלא איסור נפרד, ומה"ט לא הותר איסור תחומין ביו"ט לצורך אוכל נפש, וא"כ ליכא בזה דין של כלאחר יד, שיסודו הוא מדין מלאכת מחשבת, וצ"ע.
ונראה ליישב דהנה קי"ל דאיסור תחומין הוא מדרבנן, וכתב הרמב"ן בהשגות לספר המצוות להרמב"ם שורש א', דתחומין הוא תקנת שלמה המלך בכלל "עירובין", ונתקשה הרמב"ן שם דא"כ איך אמרינן ביבמות מז: שאמרה נעמי לרות "אסיר לן תחום שבת", הרי עדיין לא נצטוו על כך, שהרי דוד המלך ושלמה בנו היו מצאצאי רות, וכתב שם שנעמי ידעה זאת ברוח הקודש שתחומין עתידים להיות אסורים מדרבנן.
ולפי"ז צ"ל דמה שאמרו חז"ל שעברו על שורת הדין והלכו ביו"ט, אין הכוונה שעשו איסור ממש, שהרי עדיין לא נצטוו על התחומין, אלא די"ל דכמו שאברהם אבינו קיים את כל התורה עד שלא ניתנה ואפילו איסורים דרבנן כגון עירוב תחומין, כך גם הם קיימו זאת מדין קיום התורה עד שלא ניתנה. ומיושבת הקושיא הנ"ל, משום שבשעת הצורך מפני מצוה גמורה של ישוב ארץ ישראל יכולים לדחות את קיום דיני תחומין קודם שניתנו, כיון שאינם בתורת חיוב אלא בתורת רשות, וק"ל.