איך כולם השתחוו להמן????
- Thread starter מוח חושב
- תאריך התחלה
יצחק משען
Well-known member
בפשטות כולם לא ידעו שהמן הצניע ע"ז על גופו, והנני מביא כאן ממ"ש בזה במדרשים
ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח א פרשה א
ראה המלך שהיה עשיר, ובניו היו גיבורים, וגידלו ורוממו על כל שריו ועבדיו, וצוה שיהיו כורעים ומשתחוים לפניו, מה עשה אותו רשע, הלך ועשה לו צלם מרוקם בבגדו, כנגד לבו, והיו משתחוים לו, וכל מי שהיה משתחוה לו היה משתחוה לע"ז, ראהו מרדכי ולא קבל עליו לעבוד ע"ז, שנאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וראה המן שאין מרדכי משתחוה לו, ונתמלא עליו חימה, אמר היך היהודים שונאים אבותי מעולם, אומר למלך ויאבדם מן העולם.
ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו
כתיב אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש וגו' וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן, למה היו כורעים ומשתחוים לו, יש אומרים נתן אלהיו על לבו, וכך היה מהלך ומהרהר בלבו לומר אם ישתחוה לו מרדכי נמצא עובד ע"ז, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ד"א ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אלא אמרו חכמים מרדכי היה משבטו של בנימין, והוא אומר לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו (דברים לג יב), הרי שהיתה השכינה שרויה אצלו, אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע, שאני טעון סגנום של מלך, ואיפשר לי להשתחוות לו, אלא שלא ייזל השכינה השרויה אצלי על כתפיי, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, אמר הקדוש ברוך הוא הכתבתי כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון (ישעיה מה כג), וכן כתיב לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (תהלים כב ל), ורשע זה רוצה שיהיו כורעין לפניו, לרעתו עושה את החטא הזה, והכתוב אמר חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב (משלי יג כא), חטאים תרדף רעה, וכל כך למה, שהקב"ה דן לכל אדם לפי מעשיו, שנאמר אני ה' חוקר לב (ובוחן) [בוחן] כליות (לתת) [ולתת] לאיש כדרכיו (וכפרי) [כפרי] מעלליו (ירמיה יז י), וכן אמר אליהוא לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול, למה כי פועל אדם ישלם לו (איוב לד יא), ולא להמן בלבד שלם הקדוש ברוך הוא, אלא לכל מסייעיו, שנאמר ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא (אסתר ט א), ועליהם נאמר כעל גמולות כעל ישלם וגו' (ישעיה נט יח).
ושו"ר שכ"כ באלשיך אסתר פרק ג פסוק ב' , וז"ל,
וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים וכו'. ראוי לשים לב כי ראשונה היה ראוי יאמר כי צוה המלך לפניו יכרעו וישתחוו, ואחר כך יאמר כי כן עשו, שהוא כסדר, כי תחלה מצוה ואחר כך מקיימים, ולא יקדים המעשה כי היו כורעים וכו' ויתן טעם כי כן צוה לו המלך. ועוד כי מהראוי יאמר כי צוה להם ולא לו. ועוד אומרו לא יכרע וכו' לשון עתיד ולא אמר איננו כורע ומשתחוה. אך אין ספק כי לגדול שבכל שרי המלך שכסאו מעל כל השרים, שמבלי צווי המלך לא יבצר מהם מכרוע לפניו, אך מה שצוה המלך היה גם להשתחות שהוא פשוט ידים ורגלים, על כן אם היה אומר ויצו המלך לכרוע ולהשתחות להמן ואחר כך שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים היה נראה כי מבלי צווי המלך לא היו אפילו כורעים לפניו, אך באומרו תחלה שהיו כורעים ומשתחוים, אומר כי כן צוה לו המלך על אומרו משתחוים דסליק מניה, כי כריעה בעלמא גם מתחלה היו עושים. והנה אמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ו ב) שהניח עבודה זרה בבגדו שעל כן מרדכי שם נפשו מנגד לבלתי כרוע לפניו. ובזה יתכן אומרו צוה לו ולא אמר להם, והוא כי הוא הרשיע לשים עבודה זרה להכשיל, כי המלך לא צוה שיכרעו כי אם לו לעצמו, כי אין אומרו לו חוזר אל מלת צוה, כי אם אל הפעל, כי צוויו כורעים ומשתחוים להמן, כלומר ולא לצלמו, כי כן צוה לו המלך ולא לעבודה זרה שעמו, ומה גם ליהודים, וזהו וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, כלומר להמן מצד עצמו כי כן צוה לו, כלומר כי כן שהוא הכריעה וההשתחויה הנזכר צוה לעשות לו המלך, אך לא לעבודה זרה שלו, כי לא היה לב המלך רק על עצמו, ועל כן ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ולא אמר איננו כורע ומשתחוה, לומר כי לא להיות מרדכי שר ובעל מעלה שהיה לו ישיבה בשער המלך היה מתגאה לבלתי השתחוות, כי אם אפילו לא היה כי אם מרדכי לא היה לו תואר מעלה כי אם שמו לבדו, אף על פי כן לא יכרע ולא ישתחוה אפילו יסיר עבודה זרה מחיקו, ומה גם עתה דתרווייהו איתנהו:
ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח א פרשה א
ראה המלך שהיה עשיר, ובניו היו גיבורים, וגידלו ורוממו על כל שריו ועבדיו, וצוה שיהיו כורעים ומשתחוים לפניו, מה עשה אותו רשע, הלך ועשה לו צלם מרוקם בבגדו, כנגד לבו, והיו משתחוים לו, וכל מי שהיה משתחוה לו היה משתחוה לע"ז, ראהו מרדכי ולא קבל עליו לעבוד ע"ז, שנאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וראה המן שאין מרדכי משתחוה לו, ונתמלא עליו חימה, אמר היך היהודים שונאים אבותי מעולם, אומר למלך ויאבדם מן העולם.
משמע שכולם לא ידעו שבאמת כוונתו לשם ע"ז, רק השתחוו שכך ציוה המלך.
ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו
כתיב אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש וגו' וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן, למה היו כורעים ומשתחוים לו, יש אומרים נתן אלהיו על לבו, וכך היה מהלך ומהרהר בלבו לומר אם ישתחוה לו מרדכי נמצא עובד ע"ז, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ד"א ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אלא אמרו חכמים מרדכי היה משבטו של בנימין, והוא אומר לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו (דברים לג יב), הרי שהיתה השכינה שרויה אצלו, אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע, שאני טעון סגנום של מלך, ואיפשר לי להשתחוות לו, אלא שלא ייזל השכינה השרויה אצלי על כתפיי, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, אמר הקדוש ברוך הוא הכתבתי כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון (ישעיה מה כג), וכן כתיב לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (תהלים כב ל), ורשע זה רוצה שיהיו כורעין לפניו, לרעתו עושה את החטא הזה, והכתוב אמר חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב (משלי יג כא), חטאים תרדף רעה, וכל כך למה, שהקב"ה דן לכל אדם לפי מעשיו, שנאמר אני ה' חוקר לב (ובוחן) [בוחן] כליות (לתת) [ולתת] לאיש כדרכיו (וכפרי) [כפרי] מעלליו (ירמיה יז י), וכן אמר אליהוא לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול, למה כי פועל אדם ישלם לו (איוב לד יא), ולא להמן בלבד שלם הקדוש ברוך הוא, אלא לכל מסייעיו, שנאמר ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא (אסתר ט א), ועליהם נאמר כעל גמולות כעל ישלם וגו' (ישעיה נט יח).
ושו"ר שכ"כ באלשיך אסתר פרק ג פסוק ב' , וז"ל,
וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים וכו'. ראוי לשים לב כי ראשונה היה ראוי יאמר כי צוה המלך לפניו יכרעו וישתחוו, ואחר כך יאמר כי כן עשו, שהוא כסדר, כי תחלה מצוה ואחר כך מקיימים, ולא יקדים המעשה כי היו כורעים וכו' ויתן טעם כי כן צוה לו המלך. ועוד כי מהראוי יאמר כי צוה להם ולא לו. ועוד אומרו לא יכרע וכו' לשון עתיד ולא אמר איננו כורע ומשתחוה. אך אין ספק כי לגדול שבכל שרי המלך שכסאו מעל כל השרים, שמבלי צווי המלך לא יבצר מהם מכרוע לפניו, אך מה שצוה המלך היה גם להשתחות שהוא פשוט ידים ורגלים, על כן אם היה אומר ויצו המלך לכרוע ולהשתחות להמן ואחר כך שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים היה נראה כי מבלי צווי המלך לא היו אפילו כורעים לפניו, אך באומרו תחלה שהיו כורעים ומשתחוים, אומר כי כן צוה לו המלך על אומרו משתחוים דסליק מניה, כי כריעה בעלמא גם מתחלה היו עושים. והנה אמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ו ב) שהניח עבודה זרה בבגדו שעל כן מרדכי שם נפשו מנגד לבלתי כרוע לפניו. ובזה יתכן אומרו צוה לו ולא אמר להם, והוא כי הוא הרשיע לשים עבודה זרה להכשיל, כי המלך לא צוה שיכרעו כי אם לו לעצמו, כי אין אומרו לו חוזר אל מלת צוה, כי אם אל הפעל, כי צוויו כורעים ומשתחוים להמן, כלומר ולא לצלמו, כי כן צוה לו המלך ולא לעבודה זרה שעמו, ומה גם ליהודים, וזהו וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, כלומר להמן מצד עצמו כי כן צוה לו, כלומר כי כן שהוא הכריעה וההשתחויה הנזכר צוה לעשות לו המלך, אך לא לעבודה זרה שלו, כי לא היה לב המלך רק על עצמו, ועל כן ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ולא אמר איננו כורע ומשתחוה, לומר כי לא להיות מרדכי שר ובעל מעלה שהיה לו ישיבה בשער המלך היה מתגאה לבלתי השתחוות, כי אם אפילו לא היה כי אם מרדכי לא היה לו תואר מעלה כי אם שמו לבדו, אף על פי כן לא יכרע ולא ישתחוה אפילו יסיר עבודה זרה מחיקו, ומה גם עתה דתרווייהו איתנהו:
לא כתוב שכל שאר עם ישראל השתחוו להמן, אלא עבדי המלך אשר בשער המלך, וכמש"כ המהרש"א (מגילה יב. ד"ה מפני מה נתחייבו) שהכוונה רק ליהודי העיר שושן, [ע"ש שהביא דברי רש"י שהבאת ומה שהקשה עליו ומה שתירץ ע"פ הנ"ל].
ואפילו אותן שבעיר שושן, לא היתה בזה איסור, דמפורש בסנהדרין (סא ב) בזה"ל:
"איתמר: העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה, אביי אמר חייב רבא אמר פטור. אביי אמר חייב דהא פלחה רבא אמר פטור אי קבליה עליה באלוה אין אי לא לא... אמר אביי מנא אמינא לה דתניא (שמות כ, ד) 'לא תשתחוה להם' - להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, יכול אפילו נעבד כהמן? ת"ל (שמות כ, ד) 'ולא תעבדם'. והא המן מיראה הוה נעבד! ורבא: כהמן ולא כהמן. כהמן, דאיהו גופיה עבודת כוכבים, ולא כהמן, דאילו המן מיראה והכא לאו מיראה."
הרי מבואר דלרבא לא היה איסור בזה, וקי"ל כרבא נגד אביי חוץ מיע"ל קג"ם. והא דמרדכי לא השתחווה, כבר דנו בזה התוס' בסנהדרין שם (ד"ה רבא אמר) בזה"ל:
"וא"ת לרבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן, וי"ל כדאמר במדרש שהיו צלמים על לבו, אי נמי משום קידוש השם", והיינו שבתירוצו הראשון נראה דס"ל כמו שכתב הרב יצחק משען יצ"ו לעיל, שבאמת לא ידעו ורק מרדכי ידע [ולא הגיד להם, שכ"ז שלא ידעו, באמת אינו ע"ז], ובתירוצו השני היה ס"ל שכוונתו היתה לקדש ש"ש, ולא מעיקר הדין. ויש להביא קצת סמוכין לתוס', דמבואר במגילה (יב סע"ב) דרבא אמר דכנסת ישראל כעסו על מרדכי על שלא השתחווה, ובשלמא אם היה כתוב ליצני הדור - ניחא, אבל כנסת ישראל? אתמהה! הרי ע"ז הוא א' מג' חמורות, ולא היו כועסים עליו כזה, אע"כ שמרדכי רצה לקדש ש"ש, והם חלקו עליו דלזה א"א למסור נפשו, ולסכן חייהם של עם ישראל, אמנם הוא עמד על דעתו, או לפי תירוץ א' לא הגיד להם הטעם האמיתי כדי שלא יכשלו. ויתכן מאד דרבא בגמ' זו לשיטתו, ולכן רק הוא דרש לגנאי כאן בניגוד לשאר האמוראים, ודו"ק טוב"א, ופורים שמח!
ואפילו אותן שבעיר שושן, לא היתה בזה איסור, דמפורש בסנהדרין (סא ב) בזה"ל:
"איתמר: העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה, אביי אמר חייב רבא אמר פטור. אביי אמר חייב דהא פלחה רבא אמר פטור אי קבליה עליה באלוה אין אי לא לא... אמר אביי מנא אמינא לה דתניא (שמות כ, ד) 'לא תשתחוה להם' - להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, יכול אפילו נעבד כהמן? ת"ל (שמות כ, ד) 'ולא תעבדם'. והא המן מיראה הוה נעבד! ורבא: כהמן ולא כהמן. כהמן, דאיהו גופיה עבודת כוכבים, ולא כהמן, דאילו המן מיראה והכא לאו מיראה."
הרי מבואר דלרבא לא היה איסור בזה, וקי"ל כרבא נגד אביי חוץ מיע"ל קג"ם. והא דמרדכי לא השתחווה, כבר דנו בזה התוס' בסנהדרין שם (ד"ה רבא אמר) בזה"ל:
"וא"ת לרבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן, וי"ל כדאמר במדרש שהיו צלמים על לבו, אי נמי משום קידוש השם", והיינו שבתירוצו הראשון נראה דס"ל כמו שכתב הרב יצחק משען יצ"ו לעיל, שבאמת לא ידעו ורק מרדכי ידע [ולא הגיד להם, שכ"ז שלא ידעו, באמת אינו ע"ז], ובתירוצו השני היה ס"ל שכוונתו היתה לקדש ש"ש, ולא מעיקר הדין. ויש להביא קצת סמוכין לתוס', דמבואר במגילה (יב סע"ב) דרבא אמר דכנסת ישראל כעסו על מרדכי על שלא השתחווה, ובשלמא אם היה כתוב ליצני הדור - ניחא, אבל כנסת ישראל? אתמהה! הרי ע"ז הוא א' מג' חמורות, ולא היו כועסים עליו כזה, אע"כ שמרדכי רצה לקדש ש"ש, והם חלקו עליו דלזה א"א למסור נפשו, ולסכן חייהם של עם ישראל, אמנם הוא עמד על דעתו, או לפי תירוץ א' לא הגיד להם הטעם האמיתי כדי שלא יכשלו. ויתכן מאד דרבא בגמ' זו לשיטתו, ולכן רק הוא דרש לגנאי כאן בניגוד לשאר האמוראים, ודו"ק טוב"א, ופורים שמח!
נערך לאחרונה:
נושאים דומים בפורום
