מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (ד כד)
בשיטה מקובצת נדרים לא: בשם רבינו אליעזר ממיץ הקשה, איך רצה המלאך להמית את משה רבינו, ולולי שציפורה מלה אותו היה מת, הרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין, והוא היה שליח מצוה שהקב"ה אמר לו לך שוב מצרים, ועי' באור החיים מש"כ בזה.
ותירץ הרא"מ בשיטמ"ק שם שאין המצוה מצלת את שלוחה מן העבירה, אם עושה אותה בדרך המצוה עצמה. וקשה דבקידושין לט: לגבי מי שעלה בסולם להביא גוזלות לאביו ונפל ומת, פרכינן הרי שלוחי מצוה אינם ניזוקין, ומשני דשכיח הזיקא שאני, וקשה דתיפו"ל דמוקמינן שם בגמ' דמהרהר בעבודת כוכבים היה בשעה שעלה באילן, וא"כ אי נימא דעל עבירות שעושה בזמן המצוה אינה מגינה עליו, מאי קשיא להגמ' שם.
ונראה לומר דבאמת אמרינן בגמ' שם מפני מה נענש משה, הרי לא היה יכול למול קודם שצא משום דסכנה היא לולד, רק כאשר נתקרבו למצרים היה לו למול במלון, והחטא היה מפני שנתעסק במלון תחילה. וממה שהקשה הרא"מ צ"ל דס"ל דגם מה שנתעסק במלון חשיב שלוחי מצוה, כיון דגם הלינה במלון היא צורך המצוה לילך למצרים, וכמו שמצינו דמה"ט הולכין בדרך מצוה פטורין מן הסוכה גם בלילה אע"פ שאינם הולכים, דהו"ל עוסק במצוה משום דע"י שינוחו בלילה ילכו יותר ביום, כמ"ש ברא"ש שם סי' ו' ובקרבן נתנאל שם. אכן כיון שהדין הוא שהיה צריך להקדים המילה לזה, א"כ נמצא דהחטא הוא עצם מה שנתעסק במלון ולא במילה, ולכן המצוה אינה יכולה להגין כיון שהדרך מצוה הוא גופא החטא, דלא הוי ליה לעשות המצוה. משא"כ באותו שהיה עולה באילן להביא גוזלות לאביו, הרי המצוה נעשית כדין ושפיר היה לו לעשות המצוה, רק דלא היה לו להרהר בעבירה, ומ"מ המצוה בשלימות ואינה חטא ולכן שפיר יכולה להגן.
ובעיקר קושית הרא"מ יש ליישב בדרך דרוש, דהנה עיקר תחילת החטא בשעבוד מצרים התחיל מפני שהפרו ברית מילה כמבואר במדרש רבה פרשה א' סי' ח', וכתבו המפרשים דלכן ג"כ בשעת הגאולה מל אותם משה כשיצאו ממצרים, דאי אפשר היה להגאל בלא תיקון החטא. ולכן משה רבינו שהוא היה צריך להיות הגואל, מן ההכרח היה שיהיה מתוקן ביותר בענין מצות מילה, ולכן דקדקו עמו מן השמים בזה ביותר. ומעתה כיון שנתרשל במילה, הרי אינו ראוי להיות גואל דאין יכולה לבוא הגאולה על ידו, ונמצא שכל ענין שילוחו למצרים אינו יכול להתקיים, ושוב לא הוי שליח מצוה.
ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (ד כד)
בשיטה מקובצת נדרים לא: בשם רבינו אליעזר ממיץ הקשה, איך רצה המלאך להמית את משה רבינו, ולולי שציפורה מלה אותו היה מת, הרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין, והוא היה שליח מצוה שהקב"ה אמר לו לך שוב מצרים, ועי' באור החיים מש"כ בזה.
ותירץ הרא"מ בשיטמ"ק שם שאין המצוה מצלת את שלוחה מן העבירה, אם עושה אותה בדרך המצוה עצמה. וקשה דבקידושין לט: לגבי מי שעלה בסולם להביא גוזלות לאביו ונפל ומת, פרכינן הרי שלוחי מצוה אינם ניזוקין, ומשני דשכיח הזיקא שאני, וקשה דתיפו"ל דמוקמינן שם בגמ' דמהרהר בעבודת כוכבים היה בשעה שעלה באילן, וא"כ אי נימא דעל עבירות שעושה בזמן המצוה אינה מגינה עליו, מאי קשיא להגמ' שם.
ונראה לומר דבאמת אמרינן בגמ' שם מפני מה נענש משה, הרי לא היה יכול למול קודם שצא משום דסכנה היא לולד, רק כאשר נתקרבו למצרים היה לו למול במלון, והחטא היה מפני שנתעסק במלון תחילה. וממה שהקשה הרא"מ צ"ל דס"ל דגם מה שנתעסק במלון חשיב שלוחי מצוה, כיון דגם הלינה במלון היא צורך המצוה לילך למצרים, וכמו שמצינו דמה"ט הולכין בדרך מצוה פטורין מן הסוכה גם בלילה אע"פ שאינם הולכים, דהו"ל עוסק במצוה משום דע"י שינוחו בלילה ילכו יותר ביום, כמ"ש ברא"ש שם סי' ו' ובקרבן נתנאל שם. אכן כיון שהדין הוא שהיה צריך להקדים המילה לזה, א"כ נמצא דהחטא הוא עצם מה שנתעסק במלון ולא במילה, ולכן המצוה אינה יכולה להגין כיון שהדרך מצוה הוא גופא החטא, דלא הוי ליה לעשות המצוה. משא"כ באותו שהיה עולה באילן להביא גוזלות לאביו, הרי המצוה נעשית כדין ושפיר היה לו לעשות המצוה, רק דלא היה לו להרהר בעבירה, ומ"מ המצוה בשלימות ואינה חטא ולכן שפיר יכולה להגן.
ובעיקר קושית הרא"מ יש ליישב בדרך דרוש, דהנה עיקר תחילת החטא בשעבוד מצרים התחיל מפני שהפרו ברית מילה כמבואר במדרש רבה פרשה א' סי' ח', וכתבו המפרשים דלכן ג"כ בשעת הגאולה מל אותם משה כשיצאו ממצרים, דאי אפשר היה להגאל בלא תיקון החטא. ולכן משה רבינו שהוא היה צריך להיות הגואל, מן ההכרח היה שיהיה מתוקן ביותר בענין מצות מילה, ולכן דקדקו עמו מן השמים בזה ביותר. ומעתה כיון שנתרשל במילה, הרי אינו ראוי להיות גואל דאין יכולה לבוא הגאולה על ידו, ונמצא שכל ענין שילוחו למצרים אינו יכול להתקיים, ושוב לא הוי שליח מצוה.
