מתוך ה'מגדלות מרקחים':
זאת התורה אדם כי ימות באהל (יט יד)
מכאן דרש רבא בברכות סג: שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם. ובסנהדרין קיא. רב חזייה לרב כהנא דחייף רישיה, אמר ליה ולא תמצא בארץ החיים, לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה. ופירש רש"י שהיה חופף ראשו ומעדן בעצמו, בשעה שהיה לו ללמוד תורה. ומשמע שהנידון משום ביטול תורה, שבשעה שחופף ראשו היה יכול ללמוד.
אמנם במסכת כלה רבתי פ"ה ה"ה מצינו תוספת דברים נפלאים בהך עובדא, שרב כהנא השיב לרב, שהוא סבר דהך קרא ד"לא תמצא בארץ החיים" הוא דוקא בדבר שנכנס לגוף, והשיב לו רב מברייתא דברכות נז: שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן, ואחד מהם הוא רחיצה. ודין ודברים זה צריך ביאור, שאם הטעם משום ביטול תורה א"כ מה הס"ד לחלק בין דבר הנכנס לגוף לדבר שאינו נכנס.
ויש לפרש שמלבד הביטול תורה, עצם ההנאה הגשמית היא סתירה לדברי תורה שהם רוחניים ושכליים, ועי' בתוס' בכתובות קד. בשם מדרש, עד שאדם מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ועי' יומא ד: שמשה רבינו בזמן שעלה לקבל את התורה הוצרך להמתנת שבעה ימים כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו. ומצד טעם זה שפיר ס"ד דזה שייך דוקא בדבר הנכנס לגוף, שהוא גשמי יותר, וכלשון המדרש "שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו", מש"כ רחיצה שאינו נכנס בגוף, ואינו נשאר בגוף ואינו צריך מירוק כמו אכילה ושתיה, ומ"מ קמ"ל דכל הנאת הגוף הוי ג"כ בכלל.
זאת התורה אדם כי ימות באהל (יט יד)
מכאן דרש רבא בברכות סג: שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם. ובסנהדרין קיא. רב חזייה לרב כהנא דחייף רישיה, אמר ליה ולא תמצא בארץ החיים, לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה. ופירש רש"י שהיה חופף ראשו ומעדן בעצמו, בשעה שהיה לו ללמוד תורה. ומשמע שהנידון משום ביטול תורה, שבשעה שחופף ראשו היה יכול ללמוד.
אמנם במסכת כלה רבתי פ"ה ה"ה מצינו תוספת דברים נפלאים בהך עובדא, שרב כהנא השיב לרב, שהוא סבר דהך קרא ד"לא תמצא בארץ החיים" הוא דוקא בדבר שנכנס לגוף, והשיב לו רב מברייתא דברכות נז: שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן, ואחד מהם הוא רחיצה. ודין ודברים זה צריך ביאור, שאם הטעם משום ביטול תורה א"כ מה הס"ד לחלק בין דבר הנכנס לגוף לדבר שאינו נכנס.
ויש לפרש שמלבד הביטול תורה, עצם ההנאה הגשמית היא סתירה לדברי תורה שהם רוחניים ושכליים, ועי' בתוס' בכתובות קד. בשם מדרש, עד שאדם מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ועי' יומא ד: שמשה רבינו בזמן שעלה לקבל את התורה הוצרך להמתנת שבעה ימים כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו. ומצד טעם זה שפיר ס"ד דזה שייך דוקא בדבר הנכנס לגוף, שהוא גשמי יותר, וכלשון המדרש "שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו", מש"כ רחיצה שאינו נכנס בגוף, ואינו נשאר בגוף ואינו צריך מירוק כמו אכילה ושתיה, ומ"מ קמ"ל דכל הנאת הגוף הוי ג"כ בכלל.
