• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • "המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.

    >> להתחברות לחצו עכשיו:

    https://news.moreshet-maran.com/

    לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.com

    נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.

אין טוענין אלא בפני בע"ד במוציא שם רע

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים (כב יד)

פירש רש"י מכאן שאין אומר דבריו אלא בפני בעל דין, ומקורו מהספרי "מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה". והקשה בפירוש רבינו חיים פלטיאל וכן בשפתי חכמים בשם אמרי שפר למהר"ר נתן שפירא זצ"ל ובספר צדה לדרך, הרי כבר ילפינן מדכתיב "לא תשא שמע שוא" אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו, ודרשינן "לא תשיא" דהוי אזהרה גם לבעל דין שלא ישמיע דבריו שלא בפני בע"ד חבירו, כדאיתא במכילתא משפטים מסכתא דכספא פ"כ ובגמ' שבועות לא. ולמה לי הך דרשא ד"האשה הזאת".

ותירץ רבינו חיים פלטיאל, דסלקא דעתך דהכא שיש לה אפוטרופוס דהיינו האב שהוא טוען במקומה, יכול להשמיע גם שלא בפניה אלא בפני אביה.

ובספר עיוני רש"י להגרא"י ברזל זצ"ל כתב ליישב דהכא מלבד הדיני ממונות איכא ג"כ נידון באיסורין האם נאסרה עליו, וא"כ היה אפשר לומר דהך דינא שלא יטעים לדיין הוא רק בדיני ממונות גרידא דתלוי בבעלי דינים, אבל באיסורא דנוגע כלפי שמיא יש לו לטעון מיד, וקמ"ל דכיון שיש בזה ג"כ דיני ממונות אינו טוען אלא בפניה.

ובשו"ת עין יצחק [לרבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל] ח"א אה"ע סי' ע"ט אות מ"ד כתב דהך דינא דספרי דבעינן שהבעל יטעון טענתו בפני האשה, הוא דין מיוחד מסדר הוצאת שם רע, ואם לא היה במעמד האשה מעכב ואינו נעשה מוציא שם רע. ולפי"ז לא קשה כלל קושית הראשונים והאחרונים הנ"ל, דמהכא ילפינן דמלבד האיסור אינו נעשה מוציא שם רע אלא בכה"ג, ומוכח מדבריהם דסבירא להו דאי"ז מעכב ושלא כדברי העין יצחק הנ"ל.​
 
ותירץ רבינו חיים פלטיאל, דסלקא דעתך דהכא שיש לה אפוטרופוס דהיינו האב שהוא טוען במקומה, יכול להשמיע גם שלא בפניה אלא בפני אביה.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה לכאורה היה נראה דמתחילה כאשר בא הבעל בטענת בתולים אזי רק האשה היא בעלת דין, שהנידון הוא על כתובתה ועל חיוב מיתה שלה, ואילו האב עדיין אינו בעל דין, דאע"פ שהקנס של מוציא שם רע הוא לאב, מ"מ מתחילה הנידון אינו על הקנס רק על מיתת האשה ועל הכתובה, דהרי מה שהבעל מביא עדים על מיתה וכתובה הוא המעשה המחייב של מוציא שם רע, א"כ מתחילה עדיין אין נידון על קנס דהרי עוד לא היה המעשה המחייב של הקנס שהוא רק בהבאת עדים, ורק לאחר שכבר הביא הבעל את העדים אם הם עדי שקר איכא חיוב קנס.

ולכאורה לכן לא מצינו בכתוב שהבעל טוען מתחילה אל האב אלא לאשה עצמה, והאב נזכר בקרא רק לאחר שכבר הבעל הביא את העדים והוי מעשה מוציא שם רע ואיכא נידון על חיוב קנס, דאז הוא נעשה בעל דבר ובא לבית דין לתבוע הקנס שלו, וכנ"ל.

ולפי"ז יל"ע במה שכתב רבינו חיים פלטיאל דס"ד שאי"צ לטעון בפניה כיון שהאב טוען בשבילה, דהרי הקרא ד"את האשה הזאת" מיירי מתחילה עוד בזמן שהבעל טוען אל האשה ועדיין לא נזכר כלל האב בכתוב, ולפי דברינו באותה שעה לא מצינו כלל שהאב טוען, שאינו בעל דבר.

שוב ראיתי בגמ' בכתובות מו. "כיצד הוצאת שם רע, בא לבית דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים", מבואר דמיד מתחילה טענת הבעל היא עם האב, וכן משמע בפסוק י"ז "והנה הוא שם עלילות דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים", מדברי האב משמע שמתחילה טענת הבעל ועלילותיו היו עמו, וצ"ל דאע"פ שמתחילה האב עדיין אינו בעל דבר וכנ"ל, מ"מ האב טוען עבור בתו בתורת שליח ואפוטרופוס, ועי' בפסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוס' שלמד מכאן שממנים אנטלר לאשה לטעון, כיון שאין לאשה לדבר בפני האיש, עי"ש.​
 
חזור
חלק עליון