מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים (כב יד)
פירש רש"י מכאן שאין אומר דבריו אלא בפני בעל דין, ומקורו מהספרי "מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה". והקשה בפירוש רבינו חיים פלטיאל וכן בשפתי חכמים בשם אמרי שפר למהר"ר נתן שפירא זצ"ל ובספר צדה לדרך, הרי כבר ילפינן מדכתיב "לא תשא שמע שוא" אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו, ודרשינן "לא תשיא" דהוי אזהרה גם לבעל דין שלא ישמיע דבריו שלא בפני בע"ד חבירו, כדאיתא במכילתא משפטים מסכתא דכספא פ"כ ובגמ' שבועות לא. ולמה לי הך דרשא ד"האשה הזאת".
ותירץ רבינו חיים פלטיאל, דסלקא דעתך דהכא שיש לה אפוטרופוס דהיינו האב שהוא טוען במקומה, יכול להשמיע גם שלא בפניה אלא בפני אביה.
ובספר עיוני רש"י להגרא"י ברזל זצ"ל כתב ליישב דהכא מלבד הדיני ממונות איכא ג"כ נידון באיסורין האם נאסרה עליו, וא"כ היה אפשר לומר דהך דינא שלא יטעים לדיין הוא רק בדיני ממונות גרידא דתלוי בבעלי דינים, אבל באיסורא דנוגע כלפי שמיא יש לו לטעון מיד, וקמ"ל דכיון שיש בזה ג"כ דיני ממונות אינו טוען אלא בפניה.
ובשו"ת עין יצחק [לרבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל] ח"א אה"ע סי' ע"ט אות מ"ד כתב דהך דינא דספרי דבעינן שהבעל יטעון טענתו בפני האשה, הוא דין מיוחד מסדר הוצאת שם רע, ואם לא היה במעמד האשה מעכב ואינו נעשה מוציא שם רע. ולפי"ז לא קשה כלל קושית הראשונים והאחרונים הנ"ל, דמהכא ילפינן דמלבד האיסור אינו נעשה מוציא שם רע אלא בכה"ג, ומוכח מדבריהם דסבירא להו דאי"ז מעכב ושלא כדברי העין יצחק הנ"ל.
ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים (כב יד)
פירש רש"י מכאן שאין אומר דבריו אלא בפני בעל דין, ומקורו מהספרי "מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה". והקשה בפירוש רבינו חיים פלטיאל וכן בשפתי חכמים בשם אמרי שפר למהר"ר נתן שפירא זצ"ל ובספר צדה לדרך, הרי כבר ילפינן מדכתיב "לא תשא שמע שוא" אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו, ודרשינן "לא תשיא" דהוי אזהרה גם לבעל דין שלא ישמיע דבריו שלא בפני בע"ד חבירו, כדאיתא במכילתא משפטים מסכתא דכספא פ"כ ובגמ' שבועות לא. ולמה לי הך דרשא ד"האשה הזאת".
ותירץ רבינו חיים פלטיאל, דסלקא דעתך דהכא שיש לה אפוטרופוס דהיינו האב שהוא טוען במקומה, יכול להשמיע גם שלא בפניה אלא בפני אביה.
ובספר עיוני רש"י להגרא"י ברזל זצ"ל כתב ליישב דהכא מלבד הדיני ממונות איכא ג"כ נידון באיסורין האם נאסרה עליו, וא"כ היה אפשר לומר דהך דינא שלא יטעים לדיין הוא רק בדיני ממונות גרידא דתלוי בבעלי דינים, אבל באיסורא דנוגע כלפי שמיא יש לו לטעון מיד, וקמ"ל דכיון שיש בזה ג"כ דיני ממונות אינו טוען אלא בפניה.
ובשו"ת עין יצחק [לרבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל] ח"א אה"ע סי' ע"ט אות מ"ד כתב דהך דינא דספרי דבעינן שהבעל יטעון טענתו בפני האשה, הוא דין מיוחד מסדר הוצאת שם רע, ואם לא היה במעמד האשה מעכב ואינו נעשה מוציא שם רע. ולפי"ז לא קשה כלל קושית הראשונים והאחרונים הנ"ל, דמהכא ילפינן דמלבד האיסור אינו נעשה מוציא שם רע אלא בכה"ג, ומוכח מדבריהם דסבירא להו דאי"ז מעכב ושלא כדברי העין יצחק הנ"ל.