מתוך ה'מגדלות מרקחים':
שנינו במשנה באבות פ"א מ"ג "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס".
והנה בתוס' חגיגה טו. הביאו מהירושלמי בחגיגה טו. מה הטעם שעלתה באלישע בן אבויה כך שיצא לתרבות רעה, כיון דכתיב "טוב אחרית דבר מראשיתו" בזמן שהוא טוב מראשיתו, אבויה מגדולי ירושלים היה, ביום שבא למול את אלישע בנו קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד, ולרבי אליעזר ולר' יהושע בבית אחד, כשאכלו ושתו התחילו מטפחים ומרקדים, א"ר אליעזר לר' יהושע עד דאינון עסיקין בדידהון נעסוק אנן בדידן, וישבו ונתעסקו בדברי תורה וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, אמר להן אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי, אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחורזין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני, ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש "וההר בוער באש עד לב השמים", אמר להן אבויה אבא רבותיי אם כך היא כוחה של תורה אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו, ולפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימה באותו האיש, ע"כ. והיינו דכיון שכוונת אביו בזה שהפרישו לתורה לא היתה לשם שמים, לכן יצא אחר לתרבות רעה.
ונראה לבאר, לפי מה שכתב בספר אגרא דכלה אות א' בשם הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל, שכאשר עלה אלישע אחר וקיצץ בנטיעות ונתנו למלאך למחוק את כל זכויותיו ויצאה בת קול ואמרה "שובו בנים שובבים חוץ מאחר", מה היה לו לעשות באותה שעה, היה לו להשיב כיון שכן אזי הנה הוא העת והעונה לעבדך עבודה שלימה ואמתית כיון שאין כאן תקוה לתשלום שכר, אזי תהיה עבודתי רק לעשות נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם. ואדרבה בזה יש לו אפשרות לעשות מצוה בשלימות לשם שמים מה שאי אפשר לאדם אחר לעשות. [וכמו שמובא מעשה על הגר"א מוילנא זצוק"ל שבשנה אחת לא נמצא אתרוג עבורו, רק מה שנתן אדם אחד בתנאי ששכר המצוה של הגר"א יהיה שלו, ושמח הגר"א שמחה גדולה ואמר אדרבה כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי מצוה שאינה על מנת לקבל שכר כלל].
ולפי זה מבואר היטב, שכיון שבראשיתו היה חסרון בכוונה לשם שמים, לפיכך כשהגיע לנסיון לקיים מצוה אך ורק לשם שמים שלא על מנת לקבל שכר כלל, לא היה יכול לעשות כן.
ועוד מצינו בקידושין לט: שאחר חטא משום שראה אחד שעלה להביא גוזלות בשביל אביו ונפל ומת, ואמר היכן שכרו של זה, או שראה את לשונו של חוצפית המתורגמן דהוה גריר ליה דבר אחר, אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר, נפק חטא. וגם דברים אלו לא היו שייכים אם התכלית היא העבודה על מנת שלא לקבל פרס, דאם כן אין סיבה לצאת ולחטוא משום שנדמה לו שאין שכר, אלא הכל משום אותה ראשית שלא היתה כוונתו של אביו לשם שמים, לכן היה לו בזה נסיון כשהיה נראה לו שאין קבלת שכר.
שנינו במשנה באבות פ"א מ"ג "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס".
והנה בתוס' חגיגה טו. הביאו מהירושלמי בחגיגה טו. מה הטעם שעלתה באלישע בן אבויה כך שיצא לתרבות רעה, כיון דכתיב "טוב אחרית דבר מראשיתו" בזמן שהוא טוב מראשיתו, אבויה מגדולי ירושלים היה, ביום שבא למול את אלישע בנו קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד, ולרבי אליעזר ולר' יהושע בבית אחד, כשאכלו ושתו התחילו מטפחים ומרקדים, א"ר אליעזר לר' יהושע עד דאינון עסיקין בדידהון נעסוק אנן בדידן, וישבו ונתעסקו בדברי תורה וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, אמר להן אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי, אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחורזין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני, ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש "וההר בוער באש עד לב השמים", אמר להן אבויה אבא רבותיי אם כך היא כוחה של תורה אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו, ולפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימה באותו האיש, ע"כ. והיינו דכיון שכוונת אביו בזה שהפרישו לתורה לא היתה לשם שמים, לכן יצא אחר לתרבות רעה.
ונראה לבאר, לפי מה שכתב בספר אגרא דכלה אות א' בשם הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל, שכאשר עלה אלישע אחר וקיצץ בנטיעות ונתנו למלאך למחוק את כל זכויותיו ויצאה בת קול ואמרה "שובו בנים שובבים חוץ מאחר", מה היה לו לעשות באותה שעה, היה לו להשיב כיון שכן אזי הנה הוא העת והעונה לעבדך עבודה שלימה ואמתית כיון שאין כאן תקוה לתשלום שכר, אזי תהיה עבודתי רק לעשות נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם. ואדרבה בזה יש לו אפשרות לעשות מצוה בשלימות לשם שמים מה שאי אפשר לאדם אחר לעשות. [וכמו שמובא מעשה על הגר"א מוילנא זצוק"ל שבשנה אחת לא נמצא אתרוג עבורו, רק מה שנתן אדם אחד בתנאי ששכר המצוה של הגר"א יהיה שלו, ושמח הגר"א שמחה גדולה ואמר אדרבה כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי מצוה שאינה על מנת לקבל שכר כלל].
ולפי זה מבואר היטב, שכיון שבראשיתו היה חסרון בכוונה לשם שמים, לפיכך כשהגיע לנסיון לקיים מצוה אך ורק לשם שמים שלא על מנת לקבל שכר כלל, לא היה יכול לעשות כן.
ועוד מצינו בקידושין לט: שאחר חטא משום שראה אחד שעלה להביא גוזלות בשביל אביו ונפל ומת, ואמר היכן שכרו של זה, או שראה את לשונו של חוצפית המתורגמן דהוה גריר ליה דבר אחר, אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר, נפק חטא. וגם דברים אלו לא היו שייכים אם התכלית היא העבודה על מנת שלא לקבל פרס, דאם כן אין סיבה לצאת ולחטוא משום שנדמה לו שאין שכר, אלא הכל משום אותה ראשית שלא היתה כוונתו של אביו לשם שמים, לכן היה לו בזה נסיון כשהיה נראה לו שאין קבלת שכר.
◆ ◆ ◆
בחגיגה טו: איתא "בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה רבי פרנסני, אמר לה בת מי את, אמרה לו בתו של אחר אני, אמר לה עדיין יש מזרעו בעולם והא כתיב לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו, אמרה לו זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו. מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי. בכה ואמר רבי, ומה למתגנין בה כך, למשתבחין בה על אחת כמה וכמה", ע"כ.
ויתכן לבאר, שהרי בתורה נאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, והיינו שלמשמאילים בה דהיינו שעושים שלא לשמה אלא לשם עושר וכבוד, ניתן על כל פנים העושר והכבוד שקיוו לו. ולכן כיון שאבויה מסר את בנו מחמת תקות כבוד התורה שראה שירדה אש מן השמים, עכ"פ נתקיים בו הך כבוד שקיוה לו, שירדה האש מן השמים וליחכה ספסלו של רבי לכבוד תורתו של אלישע בנו.