יוסף דהן
Well-known member
ומעשה שהיה בהיותי מוסר שיעור לפני שנים בימי העומר בספר "ענף עץ אבות", הבאתי מה שכתב מרן זצוק"ל על משנה זו, שהמכניס טלויזיא בתוך ביתו ומעביר זמנו במראות נגעים, פסול לעדות מן התורה, וכמובא לעיל. וכשאמרתי כן לחבריי האברכים בכולל, קם אברך בעל תשובה, ואמר שעֵד אחד שלו בחתונה, היה רואה טלויזיא. והלוא הלכה פשוטה היא שאם עד אחד פסול, הקידושין בטלים, שהרי 'עדות שבטלה מקצתה, בטלה כולה'. או אז כתבתי את השאלה למרן זצוק"ל, ורמזתי שם למה שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ו אורח חיים סימן יב) בחומרת המכשירים הטמאים, והוספתי: "וכמו שמרן מזכיר מידי פעם בלווין בחומרת האיסור בזה". [והאמת, שזמן רב מרן לא דיבר על גנות הטלויזיא בלווין, אך כוונתי היתה לשם שמים לעורר על הענין, כדי שמרן ידבר בגנותה שוב ושוב, להשיב רבים מעוון.] שלחתי את השאלה בפקס למרן ביום חמישי בשעה שש בערב, וביקשתי מאחד המקורבים - אח כלתו של מרן שהיו גרים בבית מרן - שיזרז את הענין, כי האברך היקר שלנו אינו יודע מה לעשות בינתיים. וכך היה, והפקס הונח מיידית על שלחנו של מרן. בשעה עשר כשעדין לא הגיעה תשובה, ביקש המקורב מאחותו שתשאל את מרן על זה. ויען מרן: "מה אתם חושבים שמוציאים תשובה מהשרוול? צריך לעיין בזה". הודעתי לאברך והמתנו בסבלנות. והנה בשיעור במוצאי שבת, אחר שדיבר מרן בענייני הלכה כדרכו בקודש, פתאום עבר מעבר חד, והחל לדבר בגנות המכשירים הטמאים כטלוויזיא ועוד, ודיבר בארוכה בחריפות רבה נגד ההסתכלות בהם, וכמה איסורי תורה עובר המסתכל במכשירים אלו, והביא את המשל הנפלא הנ"ל מרבי יוסף חיים. אז שמח ליבי ויגל כבודי, שברוך השם המכתב כבר פעל משהו. ולמחרת ביום ראשון לעת ערב, קבלנו תשובה מכתב יד קדשו של מרן, בזו הלשון: בהיות שמסתמא האיש שרואה בטלויזיא היה שוגג, ולא קיבל תוכחה מתלמיד חכם, כמו שכתב החזון איש (יורה דעה ס"ס ב), ולא שמיעא ליה איסורא, נראה שהוא כשר לעדות בדיעבד, ואין צריך קידושין אחרים. עובדיה יוסף. לאור האמור לעיל, על כל תלמיד חכם המסדר קידושין, ליתן דעתו בזה מראש, ולהכין עדים כשרים ללא מכשירים טמאים כלל ועיקר, בפרט שלצערנו הרב, דבר זה נפוץ היום בעוונות, אף אצל אנשים שנראים שומרי מצוות, ומתפללים שלוש תפילות בכל יום (מרן הרב עובדיה מזוית אישית מסדרת בהלכה ובאגדה).