מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בני בכורי ישראל (ד כב)
בביאורי אגדות על דרך הפשט מרבי אלחנן וסרמן זצ"ל בסוף קובץ הערות סי' י"ב אות ה', הקשה על כתוב זה, הרי אין בכור אלא במקום שיש פשוטים, והרי אומות העולם אינם נחשבים בנים למקום כדכתיב "בנים אתם לה' אלקיכם", אתם קרויים בנים ולא הגויים, וא"כ איך יש שם "בכור" על עם ישראל.
והנה בעיקר מה שנקט דאין בכור אלא במקום שיש פשוטים, עי' בפתחי תשובה חו"מ סי' רפ"א סק"ו לגבי ירושת בכורה בבן יחיד, האם נוטל גם מדין בכור או רק מדין פשוט, [ונפק"מ שם לענין שטר חצי זכר, ועוד נפק"מ פשוטה לענין הנחלה אליבא דרבי יוחנן בן ברוקה, למ"ד בבבא בתרא קל. שיכול להנחיל לאח במקום בן, אבל חלק בכורה אי אפשר להנחיל לכו"ע מדכתיב לא יוכל לבכר, ומעתה יש לדון במי שיש לו בן יחיד האם יכול להנחיל לאחיו או דעכ"פ חצי מהירושה אינו יכול להנחיל דהוי חלק בכורה]. וכתב שם שנחלקו בזה האחרונים, דבשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קע"ד נקט דאיכא דין בכורה, אבל בשו"ת שב יעקב חו"מ סי' י"ט נקט דלא זיכתה תורה חלק בכורה אלא בין הבנים אבל בן יחידי שנוטל את הירושה אין בזה דין בכורה, וגם בדבר אברהם ח"א סי' כ"ז כתב שאין ירושה מדין בכורה אלא בבן בין הבנים. וא"כ להסוברים דאיכא חלק בכורה גם בלי פשוטים ניחא הערת הקובץ הערות הנ"ל.
ובאמת גם להחולקים י"ל דאין זה משום דאין עליו שם בכורה כלל, רק דמסתברא דהירושה אינה מדין בכורה, דכיון שהוא יורש ממילא בלאו היותו בכור אין אנו נזקקין לדין בכורה ואינו זוכה בירושה מכח הבכורה, ובפרט דחלק בכורה מתנה קריא רחמנא כדאיתא בבבא בתרא קכד. ואין שייך מתנה מדידיה לדידיה, ושו"ר שכ"כ בשו"ת פני לבנה סי' ו'. והרי הדבר פשוט דלענין פטר רחם של פדיון הבן חשוב בכור, וכן לענין עבודה בבכורות וכיוצא בזה, והרי גם שם נאמר "בכור" והבא אחר יוצא דופן אינו טעון פדיון משום שאינו בכור אע"פ שהוא פטר רחם, ומבואר דיש עליו שם בכור גם בלי פשוטים, וי"ל.
◆ ◆ ◆
ומהג"ר ברוך יצחקי שליט"א שמעתי, דרש"י כאן הוקשה לו קושיא זו הרי ליכא פשוטים, ולכן פירש ב' פירושים, או דהוי לשון גדולה כמו שנאמר אף אני בכור אתנהו, או דהכוונה ליעקב אבינו שהוא בכור על ידי שנטל הבכורה מעשו, וכאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה.
עוד יש לומר על פי מה שמצינו באבות דרבי נתן בנוסחא אחרת פמ"ד, "ישראל נקראו בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, ומלאכי השרת נקראו בנים שנאמר ויבואו בני האלקים, ואי אתה יודע איזה אהוב מהם, כשהוא אומר בני בכורי ישראל, אתם חביבין לפני יותר ממלאכי השרת", ע"כ. ולפי זה מיושב היטב מה שהקשה בקוה"ע דרק ישראל קרוים בנים, דבאמת איכא עוד בנים, היינו המלאכים, וביחס אליהם נקראים בני ישראל "בכורים". ויש ללמוד מזה עוצם מעלת נשמת עם ישראל שהיא חשובה יותר מן המלאכים, וכמו שכתב בספר מסילת ישרים פ"א.
◆ ◆ ◆
באבות דרבי נתן (נוסח צרפת) פי"ב, "מעשה בהלל הזקן שעומד היה על בית השואבה ובני אדם עומדין ומתפללין, ראה אותם שגבה לבם, אמר להם יודעים אתם שאנו ושבחינו כלום, והלא יש לפניו אלף אלפין וריבי רבבות של מלאכי השרת שיעבדו אותו, שנאמר היש מספר לגדודיו וכו', כיון שראה אותן שנשבר לבם אמר להם והלא יש לפניו אלף אלפין וריבי רבבות של מלאכי השרת ואינו רוצה בשבחן של כולם אלא בשבחן של ישראל, ומנין שנאמר משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל ואומר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", ע"כ.
ולכאורה הדבר מתמיה, שנראה שמאמריו של הלל הזקן סותרים זה את זה, שכאשר גבה לבם אמר להם שאין שבחינו כלום, וכאשר נשבר לבם אמר להם ששבחינו חשובים. ועוד, מה תועלת בכך הלא עתה שוב יגבה לבם, וחוזר חלילה.
והביאור הוא פשוט מאד, כי מצד עצמינו אין שבחינו חשובים כלום, שהרי יש לו להקב"ה מלאכים יותר קדושים ונעלים רבי רבבות לגדודיו אין מספר. אמנם הקב"ה ברחמיו במתנת חנם בחר בשבחיהם של ישראל. אם כן גבהות הלב אין שייך, כי אין זה אלא רחמיו של הקב"ה, אבל גם שבירת לב אין שייך, כי באמת לאחר רחמיו של הקב"ה הרי למעשה האמת הוא שתפילתנו היא חשובה מאד מאד לפני הקב"ה.
