מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא (לא ב)
פירש רש"י, היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי וביום זה אמות. והנה במכילתא פרשת בשלח מסכתא דויסע פרשה ה', "ר' אלעזר המודעי אומר שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה, הא כיצד משה מת בשבעה באדר, ואכלו ממנו עשרים וארבעה ימים של אדר הראשון ושלשים של אדר השני ששנת עיבור היתה, וששה עשר של ניסן הרי שבעים, שנאמר וישבות המן ממחרת", מבואר שמשה רבינו מת באדר הראשון אע"פ שהיתה השנה מעוברת. והקשה בס' יד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ"ל בפרשת ואתחנן, מדוע מת משה רבינו באדר הראשון, הרי אדר השני הוא העיקרי, וכמבואר ברמ"א או"ח סי' נ"ה ס"י ומקורו בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט', שמי שנולד בשנה פשוטה ונעשה בן י"ג בשנה מעוברת, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני, וא"כ גם לענין מה שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, נימא דלא נתמלאה השנה עד אדר השני.
ולכאורה יש לומר דרבי אלעזר המודעי סבר לה כמ"ד בסוטה יב: דאותה השנה שנולד משה רבינו היתה שנה מעוברת, ונולד באדר הראשון, ובאופן זה נעשה בר מצוה באדר הראשון, כמ"ש הלבוש באו"ח שם. אמנם המג"א בסי' נ"ה סק"י נקט שגם בכה"ג שנולד באדר הראשון נעשה בר מצוה באדר השני, ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתה.
ויש ליישב, דהנה בטעם הדבר שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, ביאר ביערות דבש ח"א דרוש י"ז, שיום לידתו של אדם הוא יום שמזלו בו לטובה, ולכן מראה הקב"ה שמיתתם היא טובה להם כי טוב יום המות מיום הולדו בזמן שהוא צדיק, ולכן מתים ביום שבו מזלם לטובה להראות שהם צדיקים. והנה סברת המג"א לענין בר מצוה, דאע"פ שנולד בשנה מעוברת באדר הראשון, מ"מ הרי בשנה שעברה שנעשה בן י"ב היתה שנה פשוטה, וכדי שיעשה בן י"ג צריך שתעבור שנה מאז שנעשה בן י"ב, עי"ש. והנה זו סברא כשאנו דנין להחשיב את שנת י"ג שנה שלימה, שאז אנו דנין אותה מהשנה שעברה. אבל לענין "יום שמזלו לטובה", אין זה תלוי כלל במלאת שנה משנה שעברה, אלא ביום הלידה ממש, וא"כ ודאי שאם נולד באדר הראשון שיום מזלו הוא באדר הראשון, ולפי"ז א"ש דבזה מודה המג"א דכיון שנולד באדר הראשון הוי יום מיתתו באדר הראשון, וק"ל.
ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא (לא ב)
פירש רש"י, היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי וביום זה אמות. והנה במכילתא פרשת בשלח מסכתא דויסע פרשה ה', "ר' אלעזר המודעי אומר שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה, הא כיצד משה מת בשבעה באדר, ואכלו ממנו עשרים וארבעה ימים של אדר הראשון ושלשים של אדר השני ששנת עיבור היתה, וששה עשר של ניסן הרי שבעים, שנאמר וישבות המן ממחרת", מבואר שמשה רבינו מת באדר הראשון אע"פ שהיתה השנה מעוברת. והקשה בס' יד דוד לרבי דוד אופנהיים זצ"ל בפרשת ואתחנן, מדוע מת משה רבינו באדר הראשון, הרי אדר השני הוא העיקרי, וכמבואר ברמ"א או"ח סי' נ"ה ס"י ומקורו בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט', שמי שנולד בשנה פשוטה ונעשה בן י"ג בשנה מעוברת, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני, וא"כ גם לענין מה שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, נימא דלא נתמלאה השנה עד אדר השני.
ולכאורה יש לומר דרבי אלעזר המודעי סבר לה כמ"ד בסוטה יב: דאותה השנה שנולד משה רבינו היתה שנה מעוברת, ונולד באדר הראשון, ובאופן זה נעשה בר מצוה באדר הראשון, כמ"ש הלבוש באו"ח שם. אמנם המג"א בסי' נ"ה סק"י נקט שגם בכה"ג שנולד באדר הראשון נעשה בר מצוה באדר השני, ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתה.
ויש ליישב, דהנה בטעם הדבר שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, ביאר ביערות דבש ח"א דרוש י"ז, שיום לידתו של אדם הוא יום שמזלו בו לטובה, ולכן מראה הקב"ה שמיתתם היא טובה להם כי טוב יום המות מיום הולדו בזמן שהוא צדיק, ולכן מתים ביום שבו מזלם לטובה להראות שהם צדיקים. והנה סברת המג"א לענין בר מצוה, דאע"פ שנולד בשנה מעוברת באדר הראשון, מ"מ הרי בשנה שעברה שנעשה בן י"ב היתה שנה פשוטה, וכדי שיעשה בן י"ג צריך שתעבור שנה מאז שנעשה בן י"ב, עי"ש. והנה זו סברא כשאנו דנין להחשיב את שנת י"ג שנה שלימה, שאז אנו דנין אותה מהשנה שעברה. אבל לענין "יום שמזלו לטובה", אין זה תלוי כלל במלאת שנה משנה שעברה, אלא ביום הלידה ממש, וא"כ ודאי שאם נולד באדר הראשון שיום מזלו הוא באדר הראשון, ולפי"ז א"ש דבזה מודה המג"א דכיון שנולד באדר הראשון הוי יום מיתתו באדר הראשון, וק"ל.