-
חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן
אלעזר אטיאס
Active member
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפה
סעיף ה
* (ה) <ב> ואם בירך והיתה צואה כנגדו, * ה) או שהיה ג'} שכור (ו) (פי' לגמרי), ג'] ג'> נסתפקו התוספות והרא"ש (ז) ד'> אם צריך לחזור ולברך; (ח) ומשום מי רגלים ו) פשיטא שאינו חוזר לברך.
תוכל לעיין בדברי רבותינו על הסדיף כאן
ומצורף מלהכה ברורה
סעיף ה
* (ה) <ב> ואם בירך והיתה צואה כנגדו, * ה) או שהיה ג'} שכור (ו) (פי' לגמרי), ג'] ג'> נסתפקו התוספות והרא"ש (ז) ד'> אם צריך לחזור ולברך; (ח) ומשום מי רגלים ו) פשיטא שאינו חוזר לברך.
תוכל לעיין בדברי רבותינו על הסדיף כאן
ומצורף מלהכה ברורה
קבצים מצורפים
יישר כח!
הספק שלנו התחיל משאלה אחרת -
אדם שהתחיל לברך בבית הכסא, ואמר 'ברוך אתה ה' - ומיד יצא, השאלה מה עדיף - שישלים 'בורא פרי העץ' ויאכל, או שישלים 'למדני חוקך'?
ולכאורה בהא תליא, אם יצ"ח בברכה בביה"כ, עדיף שישלים בפה"ע [שאינו פשוט להשלים למדני חוקיך, אלא רק כשאין ברירה אחרת].
אך אם ספק בכלל אם יצא, עדיף שישלים 'למדני חוקך' ויברך מחדש כהוגן.
מנין הבטחון המופרז?
לשון השו"ע כבר צוטט לעיל "ואם בירך והיתה צואה כנגדו" - מבלי חילוקים אם ידע קודם או לא ידע, אם שגג או הזיד.
זה על עצם טענתך שהדבר פשוט.
לעצם הענין - זהו ספיקו של הבה"ל, ויש שהבינו שמדובר בלא נודע לו מתחילה [כי מקור הדין כפי שהביא המשנ"ב מסי' ע"ו ששם מדובר שלא נודע לו מתחילה]
אך אם נודע לו - ודאי לא יצא [ולזה נוטה דעת הביה"ל], ומאידך הפרמ"ג והחיי אדם ועוד הבינו כפשט השו"ע שגם במזיד - בדיעבד יצא, ומידי מחלוקת לא פלטנו.
לשון הביאור הלכה סימן קפה סעיף ה ד"ה * אם בירך:
* אם בירך והיתה צואה כנגדו וכו' - עיין במ"ב והוא מהלבוש ולכאורה משמע מזה דאם היה נודע לו מתחלה ועבר ע"ז לא היו מסתפקים בזה כיון דעבר לכתחלה בשאט נפש על איסור דאורייתא בודאי חוזר ומברך ואך בזה שבאמת שוגג היה שלא ידע שיש כאן צואה ואך שחטא בזה שפשע ולא בדק בזה מסתפקים אולי לא קאמר הגמרא רק לענין תפלה דחמיר טפי ולא בביהמ"ז.
אך מפמ"ג לעיל בסימן ע"ו משמע שהוא מפרש לסעיף זה כפשטיה דאפילו בנודע לו מתחלה מסתפקים.
והנה מהתוספות וכן מחידושי הרמב"ן בליקוטיו משמע ג"כ דמסתפקי אם מצא אח"כ צואה
ואולי דסברת הפמ"ג כיון דהמחבר קאמר סתמא משמע דמסתפקי בכל גווני ומשום דהגמרא לענין תפלה מחמרי אפילו במצא אח"כ נקטו ג"כ ספיקתם לענין בהמ"ז ג"כ באופן זה אבל לעולם דמסתפקי לענין בהמ"ז בכל גווני וצ"ע.
והנה ראיתי בח"א כלל ג' ובנשמת אדם שם אות ז' שהרחיב הדבור בזה ודעתו דאפילו בנודע לו מתחלה אין צריך לחזור ולברך בהמ"ז מזה נראה שדעתו ג"כ כהפמ"ג דספיקתם הוא בכל גווני ופסקו להקל בדיעבד ע"ש טעמו דזה אינו מקרי ספיקא דאורייתא דמדאורייתא בכל גווני יצא בדיעבד אף שעבר אדאורייתא ולא הוי רק קנסא דרבנן לענין תפלה ועיין שם שהאריך דזה קיל משאר מצוה הבאה בעבירה.
ולענ"ד לא נהירא כלל דאדרבה דזה חמיר יותר כיון דזה ברור לכו"ע דלאו דוקא ק"ש אסור לדבר מן התורה במקום הטנופת דה"ה כל דבר קדושה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות ק"ש ה"ד וכן כתב הרמב"ן בליקוטיו ע"ש ואם עבר ודבר הוא בכלל כי דבר ה' בזה כדאמרינן ברכות כ"ד ע"ב ע"ש ואיך נאמר שיצא בזה דיעבד ברכתו שצריך לברך לה' על מזונו וכה"ג אחרי שבזה ביזה את דבר ד'?
(וגם הראיה שהביא שם שכתב וכן משמע ומדויק מאד דברי השו"ע שהרי בסי' ע"ו כתב הטוש"ע דאם קרא במקום שראוי להסתפק מצואה חייב לחזור ולקרות ובסי' קפ"ה כתב בבהמ"ז דתוס' ורא"ש נסתפקו אם צריך לחזור ולא הכריע וכו' ע"ש ולפלא על קושיתו שהרי התוס' הביאו ראיה דבהמ"ז קיל מתפלה מדהקילו לענין בהמ"ז לגבי שיכור ע"ש והנה לגבי ק"ש לא הקילו כלל כדאיתא לעיל בסי' צ"ט ס"א בהג"ה ע"ש ובפרט לגירסת הגר"א שם בירושלמי פסק הירושלמי בהדיא דשיכור אסור בק"ש ע"ש)
ויותר על כל זה שהרמב"ן בליקוטיו הרחיב הדברים לענין ספיקא דתוספות במצא אח"כ צואה במקום שבירך ברכת המזון והכריע דצריך לחזור ולברך ועכ"פ בנודע לו מתחלה ועבר ע"ז במזיד ורוצה עתה לחזור מעונו בודאי יש להצריכו לחזור ולברך אחר דדעת כמה אחרונים [הע"ת והב"ח והא"ר] להחמיר בספק דהתוספות והרא"ש ועוד דהרמב"ן סבר כוותייהו ובפרט בנודע לו מתחלה ועבר במזיד דמסתברא מאד דלכו"ע חוזר ומברך:
נערך לאחרונה:
שולחן ערוך סימן פג סעיף א
אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן, אפילו פינו ממנו הצואה.
משנה ברורה ס"ק ב
ואיסורו מן התורה כיון שזה המקום מכבר דרכו להיות בו צואה אין זה מחניך קדוש ע"כ אם נסתפק לו אם הוא בה"כ ישן או חדש אזלינן לחומרא כדין כל ספק צואה לעיל בסימן ע"ו ס"ז.
סעיף ב
הזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו, מותר לקרות כנגדו אבל לא בתוכו.
משנה ברורה ס"ק ח
ומ"מ בתוכו אסור מדרבנן דה"ל בזיון גדול לק"ש או לתפלה ואפילו בדיעבד אם קרא והתפלל בתוכו לא יצא [לבוש]:
אמנם הכה"ח וההלכה ברורה (סעיף ה) פסקו שבהזמינו ולא השתמש לא יחזור ויברך כיון שזה מחלוקת ראשונים אם הזמנה מילתא.
אך בבית הכסא ממש ודאי שדינו כמו צואה כפי שכתב המשנ"ב הנ"ל ודינו כדין ספק צואה שהיה לו להסתפק.
מ"מ שם בסימן עו דעת כמה אחרונים שלא יחזור ויברך למרות שק"ש חייב לחזור ולקרוא עם ברכותיה וכן תפילה. ע"ש בהלכה ברורה סעיף יח.
אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן, אפילו פינו ממנו הצואה.
משנה ברורה ס"ק ב
ואיסורו מן התורה כיון שזה המקום מכבר דרכו להיות בו צואה אין זה מחניך קדוש ע"כ אם נסתפק לו אם הוא בה"כ ישן או חדש אזלינן לחומרא כדין כל ספק צואה לעיל בסימן ע"ו ס"ז.
סעיף ב
הזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו, מותר לקרות כנגדו אבל לא בתוכו.
משנה ברורה ס"ק ח
ומ"מ בתוכו אסור מדרבנן דה"ל בזיון גדול לק"ש או לתפלה ואפילו בדיעבד אם קרא והתפלל בתוכו לא יצא [לבוש]:
אמנם הכה"ח וההלכה ברורה (סעיף ה) פסקו שבהזמינו ולא השתמש לא יחזור ויברך כיון שזה מחלוקת ראשונים אם הזמנה מילתא.
אך בבית הכסא ממש ודאי שדינו כמו צואה כפי שכתב המשנ"ב הנ"ל ודינו כדין ספק צואה שהיה לו להסתפק.
מ"מ שם בסימן עו דעת כמה אחרונים שלא יחזור ויברך למרות שק"ש חייב לחזור ולקרוא עם ברכותיה וכן תפילה. ע"ש בהלכה ברורה סעיף יח.
נושאים דומים בפורום
