בירך על לולב שערבה אחת היתה ללא עלים

[אהרן כהן]

מה הדין אדם שבירך על ד' מינים, שנמצא שהערבה שהיתה באגד באמת ללא עלים (שהעלים שם היו מנותקים ורק קשורים באגד), האם לאחר שהחליף את הערבות ובא ליטול שוב, יברך, או לא.
וראיתי בחזו"ע (סוכות, עמ' של) שכתב שאדם שבירך על ערבה אחת ובא ליטול שוב כדין, לא יברך, לחוש לרמב"ן ועוד ראשונים דסגי בערבה אחת, ולכן חיישינן לסב"ל.
וא"כ לכאורה ה"ה בנידו"ד שלא יוכל לברך.
אמנם יש לשאול, שהרי קי"ל שאם המחלוקת במצוה ולא בברכה, בצירוף דעת מרן, מברכים, וא"כ מדוע כאן לא אמרינן הכי?

 

[יאיר יחזקאל]

לפי מה שלמדתי בעניותי נראה לי לומר שכל מה שאומרים דכיוון שהמחלוקת במצווה, אחר שנוהגים למעשה כאחד הצדדים גם מברכים על המצווה ולא חיישינן לשיטה החולקת שלא עשה המצווה כהוגן וממילא ברכתו לבטלה.
אך בדיעבד אחד המעשה שלאותה שיטה כבר יצא י"ח, בזה יש לומר סב"ל. כנלע"ד לומר

 

[ראובן יוסף מיארה]

לפי מה שלמדתי בעניותי נראה לי לומר שכל מה שאומרים דכיוון שהמחלוקת במצווה, אחר שנוהגים למעשה כאחד הצדדים גם מברכים על המצווה ולא חיישינן לשיטה החולקת שלא עשה המצווה כהוגן וממילא ברכתו לבטלה.
אך בדיעבד אחד המעשה שלאותה שיטה כבר יצא י"ח, בזה יש לומר סב"ל. כנלע"ד לומר

אמת, וכך כתב להדיא מרן זיע"א בחזו"ע סוכות לגבי שכח יעלה ויבוא ביו"ט, בתשובתו להגר"ש משאש, ע"ש.

 

[אהרן כהן]

לפי מה שלמדתי בעניותי נראה לי לומר שכל מה שאומרים דכיוון שהמחלוקת במצווה, אחר שנוהגים למעשה כאחד הצדדים גם מברכים על המצווה ולא חיישינן לשיטה החולקת שלא עשה המצווה כהוגן וממילא ברכתו לבטלה.
אך בדיעבד אחד המעשה שלאותה שיטה כבר יצא י"ח, בזה יש לומר סב"ל. כנלע"ד לומר

מאי שנא, סוף סוף הרי לדעת מרן ועוד ראשונים לא יצא עדיין וכאילו לא עשה כלום עדיין, וכעת בא לעשות מעשה המצוה מתחילה, וממילא אמור להיות לכאורה שיש לברך היות והברכה נגררת אחר המצוה.

אמת, וכך כתב להדיא מרן זיע"א בחזו"ע סוכות לגבי שכח יעלה ויבוא ביו"ט, בתשובתו להגר"ש משאש, ע"ש.

אינו דומה, דהתם כבר קיים מעשה המצוה לכו"ע, כלומר כבר אכל לחם, ואין הנידון אלא על הברכה (ברכהמ"ז) האם יצא או לא, ובכה"ג כתב מרן זצ"ל שאין לומר שהברכה נגררת אחרי המצוה, משא"כ כאן שעכשיו בא לעשות מעשה המצוה לדעת מרן השו"ע, ולפני כן כאילו לא היה כלום, שפיר אמרינן לכאורה דהברכה תיגרר אחרי מצוה זו. ואעתיק את לשון מרן שם (חזו"ע סוכות, עמ' קז): שדוקא ברכה ראשונה שעל המצוה, שחייב לברך עובר לעשייתה, נגררת אחר המצוה, וכיון שנפסקה הלכה בכשרות המצוה, אף הברכה שעל המצוה נגררת אחר המצוה עצמה, משא"כ בנידוד "שהמצוה כבר נעשית", ויש כאן מחלוקת [רק] על הברכה, הדרינן לכללא דסב"ל וכו'. עכ"ל. והחילוק מבואר.

אבל כעת נזכרתי במה שכתב הראש"ל שליט"א בכמה דוכתי [כגון בעין יצחק ח"ב עמ' תיז] שבנוסף לזה שהמחלוקת במצוה ולא בברכה ובנוסף לזה שדעת מרן השו"ע להכשיר המצוה, בעינן נמי "שיהיה חזקת חיוב", וממילא כאן שאין חזקת חיוב (שהרי אולי יצא כבר במצוה שעשה), שוב לא מברכים. וא"כ לכאורה אתי שפיר בס"ד.

 

[אליהו חמוי]

"שיהיה חזקת חיוב", וממילא כאן שאין חזקת חיוב (שהרי אולי יצא כבר במצוה שעשה)

אדרבה בכה''ג הוא דאיכא חזקת חיוב איב''א קרא איב''א סברא
איב''א קרא דהכי הוא גם בעין יצחק שם דמיירי על שופר שנסדק דאיכא פלוגתא אי נפיק ביה וע''ז כתב דאיכא חזקת חיובא ושמעינן דאי איכא ספק אם יצא חשיב בחזקת חיוב וה''ה הכא
ואב''א סברא דהא כתב המהרי''ק [כמדומני שורש עב] דענינה של חזקה שלא נוכל לבדות השתנות הדבר מלבינו עד שתתברר אמיתותו [מהזיכרון] והיינו דמה שנתחדש בתורה בענינה של חזקה הוא שכל שלא נתברר בודאות שנוי המצב הראשון מספק אין לנו לשנותו ומאחר וכך הרי הוא כאן מאחר וקודם הנטילה היה בחזקת חייב אלא שעשה מעשה שספק אם פוטרו שוב לא נפיק מחזקתיה
ובכלל בעצם הדבר אם יש חזקת חיוב במצות כתבתי בעבר ואם יש ביקוש אעלה
לעצם השאלה נראה שדוקא היכא שיש הכרעה מצד המצוה אמרינן שהברכה נגררת כגון תפילין בבין השמשות דמאחר ומחוייב במצוה ויש לו להניחם דספק תורה לחומרא הרי שהברכה נגררת ממילא אחר המצוה אבל היכא דאין הכרעה מצד המצוה בזה אין הברכה נגררת והכא הספק הוא גם ביחס למצוה וגם ביחס לברכה וכשיטול לולב שוב איכא צד פטור וקיי''ל סב''ל [כמדומני שראיתי ריה ליסוד זה בעבר בריטב''א ביצה ד: לגבי ר''א דאבדיל מיו''ט שני לחבירו מספק והא קיי''ל ספק ברכות להקל ומשני כנ''ל]

 

[אהרן כהן]

איב''א קרא דהכי הוא גם בעין יצחק שם דמיירי על שופר שנסדק דאיכא פלוגתא אי נפיק ביה וע''ז כתב דאיכא חזקת חיובא ושמעינן דאי איכא ספק אם יצא חשיב בחזקת חיוב וה''ה הכא

ממש לא דומה, שם מיירי שעוד לא תקע בשופר כלום, ושפיר יש עליו חזקת חיוב לתקוע בשופר, ולכן יכול לתקוע בשופר שנסדק ואף לברך עליו, משא"כ כאן שכבר ספק קיים את המצוה, אין לו שום חזקת חיוב. וזה פשוט.

ואב''א סברא דהא כתב המהרי''ק [כמדומני שורש עב] דענינה של חזקה שלא נוכל לבדות השתנות הדבר מלבינו עד שתתברר אמיתותו [מהזיכרון] והיינו דמה שנתחדש בתורה בענינה של חזקה הוא שכל שלא נתברר בודאות שנוי המצב הראשון מספק אין לנו לשנותו ומאחר וכך הרי הוא כאן מאחר וקודם הנטילה היה בחזקת חייב אלא שעשה מעשה שספק אם פוטרו שוב לא נפיק מחזקתיה

אכן, אבל אנו כעת עומדים לפני מעשה מצוה חדש, והשאלה האם הוא מחוייב בו או לא, ולכן אם יש לו חזקת חיוב שפיר אמרינן ליה שיעשה המצוה ואף יברך עליה ואם אין לו חזקת חיוב לא יכול לברך, ומה שהיה לו בעבר חיוב אינו עניין לנידון המצווה שעכשיו בא לקיים (דהיינו הנענוע בד' מינים שלימות וכשירות), דסו"ס איתרע ליה ההיא חזקה שהרי נענע בד' מינים שלחלק מהראשונים יצא בהם יד"ח, וממילא כעת כשבא לקיים שוב את המצוה אין לו שום חזקת חיוב לעשות אותה. והבן.
וראה עוד ביבי"א ח"ט (או"ח סי' מז, במילואים, ובנד"מ הוא בעמ' קח בהערה) שכתב לגבי הנידון של יעלה ויבוא בברכהמ"ז הנ"ל, וז"ל: ומה גם שיש לחלק בין היכא שיש עליו חזקת חיוב לקיים המצוה, "ועדיין לא קיימה", שאז יש לצרף סברת הרדב"ז לברך ג"כ על המצוה, כשמרן פוסק שהמצוה כהלכתה, לבין נ"ד שהמחלוקת היא בעיקר הדין אם בכלל חייב לאכול פת ביו"ט וכו'. ע"ש. והיינו שדוקא כשיש עליו חזקת חיוב גמורה שודאי הוא חייב כעת, אלא שיש ספק רק האם השופר שנסדק כשר או לא, בזה אזלינן בתר החזקת חיוב (בצירוף שהמחלוקת במצוה, ובצירוף דעת מרן), אבל כאן כשיש לו ספק אם בכלל חייב כרגע, לא הוי חזקת חיוב. ופשוט.

ובכלל בעצם הדבר אם יש חזקת חיוב במצות כתבתי בעבר ואם יש ביקוש אעלה

למה שלא יהיה?

לעצם השאלה נראה שדוקא היכא שיש הכרעה מצד המצוה אמרינן שהברכה נגררת כגון תפילין בבין השמשות דמאחר ומחוייב במצוה ויש לו להניחם דספק תורה לחומרא הרי שהברכה נגררת ממילא אחר המצוה אבל היכא דאין הכרעה מצד המצוה בזה אין הברכה נגררת והכא הספק הוא גם ביחס למצוה וגם ביחס לברכה וכשיטול לולב שוב איכא צד פטור וקיי''ל סב''ל

אין בזה שום תירוץ, כי כאן הספק הוא במצוה דהיינו האם מחוייב ליטול שוב ד' מינים או לא, והברכה נגררת אחרי זה שאם חייב צריך גם לברך ואם פטור לא יברך. וזה פשוט.

 

[אליהו חמוי]

יישר כח
אשמח אם כת''ר יבאר לי דעתו הרמתה ושכרו מאת ה'
אלו הערותי ע''ד [וח''ו לא בכדי להתנגח אלא ללמוד ולהבין ומיניה ומינאי תסתיים שמעתתא]

שם מיירי שעוד לא תקע בשופר כלום, ושפיר יש עליו חזקת חיוב לתקוע בשופר, ולכן יכול לתקוע בשופר שנסדק ואף לברך עליו, משא"כ כאן שכבר ספק קיים את המצוה, אין לו שום חזקת חיוב.

מה בכך זה שיש עליו חזקת חיוב בכה''ג הרי ידועים דברי השער המלך בזה שאין כח ביד חזקה לפשוט הדין ומה הטעם שבגלל החזקה יוכל לקיים ספק מצוה [הגה עצמך דלפ''ז כל אדם יוכל לברך על ערבה אחת שבלולב הואיל ונחלקו בזה הראשונים ואיכא עליה חזקת חיוב] [ובשלמא אחר מעשה המצוה שייך לדון ולומר דלא יצא י''ח בספק מצוה דלא יצא מחזקתו]

ומה שהיה לו בעבר חיוב אינו עניין לנידון המצווה שעכשיו בא לקיים (דהיינו הנענוע בד' מינים שלימות וכשירות), דסו"ס איתרע ליה ההיא חזקה שהרי נענע בד' מינים שלחלק מהראשונים יצא בהם יד"ח, וממילא כעת כשבא לקיים שוב את המצוה אין לו שום חזקת חיוב לעשות אותה. והבן

למה לא הרי לא בא לקיים מצוה חדשה אלא בא לצאת ידי חיובו הראשון ומאחר ויש ספק אם יצא הרי הוא בחזקתו ושפיר הוי בחזקת מחוייב [הא למה זה דומה למי שאכל כזית פת ונסתפק אם בירך שחוזר ומברך וה''נ לא שנה]

למה שלא יהיה?

כי א''כ בטלת הך כללא דספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא כי תמיד תעמידנו על חזקתו והרי הוא בחזקת חייב והעיקרון שמבארים בזה שכלפי מצות לא שייך חזקת חיוב שכל רגע זה חיוב חדש [ושונה מברהמ''ז ויש להאריך]

כאן הספק הוא במצוה דהיינו האם מחוייב ליטול שוב ד' מינים או לא, והברכה נגררת אחרי זה שאם חייב צריך גם לברך ואם פטור לא יברך.

נכון ומאחר ויש מחלוקת אם חייב או פטור והברכה נגררת אחר המצוה ואין הכרע כאחד מהצדדים דמאי חזית וכו' א''כ למה שיברך ומה בכך שהמחלוקת המצוה ודוקא היכא שיש הכרעה מצד המצוה אמרינן שהברכה נגררת כגון תפילין בבין השמשות דמאחר ומחוייב במצוה ויש לו להניחם דספק תורה לחומרא הרי שהברכה נגררת ממילא אחר המצוה וכנ''ל ואגב כך כת''ר הביא לעיל מהחזו''ע "וכיון שנפסקה הלכה בכשרות המצוה, אף הברכה שעל המצוה נגררת אחר המצוה עצמה"
[אא''כ כת''ר יאמר דמיירי ביום ראשון ואז צריך לבדוק על מה מרן זצ''ל דיבר [לגבי הערבה ואם דיבר ג''כ על יום ראשון נפל תרוצי בברא והדרא קושיה לדוכתא] אבל מדברי כת''ר עד כה לא נראה שמחלק בזה

[אגב ביני וביני נסגר אתר אוצר החוכמה ואין לי אפשרות לעיין בעין יצחק שם שוב אם כת''ר יוכל להעלותו לי יהיה לי הדבר לתועלת גם יבי''א אינו תחת ידי ואעיין בו בעז''ה בלנ''ד ועכ''פ לפי האמור דבריו צ''ב ואפשר שכוונתו שיש עליו חזקת חיוב לקיים המצוה ועדין לא קיימה ר''ל בתורת ודאי כדינה
ולהכי שפיר הוי בחזקתיה וכנ''ל]

אשמח לתשובתו הרמתה
והשעשוע בדברי תורה עמו לי לעונג

 

[אהרן כהן]

מה בכך זה שיש עליו חזקת חיוב בכה''ג הרי ידועים דברי השער המלך בזה שאין כח ביד חזקה לפשוט הדין ומה הטעם שבגלל החזקה יוכל לקיים ספק מצוה [הגה עצמך דלפ''ז כל אדם יוכל לברך על ערבה אחת שבלולב הואיל ונחלקו בזה הראשונים ואיכא עליה חזקת חיוב] [ובשלמא אחר מעשה המצוה שייך לדון ולומר דלא יצא י''ח בספק מצוה דלא יצא מחזקתו]

הנידון הוא לא לברך ע"פ החזקה בלבד, זה ודאי שלא נברך, כי א"כ בטל מן העולם כללא דסב"ל, שהרי כמעט בכל מקום הרי הוא מחוייב לעשות מצוה וכד', ויש ספק אם היא כשרה או לא, ואז נברך גם בלי כללו של הרדב"ז ודעת מרן...
אלא הנידון הוא בעניין כללא דהרדב"ז שכל מקום שהמחלוקת במצוה ולא בברכה, "וגם" בצירוף דעת מרן, "וגם" בצירוף חזקת חיוב, אז מברכים.

למה לא הרי לא בא לקיים מצוה חדשה אלא בא לצאת ידי חיובו הראשון ומאחר ויש ספק אם יצא הרי הוא בחזקתו ושפיר הוי בחזקת מחוייב

כאן לא הנידון על המצוה שכבר קיים, אלא על המצוה שעכשיו בא לעשות, וכרגע אין לו חזקה ברורה בשביל שהוא יקרא עם חזקת חיוב.

[הא למה זה דומה למי שאכל כזית פת ונסתפק אם בירך שחוזר ומברך וה''נ לא שנה]

שם זה בגלל ספק דאורייתא לחומרא כמדומני.

נכון ומאחר ויש מחלוקת אם חייב או פטור והברכה נגררת אחר המצוה ואין הכרע כאחד מהצדדים דמאי חזית וכו' א''כ למה שיברך ומה בכך שהמחלוקת המצוה ודוקא היכא שיש הכרעה מצד המצוה אמרינן שהברכה נגררת כגון תפילין בבין השמשות דמאחר ומחוייב במצוה ויש לו להניחם דספק תורה לחומרא הרי שהברכה נגררת ממילא אחר המצוה וכנ''ל ואגב כך כת''ר הביא לעיל מהחזו''ע "וכיון שנפסקה הלכה בכשרות המצוה, אף הברכה שעל המצוה נגררת אחר המצוה עצמה"
[אא''כ כת''ר יאמר דמיירי ביום ראשון ואז צריך לבדוק על מה מרן זצ''ל דיבר [לגבי הערבה ואם דיבר ג''כ על יום ראשון נפל תרוצי בברא והדרא קושיה לדוכתא] אבל מדברי כת''ר עד כה לא נראה שמחלק בזה

מרן זצ"ל לא מחלק בין דרבנן לדאורייתא, אלא החילוק הוא פשוט אם יש לנו הכרעה כהפוסקים שצריך עכשיו לעשות את המצוה (כי מה שעשה לא נחשב שעשה להלכה) וגם ההכרעה הזאת עלתה על שלחנו של מרן השו"ע, אז אפילו אם זה ספק דרבנן, מ"מ כיון שעיקר המחלוקת כאן הוא לא לגבי הברכה, אלא לגבי המצוה, ולגבי זה נפסק כאמור שיש לעשות כעת את המצוה, וגם עודנו בחזקת חיוב, לכן בצירוף כל זה, שפיר אמרינן לברך.

מצורף שני עמודים מעין יצחק,
אגב אפשר להוריד את כל ספרי הראש"ל כאן.

 

[אליהו חמוי]

אינני רוצה להטריח את כת'ר אבל תורה היא וללמוד אני צריך
אני אחזור על הדברים והערותי בשולי דבריו וכת''ר יבין מה אינני מבין
זה פשוט שזה שנטל ערבה אחת מתחילה היה מחוייב מצות ד' מינים ועתה עשה מעשה שספק אם פטרו והנה כאשר בא ליטול שוב הרי שלפי פשוטו של דבר לא יוכל לברך שכן לפי דעה אחת יצא אבל כת''ר רוצה שיברך שנכון שלפי דעה אחת יצא אבל המחלוקת במצוה[1]
בענין החזקת חיוב כת''ר כתב שמאחר והנידון על המצוה שבא לעשות ואין לו חזקה ברורה של חיוב להכי אינו יכול לברך[2]

אולי כדאי שכת''ר ירחיב לי מעט בכדי שאבין דבריו לאשורם
[אני כותב וחוזר וכותב ושוב כותב כי הבנתי בנושא זה היתה פשוטה לי כנכונה ועתה הנני רואה צד אחר למטבע שהננו בעניני כחידה סתומה מה שנראה שלכנגדי הוי בדיוק איפכא ולכן הנני חפץ לעמוד על הדברים אולי אגלה אור חדש בענין]

---

[1] נראה שכת''ר הבין בפשיטות שכל שהמחלוקת המצוה מברכים אף שאין הכרע כאחד מהצדדים מתוך המצוה עצמה והכא תרתי אבעיא לי חדא מה ההבנה בזה ומה בכך שהמחלוקת במצוה
זאת ועוד היכן מצינו הך כללא שכל שהמחלוקת במצוה מברכים [כאשר אין הכרע מצד ספק תורה לחומרא או דבנן לקולא] וכבר ציינצי לחזו''ע שכת''ר הביא ומשמע שם כך להדיא
בהמשך הדברים כת''ר כתב שמרן פסק לפסול את המעשה מצוה ונחשב שיש הכרע [ונראה שחוזר בו מהנ''ל אם הבנתי נכון]
אולם האך כללא דהרידב''ז נאמר בצירוף דעת מרן והיינו שמלבד מה שיש מחלוקת במצוה ויש בה הכרעה זאת ועוד שכך פסק מרן אבל משום מה שמרן כתב להכשיר את המצוה לבד לא מצינו שיברך
[2] ואני מסכים אם כת''ר שהנידון הוא על המצוה שבא לעשות ואכן יש צד שנפטר ממנה ויש קצת ריעותא אלא שאני מוסיף שיש צד גם שלא וכשיש ספק קיי''ל דאוקמי אחזקה הראיה שהבאתי מברכת המזון היא בקיצור והענין הוא דמרן שליט''א כתב ואמר שהמסופק אם אכל כזית אינו מברך ברהמ''ז ואף שספק תורה לחומרא מ''מ שונה הוא ממי שאכל ומסופק אם בירך דהתם איכא חזקת חיוב והכא ליכא חזקת חיוב וש''מ שספק תורה לבד אינו מספיק ובעי חזקת חיוב וש''מ שמי שמסופק אכתי נחשב הדבר שיש עליו חזקה וה''ה הכא

 

[אהרן כהן]

נראה שכת''ר הבין בפשיטות שכל שהמחלוקת המצוה מברכים אף שאין הכרע כאחד מהצדדים מתוך המצוה עצמה

ברור שהמדובר הוא שיש הכרעה לעשות את המצוה, כי אם ההכרעה היא שאי"צ לעשות את המצוה, אז הנידון לא מתחיל, על מה אני יברך אם אין הכרעה לעשות כאן שום מצוה...

אולם האך כללא דהרידב''ז נאמר בצירוף דעת מרן והיינו שמלבד מה שיש מחלוקת במצוה ויש בה הכרעה זאת ועוד שכך פסק מרן אבל משום מה שמרן כתב להכשיר את המצוה לבד לא מצינו שיברך

אמת, כל המדובר כאן הוא בצירוף דעת מרן, וכפי שהדגשתי כמה פעמים, ופשוט.

וכשיש ספק קיי''ל דאוקמי אחזקה

א"כ בכל ספק ניזיל בתר החזקה שמתחילה היה מחוייב לברך. [והטעם שבאמת לא אומרים כן, צריך להבין את זה ולעיין היטב בדיני וגדרי חזקה, אבל זה לא הנידון שלנו כרגע].

וש''מ שספק תורה לבד אינו מספיק ובעי חזקת חיוב

שם כמדומני הסיבה שנצרכנו לזה הוא בגלל שכנגד זה שיש ספק תורה לחיוב ברכהמ"ז יש ספק תורה שלא לברך בגלל "לא תשא", ולכן הוצרכנו לחזקה, ואם אין חזקה (כגון שיש ספק אם בכלל אכל כשיעור) אז לא יברך. אבל בסתמא שיש ספק תורה זה מספיק בשביל להחמיר גם בלי חזקה לכאורה.

 

[אליהו חמוי]

ברור שהמדובר הוא שיש הכרעה לעשות את המצוה, כי אם ההכרעה היא שאי"צ לעשות את המצוה, אז הנידון לא מתחיל, על מה אני יברך אם אין הכרעה לעשות כאן שום מצוה...

אמת, כל המדובר כאן הוא בצירוף דעת מרן, וכפי שהדגשתי כמה פעמים, ופשוט.

מהנ''ל הבנתי שכת''ר הסכים עם תרוצי דהכא מלבד מה שפסק מרן לגבי הערבה אין הכרעה במחלוקת ולהכי כתב מרן זצ''ל שלא יברך

א"כ בכל ספק ניזיל בתר החזקה שמתחילה היה מחוייב לברך. [והטעם שבאמת לא אומרים כן, צריך להבין את זה ולעיין היטב בדיני וגדרי חזקה, אבל זה לא הנידון שלנו כרגע].

מדברי הראש''ל בעין יצחק נראה שהבין שיש חזקה במצות וכך גם נראה מדברי כת''ר דמשני דהכא ליכא וש''מ דבעלמא איכא ולפי זה דנתי דאף הכא איכא חזקה ולא שנא עתה נראה שכת''ר הדר ביה וס''ל דלא אמרינן להאך כללא דחזקה במצות כלל ואכן כבר מילתי אמורה דאינו מוכרח שיש חזקה וכמ''ש לעיל וכדברי כת''ר השתא

העיקרון שמבארים [בשו''ת הר צבי ושו''ת לבושי מרדכי] בזה שכלפי מצות לא שייך חזקת חיוב שכל רגע זה חיוב חדש [ושונה מברהמ''ז שהחיוב בא מחמת אכילתו ויש להאריך