אברך מבני ברק
Well-known member
מה כוונתך עי יבי"א ח"ז סי' מב (אני כרגע לא ליד הספר ומקווה שהזיכרון לא מטעה)
בן דוד מיכאל
Member
בסיפא של התשובה הנזכרת מביא הרב את דעת מרן זצ"ל , שמקל אפילו שאין הדבר ברור שמצטמק ורע לו מספק ספיקא.
בן דוד מיכאל
Member
אם הרב כותב שבכל תבשיל שיש לי ספק לגביו אם הוא מצטמק ורע לו , שמותר מצד ס"ס. עאכ"ו במים שהרב הרשל"צ התייחס אליו כדין הקפה.
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כב
אמנם יש מקומות בחוץ לארץ שנהגו להקל בזה לערות מים רותחים בשבת אל תוך התבשיל שנצטמק, וסומכים על סברת הרשב"א והר"ן שאין בישול אחר בישול אפילו בלח ורוטב, וכמו שכתב הגאון רבי אברהם אבן טוואה בשו"ת חוט המשולש, שבסוף שו"ת התשב"ץ (טור ג' סימן י'), שאחר שהביא מחלוקת רבינו יונה והר"ן, כתב שנ"ל להכריע כדברי הר"ן, שסתם אמרו חז"ל כל שבא בחמין מערב שבת, ולא חילקו בין לח ליבש, ועל האוסר להביא ראיה לחלק בזה, ומכיון שהמנהג בפאס להקל משנים קדמוניות, ראוי להניחם במנהגם, מאחר שנהגו כן בפני גדולים ולא מיחו בידם. ע"כ. וכן כתב בשו"ת פרחי כהונה (סימן ל"ג). ובשו"ת מים חיים משאש (סימן קנ"ב). ובשו"ת מקוה המים חלק ג' (סימן מ"ב). ובשו"ת תבואות שמש (חלק אורח חיים סימן כ"ו). וכולם מעידים על מנהג ארצות המערב שנהגו להקל בזה, ושלא כדברי מרן השלחן ערוך. (ומה שכתב בשו"ת מקוה המים שם, שלפי מה שנוהגים שנותנים את המים החמים ואת קדרת התבשיל, שניהם במקום אחד על גבי הפלאטה של שבת, בזה גם מרן מודה שיש להקל, כיון שלשניהם דרגת חום שוה, אינו מחוור, שעל כל פנים כשיוצק את המים מכלי ראשון, מיד פסק כח רתיחתם, שהרי אין דינם עוד ככלי ראשון, וחוזרים ומתבשלים בקדרה). ומכל מקום לא יעשה כן במקומינו שקיבלנו עלינו הוראות מרן ככל אשר יאמר כי הוא זה, ומרן ז"ל פסק כדעת רבינו יונה והרא"ש והטור ור' ירוחם, שיש בזה משום בישול אחר בישול. ומכל שכן לפי מה שכתב הגאון מסוכטשוב בספר אגלי טל (מלאכת האופה, אות ח' ס"ק יא, ואות י' ס"ק י"ט), שאפילו לדעת הרמב"ם שסובר שאין בישול אחר בישול גם בלח, כגון רוטב ומרק, מכל מקום במים שרתיחתם זהו בישולם, כל שפסק כח רתיחתם יש בהם משום בישול, ושזוהי דעת רבינו יונה. ע"ש. וכן כתב בספר חמדת ישראל (דף נ"ב ע"א) +והנה באגלי טל שם כתב להוכיח שדעת הרמב"ם להחמיר במים שיש בהם בישול אחר בישול, כי הנה כתב הרמב"ם (בפרק ט' מהלכות שבת הלכה ו'): המתיך אחד ממיני מתכות הרי זה תולדת מבשל. והמקור לזה ממה שאמרו (שבת קו ע"א ויבמות ו ע"ב) מה לי מבשל פתילה מה לי מבשל סממנים. וביבמות (שם) בעי למילף דעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, מדאצטריך קרא לא תבערו אש בכל מושבותיכם שאין מיתת בית דין דוחה שבת, ויציקת עופרת לפיה של בת כהן שדינה בשריפה, יש בה משום בישול, דמה לי בישול פתילה וכו'. ולכאורה קשה מכאן לדעת הרמב"ם שאין בישול אחר בישול אפילו בלח, שהרי אפשר להתיך העופרת מערב שבת, ולחזור ולהתיכה בשבת, אלא ודאי שדוקא בשאר בישול אף על פי שנצטנן בישולו ניכר עליו, מה שאין כן מתכת לאחר שהותכה וחזרה ונעשית קשה בטל בישולה הקודם, וכשחוזר ומתיכה חייב. והוא הדין מים שנתבשלו, כל שפסקה רתיחתם בטל בישולם, וחייב על בישולם שנית. וזוהי דעת רבינו יונה שאסר לערות מים רותחים לחמין שנצטמק, משום שמבשלם, והרי כתב רבינו ירוחם בשם רבינו יונה, והובא בבית יוסף /או"ח/ (סימן שי"ח), שדוקא במצטמק ויפה לו חייב בלח שמבשלו, ומים הוו ליה מצטמק ורע לו, אלא ודאי שאני מים שיש בהם משום בישול כשפסק כח רתיחתם. ע"כ. ולכאורה קושיא הנ"ל מהגמרא יבמות (ו' ע"ב) יש להקשות לכל הדעות, שהרי גם לאחר שחזרה ונעשית קשה, מותר לחזור ולהתיכה, מטעם שאין בישול אחר בישול ביבש, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך /או"ח/ (סימן שי"ח סעיף ט"ז) שמותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת בו, אף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח, שאין בישול אחר בישול. וראיתי להמנחת חינוך (מצוה ל"ב, במוסך השבת מלאכת האופה) שהעיר בזה. וע"ש. ובספר חמדת ישראל (דף נ"ב ע"ג) כתב להוכיח מהגמרא יבמות (ו' ע"ב) כדברי האגלי טל, שבמתכת יש בישול אחר בישול, ושהוא הדין למים. ועיין עוד בשביתת השבת (דף נ"ב ע"ב ודף נ"ד ע"ב). ע"ש. ובאמת שהאגלי טל (בהשמטות דף קל"ח ע"ב), חזר בו מסברתו במה שחילק בין מים לרוטב. ע"ש. ומכל מקום סברא זו לא נפלאת ולא רחוקה היא בדעת הרמב"ם ורבינו יונה. אולם מהגמרא (יבמות ו' ע"ב) נראה שאין שום ראיה, שגם לדבריו תקשה, שהרי היה אפשר להתיך עופרת מערב שבת ותשאר רותחת על האש עד עצם יום השבת, ואם כן אין כאן מלאכת בישול פתילה כלל. וכבר עמדו בזה התוספות פסחים (ע"ה סע"א), וכתבו דאצטריך קרא היכא שלא הרתיחו פתילה מערב שבת. ואם כן הכי נמי נימא לדעת הפוסקים שאין בישול אחר בישול, דאיצטריך קרא היכא שלא היה להם פתילה שהורתחה כלל. ועיין בתוספות שבת (ק"ו ע"א) בד"ה מה לי. ודו"ק.+ ויש מקום לומר כי גם העדות שנהגו בארצות המערב להקל כדברי הר"ן וסיעתו, בארץ ישראל צריכים להחמיר כדעת מרן שהוא רבם של גלילות אלו ומרא דאתרא. ועיין בשו"ת שואל ונשאל חלק ב' (סימן כ"ט) שכתב, שמכיון שקבלנו הוראות מרן, אין להקל כנגדו אפילו אם יש מנהג להקל, שכן מוכח ממה שכתב מרן הבית יוסף בהקדמתו, שאם נהגו להחמיר היפך ממה שהכריע להקל ישארו במנהגם, אבל להיפך שנהגו להקל נגד הכרעתו נראה שצריכים להחמיר כפסק מרן. ע"ש. וכן כתב עוד בספרו הלכה למשה ח"ב (כללי הוראה עמוד שס"ד). ע"ש. וכן כתב בשו"ת בני בנימין (סי' ט"ו, דף כ"ח ע"א). ע"ש. ובאמת שכן חשב לדייק הפתח הדביר חלק ג' (סימן רמ"ח סק"י דף ל"א ע"א) מדברי מרן בהקדמתו הנ"ל, אך שוב הביא דברי הרב נר מצוה שכתב שגם במנהג להקל נגד פסק מרן הולכים אחר המנהג. ע"ש. ומכל מקום כתב שם הפתח הדביר (בסימן רנ"ג סק"א דף מ"ג ע"ג), שאף שאין לגעור במקילים היפך פסק מרן, במקום שנהגו להקל, שאפשר שכן נהגו עוד בדורות הראשונים קודם שנתפשטו הוראות מרן, מכל מקום מי שדבריו נשמעים יאמר להם בנחת שמכיון שאנו בני ספרד קבלנו הוראות מרן, אין נכון להקל נגד סברתו. ע"ש. (ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אורח חיים סימן ל"ג). עכ"ל
שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן לו
ואף על פי שהמים שברדיאטורים כבר התבשלו וי"ל אין בישול אחר בישול, הנה מלבד דקי"ל יש בישול אחר בישול בלח, עוד בה דבמים מסתבר מאד דלכ"ע שייך בהו בישול אחר בישול, שלאחר שהצטננו אין כח הבישול הקודם ניכר בהם. ודלא כמ"ש בשו"ת מי יהודה (סי' לו) לצדד להקל בזה מטעם אין בישול אחר בישול. ע"ש. וכן ראיתי בפמ"ג (סי' רנב א"א סק"א) ששייך בישול מה"ת במים רותחים שהצטננו. ע"ש. וכ"כ בחמדת ישראל ח"א (דנ"ב ע"ג). ע"ש. עכ"ל
והנה לפרש שכל זה הביא לסניף ולא שעיקר ההלכה כך בפני עצמה לכאורה לא משמע כן מהיחוה דעת הנ"ל שפסק שאף לאלו שנהגו שבחו"ל להקל בארץ יש להם להחמיר וכ"ש שכן דעת הרמב"ם במים -משמע שיש להחמיר במים וכ"מ היביע אומר הנ"ל שכתב מסתבר מאוד שמים אסור לכול"ע אלא אפשר לפרש שהרב חזר בו וכך מפרש דבריו הרב יצחק יוסף שליט"א (ולכאורה זה בגדר פירוש ולא כתוב מפורש שחזר בו במים שיביע אומר ח"ז דיבר בלח ספק מצטמק ורע לו או יפה לו)
אמנם יש מקומות בחוץ לארץ שנהגו להקל בזה לערות מים רותחים בשבת אל תוך התבשיל שנצטמק, וסומכים על סברת הרשב"א והר"ן שאין בישול אחר בישול אפילו בלח ורוטב, וכמו שכתב הגאון רבי אברהם אבן טוואה בשו"ת חוט המשולש, שבסוף שו"ת התשב"ץ (טור ג' סימן י'), שאחר שהביא מחלוקת רבינו יונה והר"ן, כתב שנ"ל להכריע כדברי הר"ן, שסתם אמרו חז"ל כל שבא בחמין מערב שבת, ולא חילקו בין לח ליבש, ועל האוסר להביא ראיה לחלק בזה, ומכיון שהמנהג בפאס להקל משנים קדמוניות, ראוי להניחם במנהגם, מאחר שנהגו כן בפני גדולים ולא מיחו בידם. ע"כ. וכן כתב בשו"ת פרחי כהונה (סימן ל"ג). ובשו"ת מים חיים משאש (סימן קנ"ב). ובשו"ת מקוה המים חלק ג' (סימן מ"ב). ובשו"ת תבואות שמש (חלק אורח חיים סימן כ"ו). וכולם מעידים על מנהג ארצות המערב שנהגו להקל בזה, ושלא כדברי מרן השלחן ערוך. (ומה שכתב בשו"ת מקוה המים שם, שלפי מה שנוהגים שנותנים את המים החמים ואת קדרת התבשיל, שניהם במקום אחד על גבי הפלאטה של שבת, בזה גם מרן מודה שיש להקל, כיון שלשניהם דרגת חום שוה, אינו מחוור, שעל כל פנים כשיוצק את המים מכלי ראשון, מיד פסק כח רתיחתם, שהרי אין דינם עוד ככלי ראשון, וחוזרים ומתבשלים בקדרה). ומכל מקום לא יעשה כן במקומינו שקיבלנו עלינו הוראות מרן ככל אשר יאמר כי הוא זה, ומרן ז"ל פסק כדעת רבינו יונה והרא"ש והטור ור' ירוחם, שיש בזה משום בישול אחר בישול. ומכל שכן לפי מה שכתב הגאון מסוכטשוב בספר אגלי טל (מלאכת האופה, אות ח' ס"ק יא, ואות י' ס"ק י"ט), שאפילו לדעת הרמב"ם שסובר שאין בישול אחר בישול גם בלח, כגון רוטב ומרק, מכל מקום במים שרתיחתם זהו בישולם, כל שפסק כח רתיחתם יש בהם משום בישול, ושזוהי דעת רבינו יונה. ע"ש. וכן כתב בספר חמדת ישראל (דף נ"ב ע"א) +והנה באגלי טל שם כתב להוכיח שדעת הרמב"ם להחמיר במים שיש בהם בישול אחר בישול, כי הנה כתב הרמב"ם (בפרק ט' מהלכות שבת הלכה ו'): המתיך אחד ממיני מתכות הרי זה תולדת מבשל. והמקור לזה ממה שאמרו (שבת קו ע"א ויבמות ו ע"ב) מה לי מבשל פתילה מה לי מבשל סממנים. וביבמות (שם) בעי למילף דעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, מדאצטריך קרא לא תבערו אש בכל מושבותיכם שאין מיתת בית דין דוחה שבת, ויציקת עופרת לפיה של בת כהן שדינה בשריפה, יש בה משום בישול, דמה לי בישול פתילה וכו'. ולכאורה קשה מכאן לדעת הרמב"ם שאין בישול אחר בישול אפילו בלח, שהרי אפשר להתיך העופרת מערב שבת, ולחזור ולהתיכה בשבת, אלא ודאי שדוקא בשאר בישול אף על פי שנצטנן בישולו ניכר עליו, מה שאין כן מתכת לאחר שהותכה וחזרה ונעשית קשה בטל בישולה הקודם, וכשחוזר ומתיכה חייב. והוא הדין מים שנתבשלו, כל שפסקה רתיחתם בטל בישולם, וחייב על בישולם שנית. וזוהי דעת רבינו יונה שאסר לערות מים רותחים לחמין שנצטמק, משום שמבשלם, והרי כתב רבינו ירוחם בשם רבינו יונה, והובא בבית יוסף /או"ח/ (סימן שי"ח), שדוקא במצטמק ויפה לו חייב בלח שמבשלו, ומים הוו ליה מצטמק ורע לו, אלא ודאי שאני מים שיש בהם משום בישול כשפסק כח רתיחתם. ע"כ. ולכאורה קושיא הנ"ל מהגמרא יבמות (ו' ע"ב) יש להקשות לכל הדעות, שהרי גם לאחר שחזרה ונעשית קשה, מותר לחזור ולהתיכה, מטעם שאין בישול אחר בישול ביבש, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך /או"ח/ (סימן שי"ח סעיף ט"ז) שמותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת בו, אף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח, שאין בישול אחר בישול. וראיתי להמנחת חינוך (מצוה ל"ב, במוסך השבת מלאכת האופה) שהעיר בזה. וע"ש. ובספר חמדת ישראל (דף נ"ב ע"ג) כתב להוכיח מהגמרא יבמות (ו' ע"ב) כדברי האגלי טל, שבמתכת יש בישול אחר בישול, ושהוא הדין למים. ועיין עוד בשביתת השבת (דף נ"ב ע"ב ודף נ"ד ע"ב). ע"ש. ובאמת שהאגלי טל (בהשמטות דף קל"ח ע"ב), חזר בו מסברתו במה שחילק בין מים לרוטב. ע"ש. ומכל מקום סברא זו לא נפלאת ולא רחוקה היא בדעת הרמב"ם ורבינו יונה. אולם מהגמרא (יבמות ו' ע"ב) נראה שאין שום ראיה, שגם לדבריו תקשה, שהרי היה אפשר להתיך עופרת מערב שבת ותשאר רותחת על האש עד עצם יום השבת, ואם כן אין כאן מלאכת בישול פתילה כלל. וכבר עמדו בזה התוספות פסחים (ע"ה סע"א), וכתבו דאצטריך קרא היכא שלא הרתיחו פתילה מערב שבת. ואם כן הכי נמי נימא לדעת הפוסקים שאין בישול אחר בישול, דאיצטריך קרא היכא שלא היה להם פתילה שהורתחה כלל. ועיין בתוספות שבת (ק"ו ע"א) בד"ה מה לי. ודו"ק.+ ויש מקום לומר כי גם העדות שנהגו בארצות המערב להקל כדברי הר"ן וסיעתו, בארץ ישראל צריכים להחמיר כדעת מרן שהוא רבם של גלילות אלו ומרא דאתרא. ועיין בשו"ת שואל ונשאל חלק ב' (סימן כ"ט) שכתב, שמכיון שקבלנו הוראות מרן, אין להקל כנגדו אפילו אם יש מנהג להקל, שכן מוכח ממה שכתב מרן הבית יוסף בהקדמתו, שאם נהגו להחמיר היפך ממה שהכריע להקל ישארו במנהגם, אבל להיפך שנהגו להקל נגד הכרעתו נראה שצריכים להחמיר כפסק מרן. ע"ש. וכן כתב עוד בספרו הלכה למשה ח"ב (כללי הוראה עמוד שס"ד). ע"ש. וכן כתב בשו"ת בני בנימין (סי' ט"ו, דף כ"ח ע"א). ע"ש. ובאמת שכן חשב לדייק הפתח הדביר חלק ג' (סימן רמ"ח סק"י דף ל"א ע"א) מדברי מרן בהקדמתו הנ"ל, אך שוב הביא דברי הרב נר מצוה שכתב שגם במנהג להקל נגד פסק מרן הולכים אחר המנהג. ע"ש. ומכל מקום כתב שם הפתח הדביר (בסימן רנ"ג סק"א דף מ"ג ע"ג), שאף שאין לגעור במקילים היפך פסק מרן, במקום שנהגו להקל, שאפשר שכן נהגו עוד בדורות הראשונים קודם שנתפשטו הוראות מרן, מכל מקום מי שדבריו נשמעים יאמר להם בנחת שמכיון שאנו בני ספרד קבלנו הוראות מרן, אין נכון להקל נגד סברתו. ע"ש. (ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אורח חיים סימן ל"ג). עכ"ל
שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן לו
ואף על פי שהמים שברדיאטורים כבר התבשלו וי"ל אין בישול אחר בישול, הנה מלבד דקי"ל יש בישול אחר בישול בלח, עוד בה דבמים מסתבר מאד דלכ"ע שייך בהו בישול אחר בישול, שלאחר שהצטננו אין כח הבישול הקודם ניכר בהם. ודלא כמ"ש בשו"ת מי יהודה (סי' לו) לצדד להקל בזה מטעם אין בישול אחר בישול. ע"ש. וכן ראיתי בפמ"ג (סי' רנב א"א סק"א) ששייך בישול מה"ת במים רותחים שהצטננו. ע"ש. וכ"כ בחמדת ישראל ח"א (דנ"ב ע"ג). ע"ש. עכ"ל
והנה לפרש שכל זה הביא לסניף ולא שעיקר ההלכה כך בפני עצמה לכאורה לא משמע כן מהיחוה דעת הנ"ל שפסק שאף לאלו שנהגו שבחו"ל להקל בארץ יש להם להחמיר וכ"ש שכן דעת הרמב"ם במים -משמע שיש להחמיר במים וכ"מ היביע אומר הנ"ל שכתב מסתבר מאוד שמים אסור לכול"ע אלא אפשר לפרש שהרב חזר בו וכך מפרש דבריו הרב יצחק יוסף שליט"א (ולכאורה זה בגדר פירוש ולא כתוב מפורש שחזר בו במים שיביע אומר ח"ז דיבר בלח ספק מצטמק ורע לו או יפה לו)
נערך לאחרונה:
נושאים דומים בפורום