מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובא אשר לו הבית (יד לה)
יש לעיין בבית המושכר שנתנגע, האם הנגע הוא בחטאו של המשכיר, או של השוכר. והדבר מפורש ברש"י ערכין כ: דתניא בברייתא שם, דהמשכיר בית לחבירו ונתנגע ונתצו, חייב המשכיר להעמיד לו בית אחר, ופירש רש"י שם "דמשום מזליה דמשכיר הוא שנחשד על הגזל או על צרות העין".
ונראה שהטעם בזה הוא משום דקי"ל בפסחים ו. דשכירות לא קניא, ולכן אם השוכר מכניס ע"ז לבית עובר המשכיר משום "לא תביא תועבה אל ביתך", והכא נמי קרינן במשכיר "ובא אשר לו הבית".
ובמל"מ טומאת צרעת פי"ד הי"ב כתב בשם הקרית ספר, דאחוזת ישראל המושכרת לעכו"ם שדר בה, מטמאת בנגעים, אבל אם שכר ישראל בית מהעכו"ם אינו מטמא בנגעים. וזהו כנ"ל דלגבי טומאת נגעים הבית הוא של המשכיר.
ונפק"מ עוד, דהמשכיר הוא שצריך לילך אל הכהן לקיים "ובא אשר לו הבית" וכו', וכן הוא חולץ וקוצה וטח ונותץ, וכן הציפורים לטהרת הבית באים משלו.
ובא אשר לו הבית (יד לה)
יש לעיין בבית המושכר שנתנגע, האם הנגע הוא בחטאו של המשכיר, או של השוכר. והדבר מפורש ברש"י ערכין כ: דתניא בברייתא שם, דהמשכיר בית לחבירו ונתנגע ונתצו, חייב המשכיר להעמיד לו בית אחר, ופירש רש"י שם "דמשום מזליה דמשכיר הוא שנחשד על הגזל או על צרות העין".
ונראה שהטעם בזה הוא משום דקי"ל בפסחים ו. דשכירות לא קניא, ולכן אם השוכר מכניס ע"ז לבית עובר המשכיר משום "לא תביא תועבה אל ביתך", והכא נמי קרינן במשכיר "ובא אשר לו הבית".
ובמל"מ טומאת צרעת פי"ד הי"ב כתב בשם הקרית ספר, דאחוזת ישראל המושכרת לעכו"ם שדר בה, מטמאת בנגעים, אבל אם שכר ישראל בית מהעכו"ם אינו מטמא בנגעים. וזהו כנ"ל דלגבי טומאת נגעים הבית הוא של המשכיר.
ונפק"מ עוד, דהמשכיר הוא שצריך לילך אל הכהן לקיים "ובא אשר לו הבית" וכו', וכן הוא חולץ וקוצה וטח ונותץ, וכן הציפורים לטהרת הבית באים משלו.
