מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו (יד ט)
הנה בנזיר ממורט, דהיינו שאין לו שער בראשו, אמרינן בנזיר מו: וביומא סא: דאיכא למ"ד שהוא צריך להעביר תער על בשרו, דהיינו על מקום השער אע"פ שאין שם שער. ויש לעיין איך הדין במצורע ממורט, והיינו שאין לו שער בכל הגוף, [כי מצורע טעון תגלחת בכל הגוף ולא רק בראשו], האם ג"כ להך מ"ד צריך להעביר תער על בשרו אע"פ שאין שם שער.
ולכאורה היה נראה, דכל מה ששייך העברת שער, היינו דוקא בנזיר, משום דכתיב ביה "תער לא יעבור על ראשו עד מלאת ימי נזרו", ודרשינן מיניה בנזיר דף מ. שביום מלאת צריך להעביר תער, וממילא המצוה היא "העברת תער", אלא שמקום העברת התער כמצוותו הוא השער עצמו, ואעפ"כ בנזיר ממורט שאין לו שער אמרינן שיעביר על בשר הראש, וכמו שמדמה הגמ' דבר זה למצורע שאין לו בוהן יד, דאיכא למ"ד שנותן השמן על מקומו ודיו. וכל זה בנזיר דהמצוה נאמרה בלשון העברת תער, אבל במצורע לא נאמר כלל בתורה העברת תער, רק לשון גילוח, וא"כ המצוה אינה "העברת תער" אלא גילוח ממש, ובהעברת תער שלא במקום שער אין זה גילוח וחסר עיקר המעשה של המצוה. וכן נראה מדברי רש"י ביומא שם, שהביא על הא דהעברת תער הך דרשא שהבאנו "תער לא יעבור על ראשו עד מלאת" הא ביום מלאת יביא, דזהו המקור למצוה של "העברת תער".
שוב ראיתי בתוס' יו"ט בנגעים פי"ד מ"ט שמסתפק בזה מצד שבמצורע כתיב "תהיה" לעיכובא, ובקרן אורה נזיר מו. הביא שבתוספתא מפורש דאיכא למ"ד שטעון העברת תער גם במצורע, וצ"ע.
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו (יד ט)
הנה בנזיר ממורט, דהיינו שאין לו שער בראשו, אמרינן בנזיר מו: וביומא סא: דאיכא למ"ד שהוא צריך להעביר תער על בשרו, דהיינו על מקום השער אע"פ שאין שם שער. ויש לעיין איך הדין במצורע ממורט, והיינו שאין לו שער בכל הגוף, [כי מצורע טעון תגלחת בכל הגוף ולא רק בראשו], האם ג"כ להך מ"ד צריך להעביר תער על בשרו אע"פ שאין שם שער.
ולכאורה היה נראה, דכל מה ששייך העברת שער, היינו דוקא בנזיר, משום דכתיב ביה "תער לא יעבור על ראשו עד מלאת ימי נזרו", ודרשינן מיניה בנזיר דף מ. שביום מלאת צריך להעביר תער, וממילא המצוה היא "העברת תער", אלא שמקום העברת התער כמצוותו הוא השער עצמו, ואעפ"כ בנזיר ממורט שאין לו שער אמרינן שיעביר על בשר הראש, וכמו שמדמה הגמ' דבר זה למצורע שאין לו בוהן יד, דאיכא למ"ד שנותן השמן על מקומו ודיו. וכל זה בנזיר דהמצוה נאמרה בלשון העברת תער, אבל במצורע לא נאמר כלל בתורה העברת תער, רק לשון גילוח, וא"כ המצוה אינה "העברת תער" אלא גילוח ממש, ובהעברת תער שלא במקום שער אין זה גילוח וחסר עיקר המעשה של המצוה. וכן נראה מדברי רש"י ביומא שם, שהביא על הא דהעברת תער הך דרשא שהבאנו "תער לא יעבור על ראשו עד מלאת" הא ביום מלאת יביא, דזהו המקור למצוה של "העברת תער".
שוב ראיתי בתוס' יו"ט בנגעים פי"ד מ"ט שמסתפק בזה מצד שבמצורע כתיב "תהיה" לעיכובא, ובקרן אורה נזיר מו. הביא שבתוספתא מפורש דאיכא למ"ד שטעון העברת תער גם במצורע, וצ"ע.
