קיבלתי מחבר לפרסם כאן:
הנה בשו"ת ברכת יהודה חלק שמיני שנדפס מקרוב, כתב בהקדמה (עמ' כ"ו) שבעת שערך מרן זיע"א את חזו"ע ימים נוראים, וראה מה שכתב בברכת יהוד ח"א סי' מ"ז שיש עניין להתפלל בבכיה בר"ה, רצה לכתוב כן, ולשנות ממש"כ ביחו"ד (ח"ב סי' ס"ט) שאין לעורר עצמו לבכי אא"כ הבכיה באה מאליה. אלא שאחד הת"ח טען למרן שכבר פשט המנהג כמ"ש ביחו"ד להתפלל בשמחה. ולכן מרן לא שינה, אך דעתו היתה לשנות.
אשמח לדעת תגובה על דבר זה ע"כ.
הנה בשו"ת ברכת יהודה חלק שמיני שנדפס מקרוב, כתב בהקדמה (עמ' כ"ו) שבעת שערך מרן זיע"א את חזו"ע ימים נוראים, וראה מה שכתב בברכת יהוד ח"א סי' מ"ז שיש עניין להתפלל בבכיה בר"ה, רצה לכתוב כן, ולשנות ממש"כ ביחו"ד (ח"ב סי' ס"ט) שאין לעורר עצמו לבכי אא"כ הבכיה באה מאליה. אלא שאחד הת"ח טען למרן שכבר פשט המנהג כמ"ש ביחו"ד להתפלל בשמחה. ולכן מרן לא שינה, אך דעתו היתה לשנות.
אשמח לדעת תגובה על דבר זה ע"כ.
