שסניק
Well-known member
אלוף יישר כח לרבנו היקר אם אתה יודע מתי עושים את העלייה לקברו של רבנו הגדול הכהן הגדול מאחיו אם תוכל להגיד פרטים וכן אם יש מודעות אם תוכל בבקשה להעלות אותם
במלאות שנה לפטירתו: כל העדכונים על ההספדים וכן עשרות סרטונים ומאמרים לזכרו כנסו ושתפו
הבאנו את חלקה הראשון של השיחה שקיימנו עם הרה"ג רבי יעקב ישועה, חתנו של ראש ישיבת 'פורת יוסף' הגאון רבי שמעון כהן שליט"א, ונכדו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי שלום הכהן זצ"ל, נשיא מועצת חכמי התורה – אשר בשבת הקרובה, שבת פרשת ראה, יחול יום ההילולא הראשון שלו. הפעם אנו מביאים את חלקה השני של השיחה, שעוסק בחלק החשוב ביותר בחייו של 'חכם שלום' זצ"ל, מסירת השיעורים לתלמידיו בישיבת 'פורת יוסף'.
"סבא היה איש אשכולות, כמו שחז"ל אומרים 'איש שהכל בו'. הוא היה בקי בכל חלקי התורה, היה רב רבנן, העמיד תלמידים הרבה, עמד בראש בד"ץ 'נוה ציון' ומערך הכשרות שעל ידו, הוא היה חבר במועצת חכמי התורה ולימים נשיא המועצה, היה מעורב בהחלטות ציבוריות הרות גורל ועוד ועוד.
"אבל החלק המרכזי והעיקרי בחייו היה מסירת השיעורים. כל סדר היום שלו נע סביב ציר מסירת השיעורים, והוא היה מוסר שיעורים שבעה ימים בשבוע, גם בימי שישי וגם בשבתות, בלי הפסקה. בחלק מימי השבוע היה מוסר יותר משיעור אחד.
"כבר בגיל 23 התמנה למסור שיעורים בישיבת 'פורת יוסף', והוא המשיך בכך עד לפטירתו בגיל 91. ומעניין לציין, שאף פעם לא הסתמך על כך שהוא יודע את הסוגיא מהמחזור הקודם שלמדו אותה, אלא תמיד הכין את השיעורים כאילו זאת הפעם הראשונה.
"פעם אחת, בעת רצון, קרא לי סבא זצ"ל, ושאל אותי: 'תגיד, כשאתה אומר בתפילה 'לשמוע ללמוד וללמד', מה אתה מכוון כשאתה אומר 'ללמד'???'.
"אמרתי לסבא, שאני מכוון שאזכה ללמוד את הסוגיא בצורה כל כך טובה, עד שהיא תהיה סדורה על לשוני ואוכל ללמד אותה לאחרים בבהירות מלאה.
"אמר לי סבא, לא! זה לא הפשט. ככה לא מלמדים תלמידים! אתה יודע איך מלמדים תלמידים? אני אספר לך… אני נכנס לשיעור, ואני לומד את הסוגיא יחד עם התלמידים. מה שקשה להם, קשה גם לי, מה שקשה לי קשה גם להם. לומדים ביחד, ועל זה אמרו חז"ל: 'מתלמידי יותר מכולם', על זה צריך להתפלל כשאתה אומר 'ללמד', שתזכה לשבת עם התלמידים וללמוד איתם באופן כזה שיהיה 'מתלמידי יותר מכולם'…
"כעין זה שמעתי שפעם בא אליו ר"מ בישיבה, שהיו לו את כל הכישורים הנדרשים. הוא היה תוסס, שמח מאוד, הבחורים מאוד אהבו אותו, והיתה לו בהירות גדולה והסברה נפלאה, ובכל זאת, הוא לא הצליח במסירת השיעורים.
"תינה אותו ר"מ את צערו בפני הסבא זצ"ל, ושאל אותו: 'איפה אני טועה? מה אני יכול לשפר כדי שהשיעורים שלי יהיו מוצלחים יותר???'
"שאל אותו הסבא: 'אמור לי, כשאתה מציג בפני התלמידים קושיא במהלך השיעור, היא כואבת לך? אתה סקרן לדעת מה התשובה???', ענה הר"מ, מה פתאום? הרי הכנתי את השיעור, אני כבר יודע את התשובה, זה התלמידים שלי שצריכים להיות סקרנים, לא אני… השיב לו סבא: 'זאת הטעות שלך. אם הקושיא תכאב לך, היא תכאב גם לתלמידים שלך, ואם הקושיא תכאב להם, הם יהיו סקרנים לדעת מה התירוץ, וכשהם ישמעו את התירוץ הם ישמחו בו. אל תלמד אותם! תלמד איתם ביחד את הסוגיא, ותראה שהם מתחברים אליך ואל הסוגיא בצורה מיוחדת במינה'.
"על זו הדרך היה מבאר גם את מאמר חז"ל: 'אם הרב דומה למלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיהו', הוא אמר מה זה מלאך? מלאך זה 'עומד', לא 'הולך', כמו שכתבו ו'נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' והכוונה על המלאכים. והיה מבאר שהרב צריך להיות 'עומד' באותו המקום של התלמידים, ולא מעליהם. אם התלמידים עומדים, גם הוא צריך לעמוד יחד איתם באותו המקום. לעומת זאת רב שרואה את עצמו 'מהלך', ורוצה להתעלות כל הזמן, גם אם התלמידים שלו נשארים מאחור, הרי זה עושה את מלאכת ה' רמיה רח"ל".
***
"כשפרצה מגפת הקורונה והיה חשש גדול מפני הדבקה ל"ע, נסגרו היכלי התורה, וגם ישיבת 'פורת יוסף' נאלצה לסגור את שעריה.
"עבור סבא היה זה צער גדול מאוד, כי הוא הורגל במסירת שיעורים מזה כ-70 שנה באופן יומיומי, וכעת נלקח ממנו התענוג הזה, שהיה משוש לבו ועיקר חייו. מעבר לצער הפרטי שלו, הוא דאג מאוד לעתידם של הבחורים, שנשלחו הביתה לתקופה ממושכת ונותקו מהבית הרוחני שלהם, הישיבה. באותם ימים ראו אותו כמה וכמה פעמים בוכה בדמעות שליש, מדאגה עמוקה לעולם התורה.
"באו בני המשפחה ואמרו: מה הבעיה? יש היום קווי שיעורים לרוב, ישימו לסבא מיקרופון שמחובר לטלפון, וכך ישדרו שיעורים לתלמידים.
"אבל סבא לא הסכים… 'זה נקרא למסור שיעור?', הוא שאל ברצינות, 'איפה התלמידים? איך אפשר לדבר לפלסטיק? הוא לא שואל שאלות, הוא לא מבין מה אני אומר לו, אני לא יכול לדבר לפלסטיקים. אני צריך תלמידים שישבו מולי ויאזינו לשיעור!!!'.
"כשראו עד כמה גדול צערו, עשו מאמצים מרובים, והצליחו לייצר כמה 'קפסולות' – תאים מחולקים באמצעות יריעות ניילון כמנהג הנפוץ באותם ימים, וכך יכול היה למסור שיעור לתלמידי חיים, שאומנם היו מעבר לפלסטיק, אבל בכל זאת, תלמידים של ממש…
"גם בערוב ימיו, בחודשים האחרונים לחייו, אמרו לו שהוא צריך להיכנס לבית החולים לכמה ימים כדי לעבור טיפול חשוב בגלל הכאבים העזים ברגליו. היה זה בחודש תמוז, סבא בדק עם הרופאים אם אפשר לדחות מעט את הטיפול, ואמרו לו שזה לא מאוד דחוף. הוא אמר שהוא רוצה לעבור את הטיפול רק אחרי תשעה באב, כשהתלמידים יוצאים לבין הזמנים, כדי שהוא לא יפסיד את מסירת השיעור, ואכן זכה להשלים את זמן הקיץ. בח' באב עוד מסר שיעור, ובתשעה באב פינו אותו לבית החולים".
**
"דרכו של הסבא היתה למסור שיעורים גם לבוגרי הישיבה, הוא היה מגיע לשיעורים יחד עם המשגיח הגה"צ רבי משה חיים שלנגר זצ"ל, ומוסר שיעור לבוגרים בירושלים, ולאחר מכן שיעור אחר לבוגרים בבני ברק, והיה מכין שיעור מיוחד עבור כל קבוצה.
"שאלו אותו, ילמדנו רבינו, הרי הבוגרים שנמצאים בבני ברק, לא שמעו את השיעור שהרב מוסר לבוגרים בירושלים, אלו אנשים אחרים, אם כן הרב יכול למסור את אותו שיעור בירושלים, ולאחר מכן בבני ברק. למה צריך להכין שני שיעורים נפרדים?
"השיב סבא בתמיהה, 'מה זאת אומרת? הרי גם המשגיח מגיע איתי ביחד לשני השיעורים, מה אתם רוצים שאני אמסור שיעור בבני ברק, כולם ייהנו ורק המשגיח ישתעמם??? אני חייב להכין שיעור חדש, במיוחד לכבודו!'…
"מורי חמי, בנו ממלא מקומו הגאון רבי שמעון הכהן שליט"א, סיפר לי שבצעירותו הוא חשב לתומו שהאבא מונח תמיד בסוגיא אותה הוא לומד, ואף שהוא תלמיד חכם מופלג, הוא חייב להתכונן לפני שהוא מוסר שיעור בסוגיא כלשהי.
"פעם אחת הוא נקלע עמו לשבת בטבריה, ושמה פתאום ביקשו ממנו למסור שיעור, בהתראה של שעתיים בלבד. לא היו לו ספרים כדי להכין שיעור, אבל הוא לא דחה את ההזדמנות למסור שיעור נוסף. בהגיע השעה הנקובה, עלה למסור את השיעור, ודיבר במשך שעה ארוכה בענייני פיקוח נפש, שיעור בנוי לתלפיות המבוסס על גאונות וידע עצום, בעיון נפלא והכל אחרי הכנה מזורזת במשך שעתיים בלבד ובלי שום ספר. השיעור הודפס לאחר מכן בספרו 'דובר שלום'.
"שאלו אותו, מאחר והרב יודע כמובן את הסוגיות הנלמדות ישר והפוך, למה הרב מתכונן בכל פעם מחדש למסירת השיעור, והוא השיב במתק לשונו: 'מה אתם חושבים? למסור שיעור זה כמו למסור הרצאה? חס וחלילה. אם זה היה המצב, הייתי שם בפני התלמידים שלי 'טייפ' עם הקלטה מהשיעור שמסרתי במחזור הקודם, ופונה לי לעיסוקי האחרים'.
"כשאני יושב בשיעור, אני אומר מה אמר רבי עקיבא איגר, ואז אני שואל את התלמיד שיושב לפני, איך הבנת את מה שרבי עקיבא איגר אומר? תסביר לי בבקשה. התלמיד אומר את מה שהוא הבין, ואני אומר לו איך אני הבנתי, וביחד אנחנו מבררים ומלבנים את העניין. אני לומד יחד איתם, ולכן אני צריך להתכונן, לנסות להבין למה רבי עקיבא איגר אמר כך ולא אחרת!
"כשלושה שבועות לפני שהועם הנזר והוסרה העטרה, דיברתי עם סבא על הסוגיא שלמדתי באותם ימים, דיברנו על הסבר בדברי הר"ן, ותוך כדי הדברים אמר סבא זצ"ל סברא עמוקה, מיד הראיתי לו שאת הסברא הזאת אומר הרא"ש.
"הוא אמר לי בחיוך: 'אתה רואה? אני רא"ש!', ואז הוא דפק עלי בחביבות ואמר לי, 'ככה צריכים ללמוד, בעיון, כל דבר לדעת, לחשוב על הסיבה על השורש. לא להסתפק בלימוד שטחי'…
"בשבת מברכין של חודש אב, הוא מסר את השיחה האחרונה שלו בישיבה, בשבת מברכין חודש אב, ואף שבאותה תקופה כבר היה מתפלל בבית, באותה הפעם הוא בא לישיבה ומסר שם את השיחה. הנושא של אותה שיחה היה על לימוד הגמרא בעיון, ואמר שמה שאמרו חז"ל שלא חרבה ירושלים אלא על שלא עסקו בתורה, הכוונה שלא למדו בעיון כנדרש.
"לאחר מכן ראינו שבכתבים שכתב לפני מסירות השיעור הוא הוסיף משפט חריף מאוד שאותו לא אמר בשיעור: 'מי שלא לומד גמרא בעיון – לא חי עם הקב"ה!'…
"אגב כך אציין שפעם אמר סבא בגילוי לב, שהוא לא אומר בשיחת המוסר שלו רעיונות ונושאים שהוא לא בדרגה שלהם. כשהוא רוצה לומר משהו לתלמידיו, הוא בודק את עצמו האם אני עומד בסטנדרט הגבוה הזה, שאני דורש מהתלמידים שלי? אם הוא הרגיש בעצמו שיש לו מה להשתפר בתחום לפי רום דרגתו, הוא קודם היה 'מתקן' את עצמו ורק אחר כך מדבר על כך עם התלמידים".
**
"נקודה נוספת שאני רוצה להאיר בהקשר זה", מוסיף הנכד הרב ישועה, "זה הנושא של 'תורת אמת'. סבא גדל על ברכי החכמים בישיבת 'פורת יוסף' שאביו היה אחד מראשיה, ושבה למד ולימד כל ימי חייו. לישיבה היה סגנון לימוד ספרדי שורשי, בהעמקה גדולה, בדרך שונה מהמקובל בעולם הישיבות הליטאי.
"הוא למד ולימד כל ימי חייו בשיטה הזאת, אבל זה לא הפריע לו לעיין בספרים וללמוד גם בדרכים אחרות. לא זו בלבד, אלא שכשהוא ראה שיש בישיבה תלמידים שרוצים ללמוד גם בשיטה הליטאית לצד השיטה הספרדית, לא רק שהוא לא מנע זאת מהם אלא אפילו הכניס לישיבה אנשי צוות חדשים שילמדו גם בדרכים אחרות.
"כשהכניס את הגאון רבי גבריאל טולידנו זצ"ל ללמד בישיבה, הוא נכנס ביום הראשון לשמוע את השיעור יחד עם התלמידים. הרב טולידנו חשב לתומו שראש הישיבה בא לכבד אותו, למחרת שוב הגיע חכם שלום וישב בשיעור, אחרי מספר ימים פנה אליו הרב טולידנו בשאלה: 'האם כבודו בוחן אותי, לראות אם אני יודע למסור שיעורים? אולי ראש הישיבה לא מרוצה מהאופן שבו אני מוסר שיעורים? למה הרב בא ויושב כל יום בשיעור שלי?'.
"ענה לו סבא: 'חלילה וחס! אתה הרי למדת אצל מרן הרב שך, נכון? אז אני פשוט רוצה לראות איך הרב שך לומד את הסוגיא הזאת, מה הדגשים שלו, איך הוא מיישב את השאלות שלו. בגלל זה אני יושב בשיעורים שלך!!!'…
"כמו כן, למרות שגדל בין חכמי הספרדים והיה בעצמו לאחד מהם, הוא היה ביחסי קרבה עם כל גדולי הספרדים בארץ הקודש, במשך עשרות רבות של שנים, ובכל זאת לא משך ידו גם מקרבה עם גדולי האשכנזים, לא פעם היה עולה לרב שך לשאול אותו שאלות, הוא היה שואל רבות גם את מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ועוד.
"הוא חיפש תורת אמת, בשיטה הזאת, בשיטה אחרת, זה לא משנה, כל עוד זה תורת אמת, הוא היה צמא לדעת וללמוד, להכיר עוד דרך ועוד גישה, לשמוע איך לומדים את הגמרא הזאת במקום פלוני ואיך התייחסו לקשיים שיש בסוגיא ההיא בישיבה אחרת.
"נאמן לדרכו, שהוא לא בא ללמד לאחרים, אלא ללמוד איתם, כך המשיך כל ימי חייו ללמוד וללמוד, וגם כשהיה רבן של ישראל, והנהיג ביד רמה את כל יהדות המזרח, לפעמים בתקיפות ובמלחמה ללא חת, הוא נשאר תלמיד שממשיך ללמוד ולהיות צמא לידע, עד זקנה ושיבה.
"יהי רצון שנזכה להידבק בו מעט, ולקחת מעט מזעיר ממעלותיו הנשגבות".
קבוצת תלמידים עלו בחול המועד פסח השנה לביקור חג אצל מרן הגר״ש כהן זי״ע. בשיחתם עלה הנידון של הזכרת מוריד הטל, והעצה הכתובה בפוסקים שיאמר האדם תשעים פעם 'מוריד הטל', ובזה מועיל שלא ישכח ולא יטעה.
שאלו השואלים, האם כוונת העצה היא לומר מ'אתה גיבור' תשעים פעם, או שאין צריך מתחילת הברכה אלא די לומר מוריד הטל גרידא תשעים פעם.
השיב ראש הישיבה: "תכוון בתפילה, ולא תטעה".
שאלו בשנית: "ואם אדם מכוון וחושש מטעות, מה יעשה?"
השיב: "שישים לב איך לכוון ואז לא יטעה".
המשיכו ושאלו בשלישית, ועדיין אותו מענה – "שהאדם יזהר וישים לב למה שהוא אומר, ולא יטעה".
"בימי בין המצרים הוא נוהג היה לומר תיקון חצות בצהרי היום בישיבה יחד עם הבחורים, אבל בשנתיים האחרונות היה אומר את תיקון החצות בביתו ביחידות. בישיבה הוא היה אומר את תיקון החצות ברגש רב, אבל הוא היה שומר על איפוק במידה רבה.
"פעם אחת נכנס אחד הנכדים לביתו בצהרי היום, בתקופת 'בין המצרים', ונחרד לראות שסבא יושב בסלון ובוכה בכי תמרורים. הוא רץ לסבתא ושאל אותה מה קרה לסבא, למה הוא בוכה? האם אירע אסון חלילה? אולי הוא סובל מכאבים עזים? אבל סבתא לא היתה צריכה לגשת ולבדוק כדי לדעת… "תסתכל מה יש על השולחן לפניו, ותדע למה הוא בוכה", אמרה לנכד. הוא התקרב בחשאי וראה שבאמת פתוח לפניו סידור, בסדר אמירת תיקון חצות.
הרב ישועה מסביר מדוע בכה הסב בכי תמרורים למרות שכולנו רואים את אותם מאמרי חז"ל ולא בוכים כמוהו: "כשאנחנו לומדים או מצטטים מאמר חז"ל כלשהו, בדרך כלל אנחנו מתייחסים לזה כאל משהו חיצוני שכדאי לנו ללמוד ממנו", מסביר הנכד.
"אבל כשהוא היה לומד מאמר חז"ל או מזכיר מאמר חז"ל בדרשה שלו, זה היה כאילו שהמאמר הזה נאמר במיוחד בשבילו. מה זאת אומרת כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה? זה לא איזו המלצה חכמה כזאת שכדאי ללמוד תורה לשמה, זה מאמר חז"ל שנאמר עליו, בשבילו, נכתב עבורו, הוא עצמו צריך ללמוד עכשיו תורה לשמה, ועל ידי כך הוא יזכה לדברים הרבה. וכן כל מאמר חז"ל באשר הוא. לא פעם הוא היה מצטט מאמר חז"ל ופורץ בבכי מרוב התרגשות, שככה חז"ל אומרים עליו…
"צורת ההסתכלות הזאת היתה חלק ממנו. כך הוא חי, וכך הוא היה מושפע מכל דבר תורה שלמד, וכך גם השפיע על תלמידיו ועל בני משפחתו.
"הוא היה מחבב מאוד את השיר המוכר 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא', כי המילים הללו מבטאות את התחושה שליוותה אותו בלי הפסקה. היתה לו רק טענה אחת על השיר הזה: "למה מדגישים שוב ושוב "אנא אנא עבדא", היו צריכים לומר "אנא עבדא עבדא", הדגש צריך להיות על 'עבדא' זה העיקר…".
"גם כשהיה אומר 'בריך שמיה דמרא עלמא' בפתיחת ההיכל, היה מתרגש מאוד כשהגיע למילים אלו 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא', במיוחד בשבתות, וביתר שאת בפתיחת ההיכל ביום הכיפורים, אז הוא ממש היה נמס מרוב התרגשות באמירת המילים הנשגבות הללו".
"כי זאת היתה המהות של כל חייו, עבד ה', מבחינתו להיות עבד ה' זה היה העיקר, וכל סדר היום שלו נע סביב זה".
משקיבלו את אותה תשובה כך וכך פעמים, אמר תלמיד אחד: "אבל השולחן ערוך כתב דיני טעות בתפילה, שמע מינה שצריך לברר מה עושים במקרה כזה, כי ייתכן שאדם ישכח!"
חכם שלום חייך: "השולחן ערוך כתב את זה למבולבלים, אתם תהיו מיושבים בדעתכם ולא תצטרכו להגיע לדיני טעות בתפילה".
לבסוף גם גילה: "ואני, אף פעם לא הוצרכתי להלכה הזו בשולחן ערוך. מעולם לא קרה שטעיתי בנוסח התפילה או שכחתי איזו הוספה או שינוי. אף פעם!"
(מתוך שיחת הגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט״א – הובא בקובץ גיליונות)
"סבא היה איש אשכולות, כמו שחז"ל אומרים 'איש שהכל בו'. הוא היה בקי בכל חלקי התורה, היה רב רבנן, העמיד תלמידים הרבה, עמד בראש בד"ץ 'נוה ציון' ומערך הכשרות שעל ידו, הוא היה חבר במועצת חכמי התורה ולימים נשיא המועצה, היה מעורב בהחלטות ציבוריות הרות גורל ועוד ועוד.
"אבל החלק המרכזי והעיקרי בחייו היה מסירת השיעורים. כל סדר היום שלו נע סביב ציר מסירת השיעורים, והוא היה מוסר שיעורים שבעה ימים בשבוע, גם בימי שישי וגם בשבתות, בלי הפסקה. בחלק מימי השבוע היה מוסר יותר משיעור אחד.
"כבר בגיל 23 התמנה למסור שיעורים בישיבת 'פורת יוסף', והוא המשיך בכך עד לפטירתו בגיל 91. ומעניין לציין, שאף פעם לא הסתמך על כך שהוא יודע את הסוגיא מהמחזור הקודם שלמדו אותה, אלא תמיד הכין את השיעורים כאילו זאת הפעם הראשונה.
"פעם אחת, בעת רצון, קרא לי סבא זצ"ל, ושאל אותי: 'תגיד, כשאתה אומר בתפילה 'לשמוע ללמוד וללמד', מה אתה מכוון כשאתה אומר 'ללמד'???'.
"אמרתי לסבא, שאני מכוון שאזכה ללמוד את הסוגיא בצורה כל כך טובה, עד שהיא תהיה סדורה על לשוני ואוכל ללמד אותה לאחרים בבהירות מלאה.
"אמר לי סבא, לא! זה לא הפשט. ככה לא מלמדים תלמידים! אתה יודע איך מלמדים תלמידים? אני אספר לך… אני נכנס לשיעור, ואני לומד את הסוגיא יחד עם התלמידים. מה שקשה להם, קשה גם לי, מה שקשה לי קשה גם להם. לומדים ביחד, ועל זה אמרו חז"ל: 'מתלמידי יותר מכולם', על זה צריך להתפלל כשאתה אומר 'ללמד', שתזכה לשבת עם התלמידים וללמוד איתם באופן כזה שיהיה 'מתלמידי יותר מכולם'…
"כעין זה שמעתי שפעם בא אליו ר"מ בישיבה, שהיו לו את כל הכישורים הנדרשים. הוא היה תוסס, שמח מאוד, הבחורים מאוד אהבו אותו, והיתה לו בהירות גדולה והסברה נפלאה, ובכל זאת, הוא לא הצליח במסירת השיעורים.
"תינה אותו ר"מ את צערו בפני הסבא זצ"ל, ושאל אותו: 'איפה אני טועה? מה אני יכול לשפר כדי שהשיעורים שלי יהיו מוצלחים יותר???'
"שאל אותו הסבא: 'אמור לי, כשאתה מציג בפני התלמידים קושיא במהלך השיעור, היא כואבת לך? אתה סקרן לדעת מה התשובה???', ענה הר"מ, מה פתאום? הרי הכנתי את השיעור, אני כבר יודע את התשובה, זה התלמידים שלי שצריכים להיות סקרנים, לא אני… השיב לו סבא: 'זאת הטעות שלך. אם הקושיא תכאב לך, היא תכאב גם לתלמידים שלך, ואם הקושיא תכאב להם, הם יהיו סקרנים לדעת מה התירוץ, וכשהם ישמעו את התירוץ הם ישמחו בו. אל תלמד אותם! תלמד איתם ביחד את הסוגיא, ותראה שהם מתחברים אליך ואל הסוגיא בצורה מיוחדת במינה'.
"על זו הדרך היה מבאר גם את מאמר חז"ל: 'אם הרב דומה למלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיהו', הוא אמר מה זה מלאך? מלאך זה 'עומד', לא 'הולך', כמו שכתבו ו'נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' והכוונה על המלאכים. והיה מבאר שהרב צריך להיות 'עומד' באותו המקום של התלמידים, ולא מעליהם. אם התלמידים עומדים, גם הוא צריך לעמוד יחד איתם באותו המקום. לעומת זאת רב שרואה את עצמו 'מהלך', ורוצה להתעלות כל הזמן, גם אם התלמידים שלו נשארים מאחור, הרי זה עושה את מלאכת ה' רמיה רח"ל".
***
"כשפרצה מגפת הקורונה והיה חשש גדול מפני הדבקה ל"ע, נסגרו היכלי התורה, וגם ישיבת 'פורת יוסף' נאלצה לסגור את שעריה.
"עבור סבא היה זה צער גדול מאוד, כי הוא הורגל במסירת שיעורים מזה כ-70 שנה באופן יומיומי, וכעת נלקח ממנו התענוג הזה, שהיה משוש לבו ועיקר חייו. מעבר לצער הפרטי שלו, הוא דאג מאוד לעתידם של הבחורים, שנשלחו הביתה לתקופה ממושכת ונותקו מהבית הרוחני שלהם, הישיבה. באותם ימים ראו אותו כמה וכמה פעמים בוכה בדמעות שליש, מדאגה עמוקה לעולם התורה.
"באו בני המשפחה ואמרו: מה הבעיה? יש היום קווי שיעורים לרוב, ישימו לסבא מיקרופון שמחובר לטלפון, וכך ישדרו שיעורים לתלמידים.
"אבל סבא לא הסכים… 'זה נקרא למסור שיעור?', הוא שאל ברצינות, 'איפה התלמידים? איך אפשר לדבר לפלסטיק? הוא לא שואל שאלות, הוא לא מבין מה אני אומר לו, אני לא יכול לדבר לפלסטיקים. אני צריך תלמידים שישבו מולי ויאזינו לשיעור!!!'.
"כשראו עד כמה גדול צערו, עשו מאמצים מרובים, והצליחו לייצר כמה 'קפסולות' – תאים מחולקים באמצעות יריעות ניילון כמנהג הנפוץ באותם ימים, וכך יכול היה למסור שיעור לתלמידי חיים, שאומנם היו מעבר לפלסטיק, אבל בכל זאת, תלמידים של ממש…
"גם בערוב ימיו, בחודשים האחרונים לחייו, אמרו לו שהוא צריך להיכנס לבית החולים לכמה ימים כדי לעבור טיפול חשוב בגלל הכאבים העזים ברגליו. היה זה בחודש תמוז, סבא בדק עם הרופאים אם אפשר לדחות מעט את הטיפול, ואמרו לו שזה לא מאוד דחוף. הוא אמר שהוא רוצה לעבור את הטיפול רק אחרי תשעה באב, כשהתלמידים יוצאים לבין הזמנים, כדי שהוא לא יפסיד את מסירת השיעור, ואכן זכה להשלים את זמן הקיץ. בח' באב עוד מסר שיעור, ובתשעה באב פינו אותו לבית החולים".
**
"דרכו של הסבא היתה למסור שיעורים גם לבוגרי הישיבה, הוא היה מגיע לשיעורים יחד עם המשגיח הגה"צ רבי משה חיים שלנגר זצ"ל, ומוסר שיעור לבוגרים בירושלים, ולאחר מכן שיעור אחר לבוגרים בבני ברק, והיה מכין שיעור מיוחד עבור כל קבוצה.
"שאלו אותו, ילמדנו רבינו, הרי הבוגרים שנמצאים בבני ברק, לא שמעו את השיעור שהרב מוסר לבוגרים בירושלים, אלו אנשים אחרים, אם כן הרב יכול למסור את אותו שיעור בירושלים, ולאחר מכן בבני ברק. למה צריך להכין שני שיעורים נפרדים?
"השיב סבא בתמיהה, 'מה זאת אומרת? הרי גם המשגיח מגיע איתי ביחד לשני השיעורים, מה אתם רוצים שאני אמסור שיעור בבני ברק, כולם ייהנו ורק המשגיח ישתעמם??? אני חייב להכין שיעור חדש, במיוחד לכבודו!'…
"מורי חמי, בנו ממלא מקומו הגאון רבי שמעון הכהן שליט"א, סיפר לי שבצעירותו הוא חשב לתומו שהאבא מונח תמיד בסוגיא אותה הוא לומד, ואף שהוא תלמיד חכם מופלג, הוא חייב להתכונן לפני שהוא מוסר שיעור בסוגיא כלשהי.
"פעם אחת הוא נקלע עמו לשבת בטבריה, ושמה פתאום ביקשו ממנו למסור שיעור, בהתראה של שעתיים בלבד. לא היו לו ספרים כדי להכין שיעור, אבל הוא לא דחה את ההזדמנות למסור שיעור נוסף. בהגיע השעה הנקובה, עלה למסור את השיעור, ודיבר במשך שעה ארוכה בענייני פיקוח נפש, שיעור בנוי לתלפיות המבוסס על גאונות וידע עצום, בעיון נפלא והכל אחרי הכנה מזורזת במשך שעתיים בלבד ובלי שום ספר. השיעור הודפס לאחר מכן בספרו 'דובר שלום'.
"שאלו אותו, מאחר והרב יודע כמובן את הסוגיות הנלמדות ישר והפוך, למה הרב מתכונן בכל פעם מחדש למסירת השיעור, והוא השיב במתק לשונו: 'מה אתם חושבים? למסור שיעור זה כמו למסור הרצאה? חס וחלילה. אם זה היה המצב, הייתי שם בפני התלמידים שלי 'טייפ' עם הקלטה מהשיעור שמסרתי במחזור הקודם, ופונה לי לעיסוקי האחרים'.
"כשאני יושב בשיעור, אני אומר מה אמר רבי עקיבא איגר, ואז אני שואל את התלמיד שיושב לפני, איך הבנת את מה שרבי עקיבא איגר אומר? תסביר לי בבקשה. התלמיד אומר את מה שהוא הבין, ואני אומר לו איך אני הבנתי, וביחד אנחנו מבררים ומלבנים את העניין. אני לומד יחד איתם, ולכן אני צריך להתכונן, לנסות להבין למה רבי עקיבא איגר אמר כך ולא אחרת!
"כשלושה שבועות לפני שהועם הנזר והוסרה העטרה, דיברתי עם סבא על הסוגיא שלמדתי באותם ימים, דיברנו על הסבר בדברי הר"ן, ותוך כדי הדברים אמר סבא זצ"ל סברא עמוקה, מיד הראיתי לו שאת הסברא הזאת אומר הרא"ש.
"הוא אמר לי בחיוך: 'אתה רואה? אני רא"ש!', ואז הוא דפק עלי בחביבות ואמר לי, 'ככה צריכים ללמוד, בעיון, כל דבר לדעת, לחשוב על הסיבה על השורש. לא להסתפק בלימוד שטחי'…
"בשבת מברכין של חודש אב, הוא מסר את השיחה האחרונה שלו בישיבה, בשבת מברכין חודש אב, ואף שבאותה תקופה כבר היה מתפלל בבית, באותה הפעם הוא בא לישיבה ומסר שם את השיחה. הנושא של אותה שיחה היה על לימוד הגמרא בעיון, ואמר שמה שאמרו חז"ל שלא חרבה ירושלים אלא על שלא עסקו בתורה, הכוונה שלא למדו בעיון כנדרש.
"לאחר מכן ראינו שבכתבים שכתב לפני מסירות השיעור הוא הוסיף משפט חריף מאוד שאותו לא אמר בשיעור: 'מי שלא לומד גמרא בעיון – לא חי עם הקב"ה!'…
"אגב כך אציין שפעם אמר סבא בגילוי לב, שהוא לא אומר בשיחת המוסר שלו רעיונות ונושאים שהוא לא בדרגה שלהם. כשהוא רוצה לומר משהו לתלמידיו, הוא בודק את עצמו האם אני עומד בסטנדרט הגבוה הזה, שאני דורש מהתלמידים שלי? אם הוא הרגיש בעצמו שיש לו מה להשתפר בתחום לפי רום דרגתו, הוא קודם היה 'מתקן' את עצמו ורק אחר כך מדבר על כך עם התלמידים".
**
"נקודה נוספת שאני רוצה להאיר בהקשר זה", מוסיף הנכד הרב ישועה, "זה הנושא של 'תורת אמת'. סבא גדל על ברכי החכמים בישיבת 'פורת יוסף' שאביו היה אחד מראשיה, ושבה למד ולימד כל ימי חייו. לישיבה היה סגנון לימוד ספרדי שורשי, בהעמקה גדולה, בדרך שונה מהמקובל בעולם הישיבות הליטאי.
"הוא למד ולימד כל ימי חייו בשיטה הזאת, אבל זה לא הפריע לו לעיין בספרים וללמוד גם בדרכים אחרות. לא זו בלבד, אלא שכשהוא ראה שיש בישיבה תלמידים שרוצים ללמוד גם בשיטה הליטאית לצד השיטה הספרדית, לא רק שהוא לא מנע זאת מהם אלא אפילו הכניס לישיבה אנשי צוות חדשים שילמדו גם בדרכים אחרות.
"כשהכניס את הגאון רבי גבריאל טולידנו זצ"ל ללמד בישיבה, הוא נכנס ביום הראשון לשמוע את השיעור יחד עם התלמידים. הרב טולידנו חשב לתומו שראש הישיבה בא לכבד אותו, למחרת שוב הגיע חכם שלום וישב בשיעור, אחרי מספר ימים פנה אליו הרב טולידנו בשאלה: 'האם כבודו בוחן אותי, לראות אם אני יודע למסור שיעורים? אולי ראש הישיבה לא מרוצה מהאופן שבו אני מוסר שיעורים? למה הרב בא ויושב כל יום בשיעור שלי?'.
"ענה לו סבא: 'חלילה וחס! אתה הרי למדת אצל מרן הרב שך, נכון? אז אני פשוט רוצה לראות איך הרב שך לומד את הסוגיא הזאת, מה הדגשים שלו, איך הוא מיישב את השאלות שלו. בגלל זה אני יושב בשיעורים שלך!!!'…
"כמו כן, למרות שגדל בין חכמי הספרדים והיה בעצמו לאחד מהם, הוא היה ביחסי קרבה עם כל גדולי הספרדים בארץ הקודש, במשך עשרות רבות של שנים, ובכל זאת לא משך ידו גם מקרבה עם גדולי האשכנזים, לא פעם היה עולה לרב שך לשאול אותו שאלות, הוא היה שואל רבות גם את מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ועוד.
"הוא חיפש תורת אמת, בשיטה הזאת, בשיטה אחרת, זה לא משנה, כל עוד זה תורת אמת, הוא היה צמא לדעת וללמוד, להכיר עוד דרך ועוד גישה, לשמוע איך לומדים את הגמרא הזאת במקום פלוני ואיך התייחסו לקשיים שיש בסוגיא ההיא בישיבה אחרת.
"נאמן לדרכו, שהוא לא בא ללמד לאחרים, אלא ללמוד איתם, כך המשיך כל ימי חייו ללמוד וללמוד, וגם כשהיה רבן של ישראל, והנהיג ביד רמה את כל יהדות המזרח, לפעמים בתקיפות ובמלחמה ללא חת, הוא נשאר תלמיד שממשיך ללמוד ולהיות צמא לידע, עד זקנה ושיבה.
"יהי רצון שנזכה להידבק בו מעט, ולקחת מעט מזעיר ממעלותיו הנשגבות".
קבוצת תלמידים עלו בחול המועד פסח השנה לביקור חג אצל מרן הגר״ש כהן זי״ע. בשיחתם עלה הנידון של הזכרת מוריד הטל, והעצה הכתובה בפוסקים שיאמר האדם תשעים פעם 'מוריד הטל', ובזה מועיל שלא ישכח ולא יטעה.
שאלו השואלים, האם כוונת העצה היא לומר מ'אתה גיבור' תשעים פעם, או שאין צריך מתחילת הברכה אלא די לומר מוריד הטל גרידא תשעים פעם.
השיב ראש הישיבה: "תכוון בתפילה, ולא תטעה".
שאלו בשנית: "ואם אדם מכוון וחושש מטעות, מה יעשה?"
השיב: "שישים לב איך לכוון ואז לא יטעה".
המשיכו ושאלו בשלישית, ועדיין אותו מענה – "שהאדם יזהר וישים לב למה שהוא אומר, ולא יטעה".
"בימי בין המצרים הוא נוהג היה לומר תיקון חצות בצהרי היום בישיבה יחד עם הבחורים, אבל בשנתיים האחרונות היה אומר את תיקון החצות בביתו ביחידות. בישיבה הוא היה אומר את תיקון החצות ברגש רב, אבל הוא היה שומר על איפוק במידה רבה.
"פעם אחת נכנס אחד הנכדים לביתו בצהרי היום, בתקופת 'בין המצרים', ונחרד לראות שסבא יושב בסלון ובוכה בכי תמרורים. הוא רץ לסבתא ושאל אותה מה קרה לסבא, למה הוא בוכה? האם אירע אסון חלילה? אולי הוא סובל מכאבים עזים? אבל סבתא לא היתה צריכה לגשת ולבדוק כדי לדעת… "תסתכל מה יש על השולחן לפניו, ותדע למה הוא בוכה", אמרה לנכד. הוא התקרב בחשאי וראה שבאמת פתוח לפניו סידור, בסדר אמירת תיקון חצות.
הרב ישועה מסביר מדוע בכה הסב בכי תמרורים למרות שכולנו רואים את אותם מאמרי חז"ל ולא בוכים כמוהו: "כשאנחנו לומדים או מצטטים מאמר חז"ל כלשהו, בדרך כלל אנחנו מתייחסים לזה כאל משהו חיצוני שכדאי לנו ללמוד ממנו", מסביר הנכד.
"אבל כשהוא היה לומד מאמר חז"ל או מזכיר מאמר חז"ל בדרשה שלו, זה היה כאילו שהמאמר הזה נאמר במיוחד בשבילו. מה זאת אומרת כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה? זה לא איזו המלצה חכמה כזאת שכדאי ללמוד תורה לשמה, זה מאמר חז"ל שנאמר עליו, בשבילו, נכתב עבורו, הוא עצמו צריך ללמוד עכשיו תורה לשמה, ועל ידי כך הוא יזכה לדברים הרבה. וכן כל מאמר חז"ל באשר הוא. לא פעם הוא היה מצטט מאמר חז"ל ופורץ בבכי מרוב התרגשות, שככה חז"ל אומרים עליו…
"צורת ההסתכלות הזאת היתה חלק ממנו. כך הוא חי, וכך הוא היה מושפע מכל דבר תורה שלמד, וכך גם השפיע על תלמידיו ועל בני משפחתו.
"הוא היה מחבב מאוד את השיר המוכר 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא', כי המילים הללו מבטאות את התחושה שליוותה אותו בלי הפסקה. היתה לו רק טענה אחת על השיר הזה: "למה מדגישים שוב ושוב "אנא אנא עבדא", היו צריכים לומר "אנא עבדא עבדא", הדגש צריך להיות על 'עבדא' זה העיקר…".
"גם כשהיה אומר 'בריך שמיה דמרא עלמא' בפתיחת ההיכל, היה מתרגש מאוד כשהגיע למילים אלו 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא', במיוחד בשבתות, וביתר שאת בפתיחת ההיכל ביום הכיפורים, אז הוא ממש היה נמס מרוב התרגשות באמירת המילים הנשגבות הללו".
"כי זאת היתה המהות של כל חייו, עבד ה', מבחינתו להיות עבד ה' זה היה העיקר, וכל סדר היום שלו נע סביב זה".
משקיבלו את אותה תשובה כך וכך פעמים, אמר תלמיד אחד: "אבל השולחן ערוך כתב דיני טעות בתפילה, שמע מינה שצריך לברר מה עושים במקרה כזה, כי ייתכן שאדם ישכח!"
חכם שלום חייך: "השולחן ערוך כתב את זה למבולבלים, אתם תהיו מיושבים בדעתכם ולא תצטרכו להגיע לדיני טעות בתפילה".
לבסוף גם גילה: "ואני, אף פעם לא הוצרכתי להלכה הזו בשולחן ערוך. מעולם לא קרה שטעיתי בנוסח התפילה או שכחתי איזו הוספה או שינוי. אף פעם!"
(מתוך שיחת הגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט״א – הובא בקובץ גיליונות)
יצחק כהן הי"ו
Well-known member
א. אזכרה לחכם שלום ביום שני הבא בישיבת פורת יוסף גאולה בהשתתפות גדולי ישראל הספרדים והאשכנזים כאחד.
(נראלי בשעה: 7:30)
ב. יום שלישי (יום לאחר מכן) בבניני האומה גדולי ישראל לצד זמרים סיומי מכתות
לבקר בהיכלו, (ישיבות קטנות)
עוד עדכונים בהמשך
(נראלי בשעה: 7:30)
ב. יום שלישי (יום לאחר מכן) בבניני האומה גדולי ישראל לצד זמרים סיומי מכתות
לבקר בהיכלו, (ישיבות קטנות)
עוד עדכונים בהמשך
לקראת יום יארצייט למרן רשכבה"ג ראש הישיבה זצוק"ל ביום שישי יתקיים אי"ה עלייה לקברו, בשעה 9:00 עצרת תפילה בקברו.
אי"ה ביום שני יתקיים עצרת הספדים במלאות שנה לפטירתו של מרן זצוק"ל בהיכל ישיבת פורת יוסף גאולה במעמד מרנן ורבנן גדולי ישראל מרן הראש"ל חברי מועצת חכמי וגדולי התורה ראשי ישיבות דיינים רבני ערים ואישי ציבור נכבדים המעמד יתקיים בשעה 19:00 בדיוק ויוקרן במוקדים רבים ברחבי הארץ. פרטים נוספים בהמשך.
כמו כן יצא לאור ספר מראה כהן במהדורה מפוארת קורות חייו ותמונות נדירות. במחיר 45 ש"ח ניתן להשיג בטלפון 0548450308 0504100539 וכן בכניסה לציון מחר ביום שישי.
אי"ה מבקשים מהציבור הרחב לעדכן כאן פרטים על הספדים בכל רחבי הארץ.
נערך לאחרונה:
תלמיד מהרש"ך
Active member
ממכון שבתו השגיח
Well-known member
ביום שני תתקיים העצרת המרכזית בפורת יוסף
בהשתתפות רה"י חכם משה
מרן הראשל"צ.
הרב זעפרני
הרב סופר
הרב דוד כהן.
הרשימה עדיין לא סופית.
בהשתתפות רה"י חכם משה
מרן הראשל"צ.
הרב זעפרני
הרב סופר
הרב דוד כהן.
הרשימה עדיין לא סופית.
ממכון שבתו השגיח
Well-known member
פורת יוסף
אושרי רביב
Well-known member
שם הקובץ: הספד שלום כהן..... ???????????????????????????????
ממכון שבתו השגיח
Well-known member
מחילה שלחו לי והעלתי.
לא שמתי לב לשם הקובץ.
לא שמתי לב לשם הקובץ.
אושרי רביב
Well-known member
תוקן.
רבי יעקב חיים? חידוש!
הגאון הגדול ראש הישיבה חבר מועצת חכמי התורה רבי אברהם סאלים שליט"א על מרן רשכבה"ג ראש הישיבה זצוק"ל
נושאים דומים בפורום
