בני קיני איך מביאים וקורין למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו (כו ג)

בתוס' בבא בתרא פא. הביאו מהתוספתא בדעת רבי יהודה, שגר שהוא מבני קיני חותן משה מביא וקורא מפני שהוא יכול לומר "נשבע ה' לאבותינו לתת לנו", שהרי ניתן להם דושנה של יריחו. והקשה הגאון רבי צבי אליהו שטיינברג שליט"א, הרי דושנה של יריחו ניתן להם רק עד שיבנה בית המקדש, וכיון שניתן להם לזמן אם כן הוי קנין פירות, וכמ"ש הר"ן בנדרים כט. שכל קנין שאינו לעולם הוי קנין פירות, וקשה למ"ד שקנין פירות לאו כקנין הגוף, דסבירא ליה בגיטין מז: דהמוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא, אם כן גם בני קיני שיש להם רק קנין פירות לא יקראו, ועי' הר צבי עה"ת פרשת בהעלותך מש"כ בקושיא זו.

ואולי יש לומר, דבאמת אם בני קיני יביאו מדושנה של יריחו אינם קורין, אלא שאם יש לגר מבני קיני קרקע בקנין גמור, כגון שירש את אשתו הישראלית, אז מביא וקורא מקרקע זו שהיא שלו לגמרי, ואע"פ ששאר גר אינו מביא וקורא בכה"ג, כיון שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, י"ל דלענין אמירת "לתת לנו" לכו"ע די בנתינה של קנין פירות אע"פ שאינה כקנין הגוף, דעכ"פ קיבלו במתנת הארץ.

עוד יש לומר, דהנה בספרי פרשת ראה פיסקא ס"ב פליגי תנאי על הפסוק "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים", דרבי שמעון סובר שעלו כשנבנה הבית והוצרכו לפנות את דושנה של יריחו, ורבי יהודה סובר שעלו משום שהלכו משם ללמוד תורה אצל יעבץ. וכתב בפירוש המיוחס לראב"ד על הספרי, דשמא לרבי יהודה ניתנה לבני יתרו דושנה של יריחו לגמרי על פי הדיבור, ולא רק עד בנין הבית. וא"כ ניחא, דרבי יהודה לשיטתו שעל פי הדיבור ניתן להם לעולם, ואם כן אין זה קנין פירות.​

 

[גרינפלד]

ואולי יש לומר, דבאמת אם בני קיני יביאו מדושנה של יריחו אינם קורין, אלא שאם יש לגר מבני קיני קרקע בקנין גמור, כגון שירש את אשתו הישראלית, אז מביא וקורא מקרקע זו שהיא שלו לגמרי, ואע"פ ששאר גר אינו מביא וקורא בכה"ג, כיון שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, י"ל דלענין אמירת "לתת לנו" לכו"ע די בנתינה של קנין פירות אע"פ שאינה כקנין הגוף, דעכ"פ קיבלו במתנת הארץ.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה בפרשת ראה הובאו דברי הרמב"ן בבבא בתרא פא. דבאמת היה ראוי שהגרים יטלו חלק בארץ מפני שנחשבים בני אברהם, שהוא אב המון גוים, אלא דגזה"כ היא שהארץ נתחלקה ליוצאי מצרים או באי הארץ, והוו להו הגרים כמו טפלים [ובכפות תמרים סוכה לח. כ' דמה"ט לעת"ל יהיה לגרים חלק בארץ]. וכעין זה משמע בספרי וזאת הברכה פיסקא שנ"ב שאמר לו יתרו למשה למחר כשמחלקים את הארץ לשבטים לא יתנו לי חלק בארץ, והיינו דמשום שא"י נתחלקה לשבטים והגרים אינם משום שבט לכן לא קיבלו.

ולפי"ז יש לחקור במקום שלא נתחלק לשבטים, ועדיין כל ישראל שותפים בו, האם יש לגרים ג"כ חלק בו, כגון ירושלים שלא נתחלקה לשבטים, או כל א"י קודם שחלקוה לשבטים עי' יומא יב. "כבשו אותה ולא חלקוה לשבטים", ובתוס' ישנים שם דמשמע שדינו כשל שותפין [אמנם בראב"ד והר"ש על התו"כ ריש פרשת בהר לפי פירושם השני שם משמע דהוי הפקר, שכתבו דקודם חילוק היה פטור מן המעשר מטעם הפקר, אך י"ל דאין הכוונה שהמקום הוא הפקר ממש, אלא דכיון דכולם היו שותפין ואין שייך לעשות חלוקה על כל תבואה בין כל ישראל, על כן כך היה התנאי ביניהם שכל אחד יכול ליטול מה שרוצה, וממילא נתמעט מדכתיב ובא הלוי וגו' כי אין לו חלק, דיד הכהנים והלויים היו שוים בו].

ומעתה יש לדון האם אז היה חלק גם לגרים בזה, ולפי מה שנתבאר י"ל דשפיר היה להם חלק, דכיון דזה שנתחלקה לשבטים הוא המפקיע מהם את הנחלה, אבל בל"ז גם הם בני ישראל והארץ מוחזקת להם מאבותיהם, על כן רק לאחר שנתחלק לשבטים נמצאו הם מבחוץ. ובחלקים שלא נתחלקו לשבטים היה גם להם חלק מחמת עצמם. ושוב ראיתי שכן כתב בספר זכר לחגיגה (זכר לפתח אות ט') להוכיח מהא דאמרינן במגילה כא. וביומא שם דלמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים אין משכירין בתים בירושלים, וקשה דמ"מ לגרים יהיה מותר להשכיר כיון שהם לא נטלו חלק בארץ, ועל כרחך דכל זמן שלא נתחלקה לשבטים גם להם יש חלק.

ולפי"ז אולי יש מקום לומר, דנמצא דדושנה של יריחו שלא נתחלק לשבטים, כל זמן שלא נתחלק היה בו לגרים חלק ממש, ואמנם מה שניתן כולו לבני קיני היה זה בתורת מתנה בעלמא, אבל עכ"פ לפי חלקם המגיע להם בתוך שאר ישראל היה זה ממש שותפות בעצם הקנין הגוף, ואמנם כאשר חילקו לשבטים חל הפקעה על זה, אבל מ"מ עד אז הוי קנין הגוף, וכיון שגם ישבו שם בפועל ונהנו מזה, שפיר יכולים לומר "לתת לנו" על זה [משא"כ שאר גרים, שלא ישבו שם].

ומיושב לפי"ז גם איך יכולים לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו, דלכאורה קשה הרי מה שקבלו דושנה של יריחו לא היה מכח השבועה לאברהם אלא מתנה מבני ישראל אך לפי מה שביארנו כל זמן שלא נתחלקה לשבטים יש לבני קיני חלק בזה בתורת שותפות עם כל ישראל בתורת נחלה גמורה, ומכח השבועה לאברהם אבינו, וכיון שניתנה להם וישבו שם ונהנו מזה בפועל, שפיר קרי ביה "לתת לנו".​