כתב השו"ע (יו"ד סי' שצט ס"ג): אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל ונהג בהם גזירת שבעה הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים אפי' חל יום שביעי בערב הרגל דמקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן ומותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב הרגל. הגה: סמוך לחשיכה (טור) ובערב פסח מותר בכל אחר חצות דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך ועדיף שיגלח קודם חצות הואיל ואחרים אסורים לגלח אחר חצות (תשובת ר"י מינץ ס"ד).
וכתב הגר"א (סק"ט): ובע"ש כו'. נראה דחשיב [ערב פסח] כמו מועד דקרא חשבו בתוך המועדים וכן מדמי בגמרא פ"ד דפסחים (נ"ה ב') ובפ"ב דמ"ק.
ולכאורה כוונת הגר"א לפסוק באמור. ולכאורה גם בפרשת פנחס (כח, טז) "ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה'".
ובדרשו (סי' תקמח הע' 39) הובא: וכן כשחל ערב פסח בתוך השבעה, כתב החכמת אדם (כלל קסט ס"ג) שאינו נוהג מנהגי אבלות לאחר חצות, ומותר אז בנעילת נעלים ובישיבה על כסא, כיון שהוא כיום טוב לכל דבר. מאידך, הגר"ש גאנצפריד (הובא בלחם הפנים שעל הקיצור שו"ע סי' רכ ס"ד) כתב שאין להקל בזה אלא בדיני אבלות של השלושים, דהיינו כשחל ערב פסח ביום השביעי ואילך, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קעג) נקט העיקר לדינא כדעת החכמת אדם, וכן הגר"ש דבליצקי (קובץ בית אהרן גליון ק עמ' צח) כתב שכן הרגילות להורות בזמנינו [וראה מה שכתב שם בזה].
וכתב הגר"א (סק"ט): ובע"ש כו'. נראה דחשיב [ערב פסח] כמו מועד דקרא חשבו בתוך המועדים וכן מדמי בגמרא פ"ד דפסחים (נ"ה ב') ובפ"ב דמ"ק.
ולכאורה כוונת הגר"א לפסוק באמור. ולכאורה גם בפרשת פנחס (כח, טז) "ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה'".
ובדרשו (סי' תקמח הע' 39) הובא: וכן כשחל ערב פסח בתוך השבעה, כתב החכמת אדם (כלל קסט ס"ג) שאינו נוהג מנהגי אבלות לאחר חצות, ומותר אז בנעילת נעלים ובישיבה על כסא, כיון שהוא כיום טוב לכל דבר. מאידך, הגר"ש גאנצפריד (הובא בלחם הפנים שעל הקיצור שו"ע סי' רכ ס"ד) כתב שאין להקל בזה אלא בדיני אבלות של השלושים, דהיינו כשחל ערב פסח ביום השביעי ואילך, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קעג) נקט העיקר לדינא כדעת החכמת אדם, וכן הגר"ש דבליצקי (קובץ בית אהרן גליון ק עמ' צח) כתב שכן הרגילות להורות בזמנינו [וראה מה שכתב שם בזה].
