בב"מ (לב, ב) הובא בגמ' נידון אי צער בעל חיים דאורייתא. ושמעתי להקשות מדוע לא הוכיחו משילוח הקן, שטעם הציווי על כך הוא בגלל צער בעלי חיים, ועי' רמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק מח) ורמב"ן (כב, ו) שנחלקו בטעם מצוות שילוח הקן אם הוא משום צער בעלי חיים, והחת"ס בתשובה (או"ח סי' ק) הביא מהזוהר שטעם המצווה אינו משום צער בעלי חיים.
ור' חיים פלטיאל הקשה מ"לא תחסום שור בדישו". ועי' שטמ"ק (ב"מ שם) שיש ראשונים שסוברים שזה המקור למ"ד דאורייתא. ויש לדחות שכאן יש סברא שכיון שהוא עובד מגיע לו, עיי"ש.
עוד הקשה ר"ח פלטיאל לפי ההלכות גדולות שטעם "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו" הוא משום שהשור מעלה גרה והחמור מצטער שאין לו אוכל כעת, שאין זה בדווקא, דא"כ נפשוט מהכא דצער בע"ח דאורייתא.
אגב רש"י (שבת קכח, ב ד"ה צער בע"ח) כתב שלמ"ד צער בע"ח דאורייתא, המקור הוא ממצוות פריקה. ועי' רעק"א (פסחים כב, ב) שלפי"ז יש לזה כח של עשה ויכול לדחות לאו.
ור' חיים פלטיאל הקשה מ"לא תחסום שור בדישו". ועי' שטמ"ק (ב"מ שם) שיש ראשונים שסוברים שזה המקור למ"ד דאורייתא. ויש לדחות שכאן יש סברא שכיון שהוא עובד מגיע לו, עיי"ש.
עוד הקשה ר"ח פלטיאל לפי ההלכות גדולות שטעם "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו" הוא משום שהשור מעלה גרה והחמור מצטער שאין לו אוכל כעת, שאין זה בדווקא, דא"כ נפשוט מהכא דצער בע"ח דאורייתא.
אגב רש"י (שבת קכח, ב ד"ה צער בע"ח) כתב שלמ"ד צער בע"ח דאורייתא, המקור הוא ממצוות פריקה. ועי' רעק"א (פסחים כב, ב) שלפי"ז יש לזה כח של עשה ויכול לדחות לאו.