עלים לתרופה:
וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (יג, כה). רש"י הק' הביא דברי המדרש תנחומא (סי' ח): "והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא (עי' מגילה ג.), ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות ליום (פסחים צד.), הרי מהלך ארבעים יום [רק] מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה? אלא שגלוי לפני הקב"ה שיגזור עליהם יום לשנה' (להלן יד, לד), קצר לפניהם את הדרך".
הגה"ק רבי אלעזר פלעקלס זצ"ל ראב"ד פראג יצ"ו הביא בספרו 'חזון למועד' (חזיון ג) דברי ה'חסד לאברהם' (מעין ג נהר ג) שכתב אודות שיעור ארץ ישראל בימינו אחר חורבן בית המקדש: "ודע ששיעור ארץ ישראל מהלך ארבע מאות פרסה, ועכשיו לא נשאר אלא מאה על מאה, שהוא חצי חלק שמיני", וכתב על זה ב'חזון למועד' (שם): "לפי זה אין כל חדש תחת השמש, מה שיהיה כבר היה לעולמים, והיה מהלך ארץ ישראל קודם לכן (-קודם שנכנסו בני ישראל לארץ) מאה על מאה פרסה, שהוא מהלך עשרה ימים לפי החשבון עשרה פרסאות ליום. אמור מעתה חושבנא דדין כחושבנא דדין, שהלכו וסבבו כל ארץ ישראל לארבע רוחות בארבעים יום, ובדקדוק גדול מאמר הכתוב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום".
ולכאורה ביאור הדברים ע"פ גיטין (נז, א) שכתוב ארץ צבי, שכשישראל עליה מתרחבת,
וס"ל לר"א פלעקלס [בעל התשובה מאהבה] שכשהגויים בה אין סיבה שתתרחב,
וכן ס"ל לאגרא דפירקא הובא במעינה של תורה על הפסוק במדבר לג, נד;
ושמעתי להקשות על רש"י שנקט לא כן,
ואולי נחדש בדעת רש"י שכשהיה את השליטה של הטומאה של השבעה עממין גם הייתה רחבה,
ורק אחרי שישראל השמידום - הארץ כבר קדושה, ורק בשביל ישראל היא מתרחבת ובגלות חוזרת להיות צרה.
וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (יג, כה). רש"י הק' הביא דברי המדרש תנחומא (סי' ח): "והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא (עי' מגילה ג.), ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות ליום (פסחים צד.), הרי מהלך ארבעים יום [רק] מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה? אלא שגלוי לפני הקב"ה שיגזור עליהם יום לשנה' (להלן יד, לד), קצר לפניהם את הדרך".
הגה"ק רבי אלעזר פלעקלס זצ"ל ראב"ד פראג יצ"ו הביא בספרו 'חזון למועד' (חזיון ג) דברי ה'חסד לאברהם' (מעין ג נהר ג) שכתב אודות שיעור ארץ ישראל בימינו אחר חורבן בית המקדש: "ודע ששיעור ארץ ישראל מהלך ארבע מאות פרסה, ועכשיו לא נשאר אלא מאה על מאה, שהוא חצי חלק שמיני", וכתב על זה ב'חזון למועד' (שם): "לפי זה אין כל חדש תחת השמש, מה שיהיה כבר היה לעולמים, והיה מהלך ארץ ישראל קודם לכן (-קודם שנכנסו בני ישראל לארץ) מאה על מאה פרסה, שהוא מהלך עשרה ימים לפי החשבון עשרה פרסאות ליום. אמור מעתה חושבנא דדין כחושבנא דדין, שהלכו וסבבו כל ארץ ישראל לארבע רוחות בארבעים יום, ובדקדוק גדול מאמר הכתוב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום".
ולכאורה ביאור הדברים ע"פ גיטין (נז, א) שכתוב ארץ צבי, שכשישראל עליה מתרחבת,
וס"ל לר"א פלעקלס [בעל התשובה מאהבה] שכשהגויים בה אין סיבה שתתרחב,
וכן ס"ל לאגרא דפירקא הובא במעינה של תורה על הפסוק במדבר לג, נד;
ושמעתי להקשות על רש"י שנקט לא כן,
ואולי נחדש בדעת רש"י שכשהיה את השליטה של הטומאה של השבעה עממין גם הייתה רחבה,
ורק אחרי שישראל השמידום - הארץ כבר קדושה, ורק בשביל ישראל היא מתרחבת ובגלות חוזרת להיות צרה.
