איתא בירושלמי (פאה פ"א ה"א), דתני רשב"י אומר גדול היא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו נאמר (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך ממה את מכבדו ממה שיחננך מפריש לקט שכחה פיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים ואת הרעבים ומשקה את הצמאים אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפילו אתה מסבב על הפתחים, ע"כ.
והביא הביאור הלכה (סי' תרנו ד"ה אפילו), שהאחרונים מוכיחים מכאן שאין חיוב לחזר על הפתחים אפילו על מצווה עוברת. אך הביאור הלכה כתב לדחות, שבאמת על גוף המצווה חייבים לחזר על הפתחים, כמו נר שבת, ד' כוסות ונר חנוכה, וכוונת הירושלמי היא בהקדם שיש לדקדק בלשונו "עושה", ולא "יושב ונוטל" וכו'. אלא שהירושלמי לשיטתו (בברכות פ"ט ה"ג) שיש מצווה וברכה מיוחדת על עשיית הסוכה והלולב [ואם יש לו אפשרות לבנות, לא מועיל שיקנה], ועל זה קאמר שאינו צריך לחזר על הפתחים, אבל על גוף המצווה כן חייב.
והנה צריך להוסיף, שאמנם עשיית הסוכה היא גם מצווה להירושלמי, מ"מ אינה חמורה כל כך שתחייב לחזר על הפתחים, כיון שסו"ס אין זו מצווה עם תכלית עצמית אלא הכנה, ולשון הביאור הלכה משום שאין זו מצווה על גופו, ואולי זה גדר אחר מהנ"ל.
אך לכאורה, קשה על דקדוק הביאור הלכה מהלשון "עושה", שבמשנה בנדרים (טז, א) תנן "קונם סוכה שאני עושה", בנדר חל ובשבועה לא, וכעי"ז בשבועות (כט, א), אף שבפשטות זה הולך על הישיבה, כי גם קיום המצווה נקרא בלשון עשייה. ואמנם בלולב אמרו לשון נטילה, אבל כאן הירושלמי קיצר, כי כלל פה כמה מצוות, ואמר בכללות לשון עשייה. והביאור הלכה מקשה שהיו צריכים לכתוב לשון קיום כל מצווה ומצווה, ולכאורה זו אריכות מאוד.
והעירוני שלפי הביאור הלכה נמצא שגם בשופר יש דין עשייה, ולכאורה זה חידוש, ולא מוזכר בירושלמי בברכות. ועי' משנ"כ בר"ה אם שופר הוא חפצא דמצווה.
והביא הביאור הלכה (סי' תרנו ד"ה אפילו), שהאחרונים מוכיחים מכאן שאין חיוב לחזר על הפתחים אפילו על מצווה עוברת. אך הביאור הלכה כתב לדחות, שבאמת על גוף המצווה חייבים לחזר על הפתחים, כמו נר שבת, ד' כוסות ונר חנוכה, וכוונת הירושלמי היא בהקדם שיש לדקדק בלשונו "עושה", ולא "יושב ונוטל" וכו'. אלא שהירושלמי לשיטתו (בברכות פ"ט ה"ג) שיש מצווה וברכה מיוחדת על עשיית הסוכה והלולב [ואם יש לו אפשרות לבנות, לא מועיל שיקנה], ועל זה קאמר שאינו צריך לחזר על הפתחים, אבל על גוף המצווה כן חייב.
והנה צריך להוסיף, שאמנם עשיית הסוכה היא גם מצווה להירושלמי, מ"מ אינה חמורה כל כך שתחייב לחזר על הפתחים, כיון שסו"ס אין זו מצווה עם תכלית עצמית אלא הכנה, ולשון הביאור הלכה משום שאין זו מצווה על גופו, ואולי זה גדר אחר מהנ"ל.
אך לכאורה, קשה על דקדוק הביאור הלכה מהלשון "עושה", שבמשנה בנדרים (טז, א) תנן "קונם סוכה שאני עושה", בנדר חל ובשבועה לא, וכעי"ז בשבועות (כט, א), אף שבפשטות זה הולך על הישיבה, כי גם קיום המצווה נקרא בלשון עשייה. ואמנם בלולב אמרו לשון נטילה, אבל כאן הירושלמי קיצר, כי כלל פה כמה מצוות, ואמר בכללות לשון עשייה. והביאור הלכה מקשה שהיו צריכים לכתוב לשון קיום כל מצווה ומצווה, ולכאורה זו אריכות מאוד.
והעירוני שלפי הביאור הלכה נמצא שגם בשופר יש דין עשייה, ולכאורה זה חידוש, ולא מוזכר בירושלמי בברכות. ועי' משנ"כ בר"ה אם שופר הוא חפצא דמצווה.
