מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותלית אותו על עץ (כא כג)
בספרי פיסקא רכ"א, ותלית "אותו" מלמד שאין דנין שנים ביום אחד, והיינו דמשמע אותו ולא את חבירו. ודין זה מובא בסנהדרין לה. ומה: ופירש רש"י שם הטעם משום דלא מצו להפוכי בזכותיה דכל חד וחד, ונראה מדבריו דהוי מסברא מדין "והצילו העדה", ויש לעיין דהכא בספרי מבואר דהוי גזירת הכתוב מדכתיב "אותו" ולא את חבירו, ומדוע פירש רש"י טעם אחר מדברי הספרי.
ואולי רש"י לא הביא טעם הספרי, משום דסבירא ליה דגמ' דידן לא סבירא לה טעם זה, משום שבדף מו. נחלקו חכמים האם דרשינן "אותו" ולא אותה שהאשה אינה נתלית, או "אותו" בלא כסותו, ומשמע דליכא דרשא אחרת מהאי קרא, עי"ש.
ותלית אותו על עץ (כא כג)
בספרי פיסקא רכ"א, ותלית "אותו" מלמד שאין דנין שנים ביום אחד, והיינו דמשמע אותו ולא את חבירו. ודין זה מובא בסנהדרין לה. ומה: ופירש רש"י שם הטעם משום דלא מצו להפוכי בזכותיה דכל חד וחד, ונראה מדבריו דהוי מסברא מדין "והצילו העדה", ויש לעיין דהכא בספרי מבואר דהוי גזירת הכתוב מדכתיב "אותו" ולא את חבירו, ומדוע פירש רש"י טעם אחר מדברי הספרי.
ואולי רש"י לא הביא טעם הספרי, משום דסבירא ליה דגמ' דידן לא סבירא לה טעם זה, משום שבדף מו. נחלקו חכמים האם דרשינן "אותו" ולא אותה שהאשה אינה נתלית, או "אותו" בלא כסותו, ומשמע דליכא דרשא אחרת מהאי קרא, עי"ש.
◆ ◆ ◆
והנה בגמ' שם אמרינן דדוקא בשתי עבירות אין דנין שנים ביום אחד, אבל בעבירה אחת דנין. ויש לעיין מהא דאיתא במדרש רבה פרשת נשא פרשה ח' סי' ד', לגבי שבעת בני שאול שהוקיעום ותלו אותם על אשר המית שאול את הגבעונים, "והיו אומות העולם אומרים תורתן של אלו פלסתר היא, כתוב בתורתן לא תלין נבלתו ואלו תלוים ז' חדשים, כתיב בתורתן אין דנים שנים ביום אחד ואלו שבעתם יחד, כתוב בתורה לא יומתו אבות על בנים ואלו מתים בעון אבותם", ולכאורה קשה טובא, הרי במיתה אחת ועבירה אחת דנין, וכאן מיתת כולם הכל היה על ענין אחד.
ויש ליישב דהנה האור שמח בהלכות סנהדרין פי"ד ה"י במילואים הביא מירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג דס"ל דגם בעבירה אחת אין דנין, דאיתא שם "אין דנין את השבט אלא בבי"ד של שבעים ואחד, איתא חמי שנים אין דנין ביום אחד כל שכן שבט", משמע דבכל אופן אין דנים שנים ביום אחד דאל"כ נוקי בעבירה אחת, וצ"ל דהירושלמי פליג אגמ' דילן בזה. ולפי"ז אתי שפיר, שהרי ידוע דהמדרש רבה הוא אגדת ירושלמי וקאי בשיטת הירושלמי בכל מקום, וממילא ניחא דהרי שיטת הירושלמי היא שגם במיתה אחת אין דנין. ושוב מצאתי שהדבר מפורש במדרש רבה נשא פרה ט' סי' י"ז "אין משביעין ב' סוטות כאחת ואין שורפין ב' פרות כאחת ואין הורגין ב' אנשים כאחד" וכו' עי"ש, ויל"ע הרי במיתה אחת דנין, והכא אינו מחלק ומשמע דומיא דאינך שאין עושין שאין כאחד, ובהגהות הרד"ל שם תירץ דהיינו דוקא בבת אחת ממש ומשום אין עושין מצוות חבילות, אמנם להנ"ל המדרש רבה לשיטתו דגם בעבירה אחת אין דנין, והוי כשאר הדינים המנויים שם כגון שריפת ב' פרות והשקאת ב' סוטות שהם מעיקר הדין משום שנאמר אותה ולא אותה ואת חברתה, עי"ש.
ובאמת בגמ' בבלי יבמות עט. לגבי שבעת בני שאול מביא ג"כ כדברי המדרש מ"לא יומתו אבות על בנים", ומ"לא תלין נבלתו על העץ", אבל לא הביא מ"אין דנים שנים ביום אחד", והיינו משום דלפי הבבלי לשיטתו לא קשה משם כלל, דדוקא בשתי עבירות אין דנין, וכנ"ל.
◆ ◆ ◆
ובביאור מחלוקת הבבלי והירושלמי האם בעבירה אחת דנין אפשר לומר, דהנה בטעם הדבר שבעבירה אחת דנין פירש רש"י שהוא משום דראיותיהם שוות, וכל זה שייך לפי הטעם דלא מצו חזו זכות, אבל להספרי דהוי גזיה"כ "אותו" ולא שנים, מה לי עבירה אחת או ב' עבירות. ומעתה י"ל דהירושלמי סבירא ליה כדרשת הספרי, והבבלי ס"ל דהוי מסברא דלא מצו חזי זכות.
ולפי"ז מיושב מה שהקשינו לעיל בתחילת הדברים למה הוכרח רש"י לומר באופן אחר מהספרי, שבדעת הבבלי שבעבירה אחת דנין ההכרח לומר דהטעם אינו מדרשא אלא מסברא דלא מצו חזו זכות ובעבירה אחת מצו חזו זכות, וכנ"ל.