מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (כב י)
בגמ' מכות דף כב. איתא, שהמנהיג בשור פסולי המוקדשים שנפדו לוקה מדין "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", ואפילו אם מנהיג אותו לבדו, משום שהכתוב עשאו ב' גופים, ופירשו התוס' שם ע"פ הגמ' בבכורות לג. משום דכתיב בפסולי המוקדשין שנפדו "כצבי וכאיל", [ומחמת כן פטורים מן הבכורה ומן המתנות, דחשיבי כחיה], וכיון שהתורה קראתו צבי ואיל, ממילא גם לענין כלאים הוי ליה כמנהיג בצבי ואיל יחד דהוי כלאים.
והקשה החת"ס בשו"ת יו"ד סי' ש"ה, הרי בלאו הכי פסולי המוקדשים שנפדו אסורים בעבודה משום איסור עבודה בקדשים, ואיסור זה היה עליו מקודם שנפדה ג"כ, א"כ כשנעשה שני מינים איך חל עליו איסור לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, הרי אין איסור חל על איסור, ועי"ש מש"כ בזה.
ובחדרי דעה יו"ד סי' רצ"ז סי"א, כתב ליישב קושיית החת"ס, ע"פ דברי התוס' ביבמות לד. דאיסור הוצאה ואיסור אכילה לא שייך בזה אין איסור חל על איסור כיון שאינן ממין אחד עי"ש, וה"נ איסור עבודה בקדשים ואיסור כלאים הוו איסורים מב' מינים. אמנם הרי ביבמות לג. מבואר דאיסור שבת לא חל על איסור זרות, אע"פ שהם ב' ענינים נפרדים, וצ"ע.
לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (כב י)
בגמ' מכות דף כב. איתא, שהמנהיג בשור פסולי המוקדשים שנפדו לוקה מדין "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", ואפילו אם מנהיג אותו לבדו, משום שהכתוב עשאו ב' גופים, ופירשו התוס' שם ע"פ הגמ' בבכורות לג. משום דכתיב בפסולי המוקדשין שנפדו "כצבי וכאיל", [ומחמת כן פטורים מן הבכורה ומן המתנות, דחשיבי כחיה], וכיון שהתורה קראתו צבי ואיל, ממילא גם לענין כלאים הוי ליה כמנהיג בצבי ואיל יחד דהוי כלאים.
והקשה החת"ס בשו"ת יו"ד סי' ש"ה, הרי בלאו הכי פסולי המוקדשים שנפדו אסורים בעבודה משום איסור עבודה בקדשים, ואיסור זה היה עליו מקודם שנפדה ג"כ, א"כ כשנעשה שני מינים איך חל עליו איסור לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, הרי אין איסור חל על איסור, ועי"ש מש"כ בזה.
ובחדרי דעה יו"ד סי' רצ"ז סי"א, כתב ליישב קושיית החת"ס, ע"פ דברי התוס' ביבמות לד. דאיסור הוצאה ואיסור אכילה לא שייך בזה אין איסור חל על איסור כיון שאינן ממין אחד עי"ש, וה"נ איסור עבודה בקדשים ואיסור כלאים הוו איסורים מב' מינים. אמנם הרי ביבמות לג. מבואר דאיסור שבת לא חל על איסור זרות, אע"פ שהם ב' ענינים נפרדים, וצ"ע.
◆ ◆ ◆
ולכאורה יש ליישב, דהנה לענין עבודה בקדשים מבואר בתוס' בפסחים סו: בשם הירושלמי דכל עבודה שהיא לצורך הקרבן אין בה משום איסור עבודה בקדשים, ומביא ראיה מפרה אדומה דפירס טליתו עליה מפני הזבובים כשירה, ומכח זה מתיר הירושלמי להביא סכין על גבי בהמת קרבן לצורך שחיטתו, דכל שהוא צורך הקרבן אין בו משום עבודה. ואמנם הבבלי שם נראה דפליג על זה, וסובר דאסור להניח סכין על גבי הקרבן לצורך שחיטתו, אך לכאורה היינו משום דס"ל דלא מהני מה שהוא לצורך ההקרבה, כיון דאינו לצורך הבהמה עצמה, אבל בצורך הבהמה כגון מפני הזבובים לכו"ע אי"ז עבודה, וכמו בפרה אדומה.
וכל זה לענין איסור עבודה בקדשים, אבל לענין איסור לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו מבואר בתוס' שבת נד. ד"ה והתנן בסוף הדיבור, דגמל המושך חבל שכרוך סביב צוארו חשיב מנהיג בכלאים, אע"ג דהוי לצורכו של הגמל כמבואר שם דמותר בשבת ולא חשיב משאוי, ועי' בגמ' שם נב. שמדמה משוי בשבת לעבודה בפרה אדומה לענין זה, א"כ מבואר מדבריהם דהנהגה אסורה גם בדבר שהוא לצורכה, [ושו"ר שכ"כ להוכיח מהכא בחדרי דעה שם, דכלאים חמיר משבת]. וממילא אתי שפיר קושית החת"ס הנ"ל איך חל איסור כלאים על איסור עבודה בקדשים, דאיסור לא תחרוש בשור ובחמור הוי איסור מוסיף, דנאסרה גם עבודה לצורכה.
◆ ◆ ◆
עוד יש לדון, דהנה הרא"ש בהלכות כלאים סי' ו' כתב, שאם היו ב' סוסים בקרון וקשר חמור עמהם אע"ג דאזלי בלא החמור אסור, ולא אמרינן דכיון ד"זה יכול וזה אינו יכול" הוי מסייע שאין בו ממש, ע"כ. וכן נפסק להלכה בשו"ע יו"ד סי' רצ"ז סי"ד. ומבואר דלא אמרינן מסייע אין בו ממש בכלאים. אמנם לענין עבודה בקדשים, י"ל דהיכא דעושה עבודה באופן ש"זה יכול וזה אינו יכול" לא חשיב עבודה בקדשים, וצ"ע בזה. וא"כ הוי ליה איסור מוסיף בהנהגה גם באופן של מסייע, כגון שהשור פסולי המוקדשים יחרוש עם בהמה אחרת ב"זה יכול וזה אינו יכול".
ויש לעיין בטעם הדבר דלא אמרינן מסייע אין בו ממש בכלאים, ואפשר לומר דנהי דבמסייע אין התוצאה של המעשה נחשבת אליו, כגון בשבת אם עשה במסייע אין זה נחשב שעשה המלאכה ההיא, והסיוע לבדו אינו מלאכה ממלאכות שבת, אבל הכא שנאסר כל דבר שיעשו השור והחמור יחדיו, גם הסיוע עצמו יחדיו אסור, דסו"ס הרי מיקל מעל הסוסים א"כ עשה דבר מה עמהם.
ובאופן אחר יש לבאר דאין דנים על החמור בפני עצמו והשור בפני עצמו, אלא על שניהם יחדיו שהם הכלאים, ושניהם יחדיו הרי עשו את החרישה.
ונפק"מ היכא דאדם מנהיג עגלה והוא לבדו יכול להנהיגה, וגם שור וחמור מנהיגים והם אינם יכולים לבדם והוו רק מסייע. דאם בכלאים נתחדש דגם על מסייע איכא איסור, ה"נ יהיה אסור, אבל אם הטעם משום דדנין על שניהם יחד, זה שייך כשאחד מהם השור או החמור אינו יכול והשני יכול, אבל כששניהם יחד הם רק מסייעים דאינם יכולים ויש אדם שהוא יכול, אין כאן איסור כלאים, ועי'.
אמנם הראב"ד בתמיד כז: כתב דהיכא דשני הסוסים יכולים למשוך לבד, וקושר גם חמור עמהם, אינו אסור אלא מדרבנן, כיון דבלאו הכי סגי בהני אחריני המושכים בלעדיו, ומבואר דאיסור מסייע בכלאים הוא רק מדרבנן, עי"ש. ולפי"ז אין לומר כנ"ל דהטעם שחל איסור כלאים על איסור עבודה משום שמוסיף איסור במסייע, דזה אינו אלא מדרבנן, והדק"ל איך חל איסור על איסור.
◆ ◆ ◆