מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן (ז ג)
הקשה בחידושי מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל על התורה, איך הקדישו הנשיאים את הבקר לבדק הבית, הרי המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה, כדאיתא בפסחים מב. עי"ש. ואין לומר שהיו בעלי מומין, שהרי איתא במדרש רבה פרשה י"ב סי' י"ח "והיכן הקריבום, ר' אבא בר כהנא אמר בנוב הקריבום, ר' אבהו אמר בגבעון הקריבום, ר' חמא בר ר' חנינא אמר בבית העולמים הקריבום", הרי דהקריבום אח"כ, ועל כרחך שלא היו בעלי מומים.
ובפנים יפות כאן כתב ליישב, שהביאו זאת קודם גמר הקמת המשכן וקידוש המזבח ומשיחתו, וכל זמן שלא נתקדש המזבח, אין איסור להתפיס תמימים לבדק הבית, דכל האיסור הוא רק כאשר יש מזבח מקודש והם ראויים להקרבה. אמנם כתב שעדיין יקשה לשיטת הרמב"ן, שפירש הכתוב שלפני כן "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו" וגו', דכוונת הכתוב שאחר כל זה היתה נדבת הנשיאים, וא"כ מבואר שנתנדבו לאחר שכתב הוקם המשכן ונמשח. [ואולי יש לדון דאף לאחר שהוקם ונמשח מ"מ כל זמן שלא נתחנך המזבח בקרבנות המיוחדים לחנוכתו, עדיין אינו ראוי להקרבת שאר קרבנות, וכמבואר ברש"י כת"י מו"ק ט. שכתב על הגמ' "ודילמא שהויי לא משהינן" את חנוכת המזבח, דהיינו מפני שהמזבח בטל, הרי דאין להקריב קודם החנוכה, וא"כ עדיין אין המזבח ראוי לקרבנות, ויל"ע].
עוד כתב בפנים יפות שם לחדש, דהאיסור מתפיס תמימים לבדק הבית הוא רק בקדשי בדק הבית שקדושים להביא בדמיהם איזה דבר, אבל הכא דההקדש היה לגופן של השוורים שהם עצמם הוצרכו לבדק הבית, בזה אין איסור מתפיס תמימים.
ובפשוטו יש לומר דהיו בעלי מומים עוברים בשעת הקדשתן, ואח"כ עבר מומן. וכן יש לומר דהוו מחוסרי זמן, בתוך ז' ימים להקדשתן. אמנם יש לעיין בזה, דאפשר שכיון שראויים למזבח לאחר זמן הוו בכלל האיסור של מתפיס תמימים לבדק הבית, וכ"כ בחידושי הגרי"ז תמורה י. דשייך האיסור של מתפיס תמימים לבדק הבית אף במחוסר זמן, [וא"כ מה שהוקשה לו כאן, אזיל לשיטתו, דליכא למימר דהיו מחו"ז].
ועוד יש לדון אף בלא הסברא שראוי לאחר זמן, דלא כל פסול מתיר להקדיש את הבהמה לבדק הבית, אלא רק פסול של מום קבוע, דביה כתיב נדבה תעשה "אותו".
אך באמת נראה לומר דכיון דהאיסור להתפיס תמימים לבדק הבית ילפינן מדכתיב "ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה", והילפותא היא "אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית ואי אתה מקדיש תמימים לבדק הבית", והנה בחולין פ: אמרינן דמהאי קרא איכא לאו למחוסר זמן, דהא דכתיב ברישיה דקרא "ושור ושה" אתי ללמד על כל הפסולים שבשור ושבשה שהם בלא ירצה, וכיון שכן הוא הדין שנכללו ברישא דהאי קרא "נדבה תעשה אותו" שהם ראויים לבדק הבית, וכמו שנתבאר, וממילא א"ש דשפיר י"ל דמיירי שהיו מחוסרי זמן, וגם הם בכלל ההיתר להקדישן לבדק הבית, ואע"ג דאי"ז פסול מום, הרי כל הפסולים נכללו בהאי קרא.
ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן (ז ג)
הקשה בחידושי מרן הגרי"ז הלוי מבריסק זצ"ל על התורה, איך הקדישו הנשיאים את הבקר לבדק הבית, הרי המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה, כדאיתא בפסחים מב. עי"ש. ואין לומר שהיו בעלי מומין, שהרי איתא במדרש רבה פרשה י"ב סי' י"ח "והיכן הקריבום, ר' אבא בר כהנא אמר בנוב הקריבום, ר' אבהו אמר בגבעון הקריבום, ר' חמא בר ר' חנינא אמר בבית העולמים הקריבום", הרי דהקריבום אח"כ, ועל כרחך שלא היו בעלי מומים.
ובפנים יפות כאן כתב ליישב, שהביאו זאת קודם גמר הקמת המשכן וקידוש המזבח ומשיחתו, וכל זמן שלא נתקדש המזבח, אין איסור להתפיס תמימים לבדק הבית, דכל האיסור הוא רק כאשר יש מזבח מקודש והם ראויים להקרבה. אמנם כתב שעדיין יקשה לשיטת הרמב"ן, שפירש הכתוב שלפני כן "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו" וגו', דכוונת הכתוב שאחר כל זה היתה נדבת הנשיאים, וא"כ מבואר שנתנדבו לאחר שכתב הוקם המשכן ונמשח. [ואולי יש לדון דאף לאחר שהוקם ונמשח מ"מ כל זמן שלא נתחנך המזבח בקרבנות המיוחדים לחנוכתו, עדיין אינו ראוי להקרבת שאר קרבנות, וכמבואר ברש"י כת"י מו"ק ט. שכתב על הגמ' "ודילמא שהויי לא משהינן" את חנוכת המזבח, דהיינו מפני שהמזבח בטל, הרי דאין להקריב קודם החנוכה, וא"כ עדיין אין המזבח ראוי לקרבנות, ויל"ע].
עוד כתב בפנים יפות שם לחדש, דהאיסור מתפיס תמימים לבדק הבית הוא רק בקדשי בדק הבית שקדושים להביא בדמיהם איזה דבר, אבל הכא דההקדש היה לגופן של השוורים שהם עצמם הוצרכו לבדק הבית, בזה אין איסור מתפיס תמימים.
ובפשוטו יש לומר דהיו בעלי מומים עוברים בשעת הקדשתן, ואח"כ עבר מומן. וכן יש לומר דהוו מחוסרי זמן, בתוך ז' ימים להקדשתן. אמנם יש לעיין בזה, דאפשר שכיון שראויים למזבח לאחר זמן הוו בכלל האיסור של מתפיס תמימים לבדק הבית, וכ"כ בחידושי הגרי"ז תמורה י. דשייך האיסור של מתפיס תמימים לבדק הבית אף במחוסר זמן, [וא"כ מה שהוקשה לו כאן, אזיל לשיטתו, דליכא למימר דהיו מחו"ז].
ועוד יש לדון אף בלא הסברא שראוי לאחר זמן, דלא כל פסול מתיר להקדיש את הבהמה לבדק הבית, אלא רק פסול של מום קבוע, דביה כתיב נדבה תעשה "אותו".
אך באמת נראה לומר דכיון דהאיסור להתפיס תמימים לבדק הבית ילפינן מדכתיב "ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה", והילפותא היא "אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית ואי אתה מקדיש תמימים לבדק הבית", והנה בחולין פ: אמרינן דמהאי קרא איכא לאו למחוסר זמן, דהא דכתיב ברישיה דקרא "ושור ושה" אתי ללמד על כל הפסולים שבשור ושבשה שהם בלא ירצה, וכיון שכן הוא הדין שנכללו ברישא דהאי קרא "נדבה תעשה אותו" שהם ראויים לבדק הבית, וכמו שנתבאר, וממילא א"ש דשפיר י"ל דמיירי שהיו מחוסרי זמן, וגם הם בכלל ההיתר להקדישן לבדק הבית, ואע"ג דאי"ז פסול מום, הרי כל הפסולים נכללו בהאי קרא.
◆ ◆ ◆
והנה במה דהוה פשיטא ליה להמדרש דהקריבום לבסוף, ביאר הגרי"ז שם, דזהו מדינא ד"המתפיס תמימים לבדק הבית אינם יוצאים מידי מזבח לעולם", ולכן לבסוף כשלא הוצרכו להם לבדק הבית, הקריבום.
ויש לבאר בפלוגתת הנך אמוראי האם הקריבום בנוב וגבעון או במקדש, דהנה דין אינם יוצאים מידי מזבח בפשוטו הוא מדרבנן כמבואר במנחות קא. דהטעם משום דלא שכיחי בהמות תמימות דאפילו בדוקין שבעין פסולות, ולכן תיקנו חכמים שתמימים אינם יוצאים מידי מזבח. ולפי זה בעודו קדוש בקדושת בדק הבית אין עליו שום ענין קדושת מזבח, רק החיוב דרבנן הוא דכשפודהו לא יפדהו לצורך דברי חולין רק יפדהו באופן שימכר לצרכי קרבן. אמנם בדברי הרמב"ם ערכין וחרמין פ"ה ה"ה דקדק המל"מ שם דהוי מן התורה, ובתוס' זבחים קיג: ד"ה יצאו, דנו שמחמת הדין שאינו יוצא מידי מזבח יהיה חיוב שחוטי חוץ בעודו קדוש בקדושת בדק הבית. ולפי זה הביאור דבעודו קדוש בקדושת בדק הבית, יש בו מעט קדושת מזבח.
ומעתה י"ל דהנה במשנה זבחים קיב: אמרינן דקדשים שהוקדשו למשכן, ואח"כ בטל המשכן והותרו הבמות, לא יקרבו בבמה, כיון דהקדשתן היתה למשכן. וא"כ אפשר לומר דזהו טעמו של מ"ד שהקריבום במקדש ולא בנוב וגבעון, דכיון שהקדשתן היתה בשעת המשכן, שוב לא יקרבו בבמה. אמנם למ"ד שקרבו בנוב וגבעון סבירא ליה, דאין עליהם קדושת מזבח גמורה רק דין שאינו יוצא מידי מזבח, ועל זה ליכא הך דינא דמה שחל בו דין אינו יוצא מידי מזבח של המשכן לא יקרב בבמה.