בענין עבודות יום שמיני למילואים באהרן

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח (ט ז)

רש"י בזבחים קא. ד"ה משה, כתב שכל עבודת היום של שמיני למילואים היתה מוטלת על אהרן הכהן דוקא, שנאמר "קרב אל המזבח", ולכן גם שעיר ראש חודש שקרב באותו היום הקריב אותו אהרן הכהן שהוא כהן גדול, [ולכן לא נפסל מחמת הקרבה באנינות, שכהן גדול מקריב אונן, עי"ש]. והקשה בשפת אמת שם, דקרא ד"קרב אל המזבח" נאמר דוקא על הקרבנות המיוחדים של יום השמיני למילואים, ומנין לנו שגם שעיר ראש חודש שהוא קדשי דורות קרב דוקא ע"י אהרן הכהן.

ונראה דכמו כן מצינו גם בעבודת יוה"כ, שאף עבודת התמיד ביוה"כ צריכה להיות ע"י כה"ג דוקא, כמ"ש הרמב"ם בהלכות עבודת יוה"כ פ"א ה"ב, והיינו שהוא דין ביום זה שכל עבודתו על ידי כהן גדול, ואע"פ שאין מפורש דין כה"ג אלא בפרשת אחרי מות לענין קרבנות המיוחדים ליוה"כ, מ"מ למדים מזה לקרבנות התמיד ג"כ, דהוי דין בכל קרבנות יום זה, וא"כ י"ל דהוא הדין בשמיני למילואים.​

 

[גרינפלד]

רש"י בזבחים קא. ד"ה משה, כתב שכל עבודת היום של שמיני למילואים היתה מוטלת על אהרן הכהן דוקא, שנאמר "קרב אל המזבח", ולכן גם שעיר ראש חודש שקרב באותו היום הקריב אותו אהרן הכהן שהוא כהן גדול, [ולכן לא נפסל מחמת הקרבה באנינות, שכהן גדול מקריב אונן, עי"ש].​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובאמרי נועם מבעלי התוס' כתב דהטעם שמתו בני אהרן על שהקטירו אש זרה, היינו משום שהיו זרים וכל עבודת היום היא רק באהרן, ולכן היו חייבים מיתה מדין זר ששימש, [ועי' יבמות לג: דכהן הדיוט ששימש ביוהכ"פ שהעבודה טעונה כה"ג, דינו כמו זר ששימש]. ומבואר מדבריהם שגם הקטורת שהיא מהעבודות שבכל יום ואינה מהקרבנות המיוחדים לשמיני למילואים, מ"מ היה הדין שטעון עבודה באהרן, וזהו כדברי רש"י הנ"ל.​