הגמ' בב"ב ט"ו ע"א מקשה כיצד יתכן שמשה כתב "וימת שם משה", והרי לאחר שמת אינו יכול לכתוב. ודן בספר דברי יציב יו"ד ח"ב סי' רל"א, שמצינו בספר חסידים סי' א'קכ"ט [מובא בגליון הש"ס כתובות ק"ג ע"א] שרבי לאחר פטירתו הוציא בקידוש את בני ביתו, כי נחשב כחי ולא נאמר עליו "במתים חפשי" (שמי שפטור אינו יכול להוציא ידי חובה); וא"כ גם משה רבינו לכאורה היה כשר לכתיבת ס"ת גם לאחר פטירתו. ויתכן לדון שלא משמע בתורה שיצא מקברו. עוד יתכן שאמנם רבי היה נחשב בר חיובא להוציא בקידוש, [מדין ערבות]; אבל כתיבת ס"ת דדרשינן גיטין מ"ה ע"ב שמי שאינו בקשירה (של תפילין) אינו בכתיבה, זה צריך שיקשור בפועל, ואחרי מיתה כבר לא קושרים. עוד יתכן שהספר חסידים יסבור שיוצאים ידי חובת קידוש בתפילה (כשיטת המג"א סי' רע"א סק"א), וכלפי החיוב קידוש דרבנן נחשב צדיק לאחר מיתתו כחי, אבל לגבי דאורייתא לכתיבת ס"ת, לא נחשב כן. ובדברי יציב שם הביא לדברי המהרש"א סוטה י"ג ע"ב על הי"א בגמ' שם שמשה לא מת, שטעמם מחמת הקושיא כיצד כתב "וימת שם משה".
נערך לאחרונה:
