מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואמרה האשה אמן אמן (ה כב)
במשנה בסוטה יח: "על מה היא אומרת אמן אמן וכו', רבי מאיר אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא", היינו שהיא נשבעת גם על העתיד. ומבואר בגמ' שם שאם תיטמא אח"כ, המים מערערין אותה ובודקין אותה ב"וצבתה בטנה ונפלה ירכה".
והקשה מהרי"ט בשו"ת סי' ק"ה ד"ה ומה שמבקש, א"כ איך נחלקו תנאי האם אשה שותה ושונה, ולהלכה קי"ל דבשני בועלים שותה ושונה, הרי כבר משתיה קמייתא המים פקודים בה שאם תטמא יבדקוה, וא"כ מה יתן ומה יוסיף שתייה שניה.
ומהרי"ט שם תירץ דהשבועה שלא תיטמא להבא היא מדין גלגול שבועה, כמו שמגלגל עליה מאיש אחר, וכיון שכן הדבר תלוי ברצון הבעל, וממילא נפק"מ אם לא רצה הבעל לגלגל, דאז אין המים בודקין על העתיד. וכ"כ ליישב המנחת חינוך במצוה שס"ה, אמנם הביא שם שהריטב"א בקידושין כז: כתב דבסוטה הכהן פותח בגלגולין מעצמו גם בלי תביעת הבעל, משום דשאני סוטה דהוי איסורא וכל ישראל ערבים ומצווים לאפרושי מאיסורא, ועי' במנ"ח שם מש"כ בזה.
ובמשנה למלך כתב, דהשבועה השניה מועילה אם היו עדים במדינת הים על הסתירה הראשונה, דאז ההשקאה אינה מועילה, דקי"ל שסוטה שיש לה עדים במדה"י אין המים בודקין אותה, וממילא גם הגלגול על להבא אינו מועיל. אמנם תירוץ זה צ"ע, דלכאורה הביאור בקושיא אינו רק דאין נפק"מ בהשקאה, אלא דכיון שכבר היא בדוקה ועומדת מהשקאה ראשונה, והרי היא מותרת לבעלה מחמת דאיכא בירור שאם היא טמאה היתה מתה, שוב לא שייך השקאה, דכל ההשקאה היא רק להתיר לבעלה, ואמר הקב"ה ימחה שמי על המים להטיל שלום וכו', אבל אם היא מותרת גם בלא זה אין שייך השקאה. והנה כשנדון האם היא מותרת על סמך הגלגול מהשקאה הראשונה, אין לחשוש דשמא יש לה עדים במדינת הים, דהא בעל כרחך דלא חיישינן לזה, כמו דלא חיישינן בכל סוטה שמא יש לה עדים ולא בדקוה המים, ועל כרחך דלא חיישינן לזה משום דלא שכיחא וכדאיתא בסוטה ז. עי"ש, וא"כ היא מותרת לבעלה, ושוב לא שייך השקאה. [ובמרכבת המשנה סוטה פ"א הי"ב הקשה כעי"ז על תירוץ המל"מ, למה פסק הרמב"ם שם פ"ד הי"ז דבבועל אחד שאינה שותה ושונה היא אסורה לבעלה, הא צריכה להיות מותרת מכח גלגול כיון דאין חוששין לעדים במדינת הים, ולמש"נ הקושיא היא ג"כ למה שותה ושונה בב' בועלים, דכיון שהיא מותרת, ממילא לא שייך השקאה]. ובעיקר הקושיא עי' עוד באחרונים מה שתירצו בדברים יסודיים, ואכמ"ל.
ואמרה האשה אמן אמן (ה כב)
במשנה בסוטה יח: "על מה היא אומרת אמן אמן וכו', רבי מאיר אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא", היינו שהיא נשבעת גם על העתיד. ומבואר בגמ' שם שאם תיטמא אח"כ, המים מערערין אותה ובודקין אותה ב"וצבתה בטנה ונפלה ירכה".
והקשה מהרי"ט בשו"ת סי' ק"ה ד"ה ומה שמבקש, א"כ איך נחלקו תנאי האם אשה שותה ושונה, ולהלכה קי"ל דבשני בועלים שותה ושונה, הרי כבר משתיה קמייתא המים פקודים בה שאם תטמא יבדקוה, וא"כ מה יתן ומה יוסיף שתייה שניה.
ומהרי"ט שם תירץ דהשבועה שלא תיטמא להבא היא מדין גלגול שבועה, כמו שמגלגל עליה מאיש אחר, וכיון שכן הדבר תלוי ברצון הבעל, וממילא נפק"מ אם לא רצה הבעל לגלגל, דאז אין המים בודקין על העתיד. וכ"כ ליישב המנחת חינוך במצוה שס"ה, אמנם הביא שם שהריטב"א בקידושין כז: כתב דבסוטה הכהן פותח בגלגולין מעצמו גם בלי תביעת הבעל, משום דשאני סוטה דהוי איסורא וכל ישראל ערבים ומצווים לאפרושי מאיסורא, ועי' במנ"ח שם מש"כ בזה.
ובמשנה למלך כתב, דהשבועה השניה מועילה אם היו עדים במדינת הים על הסתירה הראשונה, דאז ההשקאה אינה מועילה, דקי"ל שסוטה שיש לה עדים במדה"י אין המים בודקין אותה, וממילא גם הגלגול על להבא אינו מועיל. אמנם תירוץ זה צ"ע, דלכאורה הביאור בקושיא אינו רק דאין נפק"מ בהשקאה, אלא דכיון שכבר היא בדוקה ועומדת מהשקאה ראשונה, והרי היא מותרת לבעלה מחמת דאיכא בירור שאם היא טמאה היתה מתה, שוב לא שייך השקאה, דכל ההשקאה היא רק להתיר לבעלה, ואמר הקב"ה ימחה שמי על המים להטיל שלום וכו', אבל אם היא מותרת גם בלא זה אין שייך השקאה. והנה כשנדון האם היא מותרת על סמך הגלגול מהשקאה הראשונה, אין לחשוש דשמא יש לה עדים במדינת הים, דהא בעל כרחך דלא חיישינן לזה, כמו דלא חיישינן בכל סוטה שמא יש לה עדים ולא בדקוה המים, ועל כרחך דלא חיישינן לזה משום דלא שכיחא וכדאיתא בסוטה ז. עי"ש, וא"כ היא מותרת לבעלה, ושוב לא שייך השקאה. [ובמרכבת המשנה סוטה פ"א הי"ב הקשה כעי"ז על תירוץ המל"מ, למה פסק הרמב"ם שם פ"ד הי"ז דבבועל אחד שאינה שותה ושונה היא אסורה לבעלה, הא צריכה להיות מותרת מכח גלגול כיון דאין חוששין לעדים במדינת הים, ולמש"נ הקושיא היא ג"כ למה שותה ושונה בב' בועלים, דכיון שהיא מותרת, ממילא לא שייך השקאה]. ובעיקר הקושיא עי' עוד באחרונים מה שתירצו בדברים יסודיים, ואכמ"ל.
◆ ◆ ◆
ובדרך חדשה יש לדון ליישב בהקדם דברי מהרי"ט בדרשותיו בפרשתינו, שכתב דהיכא שהמים מערערין אותה ובודקין אותה על ידי השבועה דלהבא, אינה נאסרת בזה לבעלה, משום דתלינן דשמא מים מגולים שתתה כדאמרינן בירושלמי סוטה פ"ה ה"א, ודוקא היכא שמיד לאחר ההשקאה צבתה בטנה ונפלה ירכה, הוי בירור שחולי האיברים הללו הוא מחמת שהיא טמאה מכח מה שלאלתר צבה בטנה ונפלה ירכה. [ואע"פ שהרמב"ם פסק בפ"ג הכ"א שאם הזכות תלתה לה ולא מתה לאלתר, מ"מ כשהתחיל בטנה לצבות וירכה לנפול הרי זו אסורה ודאית, ולא אמרינן דשמא מים מגולים שתתה, אע"פ שאין בירור מיד, היינו משום דהרמב"ם פסק כרבי דמיד היא מתנוונה והולכת, וא"כ הוי בירור דנפילת הבטן היא ע"י ההשקאה שהרי מיד התחילו החולאים לאט לאט עד שהגיעו לבטנה וירכה, ואדרבה מובן לפי"ז למה רבי בסוטה פ"ג מ"ה חולק בב' דברים על חכמים, דחכמים ס"ל שהזכות תולה לגמרי, ורבי חולק גם שמיד היא מתנוונה והולכת, וגם שלבסוף מתה באותה מיתה, ואיך תלויים ב' דברים אלו זה בזה, אלא משום דרבי ס"ל דצריך שהמים יבדקוה לבסוף ויבררו שהיתה טמאה, ולכן מתה באותה מיתה, וגם מוכרח שיתחילו החולאים מיד, דאל"כ נתלה במים מגולים].
והנה לפי"ז נמצא, דהבדיקה של המים בגלגול של להבא, אינה מועילה כלל "לברר" את העון, דהלא עד שעת הבדיקה היא מותרת דהרי אין כאן קינוי וסתירה, וגם לאחר שהמים יבדקוה עדיין היא תהיה בחזקת טהורה וכנ"ל. ונמצא שכל הבדיקה היא רק בתורת "עונש" לחוד על האשה, ולא בתורת בדיקה. ומעתה יש לומר, דכל מה שמיתת הסוטה היא מיד באותה שעה ששותה, היינו דוקא היכא שהבדיקה היא לבירור, דכל הבירור הוא על ידי שמתה לאלתר, ורק אם זכות מיוחדת תולה לה, אז אינה מתה לאלתר. אבל בגלגול דלהבא, דכל מה שמתה הוא רק בתורת "עונש", א"כ אין הכרח כלל שתמות מיד כשנטמאת, והוי ככל עונשי שמים דהקב"ה מאריך אף, וכמו עונש כרת ומיתה בידי שמים וכדומה דפעמים שנדחה ואינו בא מיד, רק דלבסוף היא מתה באותה מיתה.
ולפי"ז אתי שפיר קושיית מהרי"ט, דשבועת הגלגול על להבא אינה באה לברר, וא"כ גם היכא דאיכא קינוי וסתירה [דאז יכולה לברר אם נאמר דבכה"ג תמות לאלתר לאחר הסתירה] מ"מ אינה מבררת, דאע"פ שעכשיו יש צורך בדיקה, מ"מ לא נשתנית מכל גלגול דלהבא דאינו אלא בתורת עונש ואין הכרח שיבוא מיד, גם בלי זכות מיוחדת שתולה. ושוב אין שום בירור ממה שלא מתה שהיא טהורה, דשמא עוד יבדקוה המים לאחר מכן. ושפיר צריך השקאה אחרת היכא דשותה ושונה, משום דעל סמך גלגול אי אפשר להתירה דאין בירור ממה שלא מתה לאלתר.
◆ ◆ ◆
יש לעיין בכל סוטה שזכות תלתה לה ולא מתה לאלתר, ואח"כ גירש אותה בעלה או שהוא מת, האם יבדקו המים עכשיו לאחר שכלתה זכותה, דיש לומר דאין המים בודקים אלא לצורך לברר את העון שתיאסר לבעלה, ועתה הרי כבר אינו אשתו, ובפרט היכא שמת הבעל דאין בזה נפק"מ כלל במה שנאסרה לו.
ולפי מה שנתבאר דבדיקת המים הם גם בתורת "עונש" גם כשאין צורך בבדיקה, א"כ יש לומר דתמות בתורת עונש. [אך עי' לעיל בהערה שצידדנו דבאמת אין בדיקה בתורת עונש גרידא, רק לצורך הבעל שלא יכשל, א"כ יש לדון שלא יבדקוה המים בכה"ג].