מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב (כו כט)
בגמ' בסוטה ט: איתא על הא דכתיב בשמשון "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים", אמר רבי חמא ברבי חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך, דכתיב "אם תשקור לי ולניני ולנכדי". ופירש רש"י שם הטעם, לפי שהם עברו על השבועה תחילה במה שנלחמו אז עם ישראל. וכתב מהרש"א שם דצ"ל שעדיין נכדו של אבימלך היה קיים, ולכן אסור היה להלחם עמהם אם לא שהם עברו על השבועה, דהרי השבועה היתה רק עד ג' דורות אם תשקור לי ולניני ולנכדי.
והקשה בדרשות מהרי"ט בפרשתינו, מדוע נחשב הדבר שעברו הפלשתים על השבועה, הרי בני ישראל היו אז יותר מדור שלישי לאברהם אבינו, וא"כ הם לא נגעו לרעה בדור שלישי של אברהם אבינו, וכמו ששבועת אברהם היתה עד ג' דורות של אבימלך, כך שבועת הפלשתים היתה עד ג' דורות של אברהם.
ויש לומר דהנה בטעם הדבר שכאשר הם התחילו במלחמה הותרה השבועה, מבואר בהגהות מרדכי שבועות סי' תשפ"ג, דיליף מהכא דב' אנשים שנשבעו זה לזה ועבר האחד על שבועתו השני נפטר מאותה שבועה, א"כ הוי דין מיוחד בשבועה שנשבעים זה לזה דהוי אדעתא דהכי. אמנם בדרשות מהרי"ט שם כתב די"ל באופן אחר, דכיון שהשבועה היתה "אם תשקור לי", ואין שיקור אלא כאשר חבירו יושב לבטח איתו והוא נוגע בו לרעה, אבל כשחבירו בגד בו לא מיקרי שיקור. ולפי"ז יש לומר דאע"פ שבזה שנלחמו אז הפלשתים בישראל לא עברו על השבועה עצמה, מ"מ אם התחילו במלחמה שוב להלחם בהם לא הוי "שיקור", דכל השבועה היתה לא להלחם בהם חנם דזה הוי שקר בעמיתו, וכנ"ל.
ובזה מבואר לישנא דקרא הכא בשבועת יצחק [דשבועה זו היתה לחזק שבועת אברהם אבינו כמ"ש רש"י כאן] אם תעשה עמנו רעה "כאשר לא נגענוך", היינו דכל השבועה היא לא לעשות רעה בזמן שאנו לא נגענוך.
אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב (כו כט)
בגמ' בסוטה ט: איתא על הא דכתיב בשמשון "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים", אמר רבי חמא ברבי חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך, דכתיב "אם תשקור לי ולניני ולנכדי". ופירש רש"י שם הטעם, לפי שהם עברו על השבועה תחילה במה שנלחמו אז עם ישראל. וכתב מהרש"א שם דצ"ל שעדיין נכדו של אבימלך היה קיים, ולכן אסור היה להלחם עמהם אם לא שהם עברו על השבועה, דהרי השבועה היתה רק עד ג' דורות אם תשקור לי ולניני ולנכדי.
והקשה בדרשות מהרי"ט בפרשתינו, מדוע נחשב הדבר שעברו הפלשתים על השבועה, הרי בני ישראל היו אז יותר מדור שלישי לאברהם אבינו, וא"כ הם לא נגעו לרעה בדור שלישי של אברהם אבינו, וכמו ששבועת אברהם היתה עד ג' דורות של אבימלך, כך שבועת הפלשתים היתה עד ג' דורות של אברהם.
ויש לומר דהנה בטעם הדבר שכאשר הם התחילו במלחמה הותרה השבועה, מבואר בהגהות מרדכי שבועות סי' תשפ"ג, דיליף מהכא דב' אנשים שנשבעו זה לזה ועבר האחד על שבועתו השני נפטר מאותה שבועה, א"כ הוי דין מיוחד בשבועה שנשבעים זה לזה דהוי אדעתא דהכי. אמנם בדרשות מהרי"ט שם כתב די"ל באופן אחר, דכיון שהשבועה היתה "אם תשקור לי", ואין שיקור אלא כאשר חבירו יושב לבטח איתו והוא נוגע בו לרעה, אבל כשחבירו בגד בו לא מיקרי שיקור. ולפי"ז יש לומר דאע"פ שבזה שנלחמו אז הפלשתים בישראל לא עברו על השבועה עצמה, מ"מ אם התחילו במלחמה שוב להלחם בהם לא הוי "שיקור", דכל השבועה היתה לא להלחם בהם חנם דזה הוי שקר בעמיתו, וכנ"ל.
ובזה מבואר לישנא דקרא הכא בשבועת יצחק [דשבועה זו היתה לחזק שבועת אברהם אבינו כמ"ש רש"י כאן] אם תעשה עמנו רעה "כאשר לא נגענוך", היינו דכל השבועה היא לא לעשות רעה בזמן שאנו לא נגענוך.
◆ ◆ ◆
וברש"י והרד"ק בספר שמואל (ש"ב ה ו) פירשו דלא יכלו ישראל לכבוש את היבוסי מפני שהיה שם נכדו של אבימלך, ולא יכלו לעבור על שבועת אברהם אבינו. והקשה במושב זקנים בפרשת וירא בשם הר"י מאורליינש, דמשמע שעד זמן דוד היתה קיימת השבועה, והרי כבר בימי שמשון הוחלה השבועה וכמבואר בגמ' בסוטה הנ"ל, וא"כ מ"ט לא כיבשום עד עכשיו [ועי' בתוס' שאנץ סוטה שם, שתירצו דאע"פ שהוחלה השבועה בימי שמשון מ"מ לא אירע שנלחמו בהם עד ימי דוד, ועוד כתבו שם שיש בזה אגדות חלוקות עי"ש].
והיה אפשר לומר דהני נכדי אבימלך שהיו בירושלים היתה משפחה בפני עצמה שנקראה יבוסי, וא"כ אפשר שהם באמת לא התחילו במלחמה עם ישראל, ולכן לגביהם לא היה היתר להלחם עד שמת הנכד של אבימלך וכמבואר ברד"ק שם. ויתכן דזה תלוי בהנ"ל, דאם הטעם משום דב' שנשבעו ואחד מהם פרץ הגדר נתבטלה השבועה, מסתברא דכאשר חלק מהפלשתים נלחמו בישראל בטלה כל השבועה שבין אברהם לאבימלך. אך להטעם דלא מיקרי "תשקור לי" אם רק משיב מלחמה, י"ל דזה מתחלק דרק לאותם שנלחמו בישראל מותר להשיב מלחמה, אבל אם יש משפחה שלא התחילו במלחמה הוי לגבם "תשקור", ועי'.