לכא' יהיה תלוי במחלוקת הפוסקים האם עיקר הברכה על הטעימה (כשמכוין לאכול ולא לטעום) או על הבליעה. והעלה שם שדברי רוב אחרונים וכן הוכיח מתלמידי מהרא"י ומהמאירי שמספיק שמכניס לפה כבר לא הוי הפסק ושכן הוא מעיקר הדין. ולכן בקדיש וקדושה ובענית אמן יענה אמן אלא אם כן האוכל קרוב לבית הבליעה לא יענה מצד חשש סכנה. יבי"א ח"ה או"ח סי' טז. ע"ש. ושם העלה שגם שח שיחה בטלה בדיעבד לא חוזר כמו שכתבו כמה אחרונים. ע"ש.
