ברכה הסמוכה לחברתה בתפילת הדרך

[בנימין לוריא]

מש"כ בשו"ע סי' ק"י סעיף ו': "הר"מ מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון, כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה".
וכתב במשנ"ב ס"ק כ"ח: ואם הולך באמצע ביום, יסמיכה לברכה אחרת, כגון שיאכל או ישתה איזה דבר ויברך ברכה אחרונה, או יטיל מים ויאמר אר יצר".
האם צריך שיהיה דווקא ברכה ארוכה שפותחת בברוך ומסתיימת בברוך, או מספיק ברכה קצרה שרק פותחת בברוך?
בילקו"י כתב: "יש נוהגים להסמיך את תפילת הדרך לאיזו ברכה, כגון ברכת אשר יצר, או ברכה על איזה דבר מאכל, [לאחר שיטעם מעט מהמאכל]".
ובמקורות הביא שפעמים שהרב שך היה נוהג לברך על סוכריה, כדי להסמיך הברכה לתפילת הדרך.
אולם מדברי המשנ"ב משמע שכתב שיברך על איזה מאכל ויברך ברכה אחרונה, ומשמע שצריך להסמיך דווקא לברכה אחרונה.